האם עימות צבאי בין ארה”ב לאיראן הוא בלתי נמנע? מאז חודש ינואר, אז האמריקנים חיסלו את הגנרל האיראני הבכיר קאסם סולימאני, מקבלי ההחלטות בוושינגטון וטהרן עסקו רבות בשאלה הזו אך לא הגיעו למסקנה חותכת. בעת כתיבות שורות אלה, שאלת העימות צפה ועולה שוב כאשר מיכליות נפט איראניות עושות דרכן לוונצואלה ומסתכנות במפגש עם הסגר האמריקני שנועד למנוע מהן להגיע ליעדן, בעוד האייתוללות איימו ב”השלכות קשות” במקרה בו ארה”ב תנסה לעצור את הספינות.

מכיוון שלאיראן אין את הכוח הימי המספיק כדי ללוות את המיכליות עד לנמלן בוונצואלה, נראה כי “ההשלכות הקשות” לא יגיעו בצורת קרב סוער בין אוניות מלחמה בים הקריבי. במקום זאת, היומון האיראני  ‘קאיהן’ המבטא לרוב את השקפת המנהיג ח’אמנאי טען במאמר מערכת בשבוע שעבר כי התגובה תגיע בדמות תפיסת מיכליות אמריקניות השטות במיצר הורומוז במפרץ הפרסי. אפשרות אחרת שעלתה במאמר היא תקיפת מיכליות נפט במיצר למשך תקופה מסוימת, כפי שאיראן עשתה ב-1988.

חשמת אללה פלאחת פישה, יושב הראש לשעבר של ועדת הביטחון הלאומי בבית הנבחרים האיראני, טוען כי העימות מול ארה”ב בלתי נמנע בשל “האופי הייחודי” של המאבק אשר אינו מאפשר לאף אחד מן הצדדים לסגת או לפנות לתיווך של גורם חיצוני. לכן, כאשר המתח יגיע לשיא, הדרך היחידה לשחרר אותו תהיה בפיצוץ. הסוציולוג האיראני סעיד מעידפר השמיע טיעון דומה אך מזווית שונה. לטענתו, המשטר הח’ומייניסטי מודע לכך שיומו האחרון קרב, ויעשה הכל כדי לדחות עוד קצת את הבלתי-נמנע. בין צעדים אלה עשוי להיכלל גם עימות קצר וחד עם ארה”ב שאולי יעורר את הרגשות הפטריוטים של העם האיראני אך גם יעניק למשטר חותמת חדשה של לגיטימיות.

מאמר שהתפרסם לאחרונה באתר החדשות FARS המופעל בידי משמרות המהפכה מעלה גם הוא את האפשרות של עימות, וטוען כי ארה”ב כיום חלשה מדי בשל השפעות נגיף הקורונה ולכן לא שואפת לפתוח במלחמה ארוכה עם איראן. המאמר מצטט את מנהיגת המפלגה הדמוקרטית ננסי פלוסי שאמרה כי “אנשים גוועים ברעב ברחבי אמריקה”, ומכך נובע חוסר הרצון בבית הלבן להיגרר למלחמה בשדות זרים. האתר מצטט גם את ברברה סלאבין, המתוארת בתקשורת באיראן כ”אינטלקטואלית אמריקנית מובילה”, כמי שאומרת שטהרן כבר הביסה את מדיניות הלחץ של טראמפ, ולכן אין לה צורך בוויתורים מתוך חשש מעימות צבאי. במשך שבועות ארוכים, כלי תקשורת אחרים באיראן פיזרו רמזים על “הפתעה באוקטובר” שאמורה לפגוע קשות בקמפיין הבחירות של טראמפ.

למרות כל זאת, ההערכה הרווחת היא שאלמלא מקרה של תאונה רצינית לא צפוי עימות צבאי, אם כי עדיין יש לזכור שהצבא האיראני הוכיח במקרים רבים בשנים האחרונות (כמו הפלת המטוס האוקראיני או תקרית הירי במפרץ עומאן) כי נוטה לבצע שלל “תאונות” שונות ומשונות. ישנן שלוש סיבות עליהן מתבססת ההערכה. הסיבה הראשונה היא שדאגתו העליונה של משטר האייתוללות, בדומה למשטרים אידיאולוגיים קיצוניים אחרים, היא קודם כל דאגה לשימור עצמי.

שום ממשלה נורמלית לא הייתה חותמת למשל על חוזה ברסט-ליטובסק עליו הורה לנין לטרוצקי לחתום ב-1918, ובו ויתרה רוסיה כמעט על כל נכסיה באירופה; סין הקומוניסטית של מאו נאלצה לבלוע את הגלולה המרה של “נורמליזציה” עם ארה”ב לאחר תבוסה שספגה מידי רוסיה בקרב על נהר אוסורי באביב 1969. כמה חודשים לאחר מכן, בייג’ינג פתחה בשיחות חשאיות מול וושינגטון, בהן איראן ופקיסטן שימשו כמתווכות; ב-1991, הפחד מהפיכתו למטרה הבאה בשרשרת היה זה שהוביל את הנשיא הסורי חאפז אל-אסד להצטרף למדינות הקואליציה שפלשו לעיראק. עצתו של לנין לאנשיו באפריל 1918 על כך שיש “להחזיק מעמד עוד מאה ימים ולא משנה איך” נשמעה מאז מפי אידאולוגים רבים שכנראה לא מכירים כל כך את ההיסטוריה.

הסיבה השנייה בגינה האייתוללות ימנעו מעימות צבאי היא שמשטרם נמצא כעת בעמדה החלשה ביותר מזה ארבעה עשורים. יתכן כי בטהרן יצליחו בסופו של דבר להתמודד עם המשבר הכלכלי והסנקציות שהקפיאו כל פרויקט לפיתוח, יקפיצו את עלויות השירותים הציבוריים וימכרו את אוצרות המשפחה במחירי מבצע. הדבר מולו לא יצליחו להתמודד הוא אובדן משמעותי של לגיטימיות והשחיקה המתמדת בבסיס התמיכה.

לבסוף, הסיבה השלישית היא שמלבד האיומים האחרונים נראה כי בטהרן שוב מתכוונים לשלוף את הקלף המנצח המסורתי של האייתוללות בו איראן תמיד נכנעת בחמש דקות לחצות. המנהיג ח’אמנאי מחזיק כיום בשליטה חזקה יותר מאי-פעם ועבורו זהו אותו קלף בדיוק בו השתמש מייסד הרפובליקה האסלאמית ח’ומייני, בכל פעם שמצא עצמו עם הגב אל הקיר במהלך שנות השמונים. עלי ח’אמנאי מגדיר את הטקטיקה הזו “גמישות הרואית”, וכתב רבות בניסיון להעניק לה שורשים תיאולוגיים המיוחסים לאימאם חסן בן עלי. כיום, ח’אמנאי כבר אינו חושש מכך שיריביו בתוך הממסד ישתמשו בצורך לנורמליזציה עם העולם (ועם ארה”ב) ככלי נשק ויתרון על פניו. לאחר שביצע טיהורים נרחבים בשורות הקצינים הבכירים, הוא ביצר את עמדתו גם כפנים המדיניות של הצבא. בחזית הדתית, כל איש דת שהיה עלול לאתגר את ח’אמנאי כבר אינו בין החיים, והאחרים צעירים מדי כדי לצאת מולו בפומבי. הוא בוחר בעצמו את המינויים לתפקידים בכירים ומאז הבחירות האחרונות שולט למעשה גם בפרלמנט, שכיום בניגוד לעבר מורכב ברובו מצייתנים.

בשבוע שעבר, המנהיג העליון קרא להקמת “ממשלת חזבאללהי צעירה”, ובכך שיגר סוג של אזהרה לנשיא חסן רוחאני ו”נערי ניו-יורק” שלו – כעת כבר זקנים, אינם חדורים במספיק להט אידאולוגי ועשויים למצוא את עצמם בדרך החוצה. ח’אמנאי גם השווה את המאבק עם “השטן הגדול” האמריקני למשחקי החתול והעכבר בסרטים המצוירים של ‘טום וג’רי’, שם במקרים רבים נדמה כי העכבר כבר אבוד אך הוא בכל זאת מצליח למצוא דרך חדשה להערים על רודפו. ארבעה עשורים של משחקי חתול ועכבר בסגנון איראני התאפשרו בזכות התמימות המערבית וקוצר הרוח האמריקני שתמיד דורש תוצאות מהירות. במציאות, משאלות אלה אפשרו לעכבר השובב והערמומי לחמוק שוב ושוב מן המלכודת ולצאת להרפתקאות חדשות. האם ההיסטוריה שוב חוזרת?

אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

The post משחקי התעתוע של איראן וח’אמנאי appeared first on מידה.

ידיים רבות בוחשות בקדרה הסורית, ולכל אחד מהצדדים אינטרסים ומטרות משלו. בינתיים, תשע שנים של מלחמת אזרחים החריבו למעשה את הכלכלה הסורית, גבו את חייהם של בין 400 ל-600 אלף קורבנות, ויצרו את בעיית הפליטים החמורה בפניה עומד העולם כיום. כמעט 12 מיליון סורים הפכו לפליטים, 5.6 מיליון מהם נמלטו מהמדינה ועד כשישה מיליון איבדו את ביתם.

כדי להבין מה מתרחש בתוך הכאוס הסורי, יש להבדיל בין העובדות לבין חדשות הכזב המתפרסמות באופן קבוע בידי הצדדים המעורבים בסכסוך. מה שידוע לבטח היא העובדה שהאלימות במחוז אידליב, מעוז המורדים האחרון, פחתה במידה מסוימת בתקופה האחרונה בשל התפרצות הקורונה. יחד עם זאת, ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) שרבים חשבו כי כבר חוסל לחלוטין, פתח בגל טרור נרחב בדרום סוריה ועיראק.

בתמונה הגדולה של מלחמת האזרחים המורכבת הזו מטרת הג’יהאדיסטים (כולל אנשי דאעש) היא קידום תאוקרטיה סונית, והם הצליחו להאפיל על כוחות אופוזיציה חילוניים הנלחמים למען סוריה פלורליסטית יותר. מדינות המפרץ תומכות כספית באופוזיציה הסונית, כולל בקבוצות ג’יהאדיסטיות. מנגד, ארה”ב הובילה קואליציה בשיתוף עם מדינות נאט”ו שביצעה תקיפות אוויריות על מטרות דאעש. בשטח, כוחות מיוחדים של האמריקנים פעלו יחד עם ‘צבא ההגנה הסורי’ (SDF) המורכב מלוחמים כורדים כדי לכבוש את העיר רקה ששימשה כבירת דאעש, ולהשתלט מחדש על כל השטחים בסוריה שהיו בשליטת ארגון הטרור.

באוקטובר 2019, ארה”ב הסיגה את כוחותיה מסוריה לאחר שטענה כי הביסה את דאעש. הנסיגה נערכה במקביל לפלישה הטורקית לאזור צפון-מזרח המדינה, שעד אז נשלט בידי הכורדים. מטרת הטורקים היא לדחוק את הכוחות הכורדים הרחק מאזור הגבול.

הכוחות הרוסיים הגיעו לסוריה ב-2015 במטרה להציל את משטר אסד הקורס. רוסיה ביצעה התקפות מן האוויר ביחד עם חיל האוויר של אסד, בעיקר נגד מרכזי אוכלוסייה. במקביל, איראן יחד עם שליחיה מחיזבאללה הפציצה ותקפה את המורדים הסורים על הקרקע. מטרתו של הציר השיעי הרדיקלי בהובלת איראן היא להפוך את סוריה לחזית פעילה נגד ישראל, ולשם כך משתמשת איראן בשליחיה השונים כולל חיזבאללה. לכל אחד מאותם שליחים וארגונים יש אויבים משלו, אך כולם יחדיו מחויבים לציית להוראות הפטרונים מטהרן.

אינטרסים חיוניים

החלוקה הבסיסית בסוריה היא בין שני מחנות: משטר אבד ותומכיו (רוסיה ואיראן), והאופוזיציה למשטר אסד האכזרי. האינטרס הראשי של המשטר הסורי בראשות אסד הוא למנוע מהסונים להשתלט על סוריה, והוא מודאג במיוחד מן השליטה בבירה דמשק וסביבותיה וכמו כן באזור החוף. העדיפות העליונה של המשטר היא השבת השליטה על מרבית אזורי המדינה ושיקום הכלכלה המרוסקת. מעבר לסיוע הרוסי והכוחות האיראניים, אסד תלוי במה שנותר מהצבא הסורי, מנגנוני הביטחון ומיליציות מקומיות הנמצאות תחת פיקוד הצבא. ארגוני זכויות אדם שונים דיווחו כי מרבית הפשעים נגד אזרחי סוריה נעשו בידי משטר אסד עצמו, כולל שימוש בנשק כימי, פצצות מצרר ופצצות תבערה.

עבור מוסקבה, היעדים האסטרטגיים הקריטיים הם שמירה על בסיס חיל האוויר בחְמֶיימִים ליד לטקיה ונמל הצי בטרטוס לחופי הים התיכון. באופן מסורתי הרוסים חשקו בנוכחות ימית באזור, ומעורבותם בסוריה מעניקה להם (לפחות בעיני עצמם) הילה של יוקרה ועוצמה. זהו חלומו השאפתני של ולדימיר פוטין, אך גם הזדמנות לאתגר את השליטה האמריקנית במזרח התיכון. רוסיה הגנה בנחישות על משטר אסד הן מבחינה צבאית והן מבחינה מדינית, ובמוסקבה שואפים להיות הקבלנים הבלעדיים בתהליך הבניה מחדש של המדינה עם תום הקרבות.

ממש מן הרגע בו פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, איראן שיגרה לאזור אלפים מאנשי משמרות המהפכה כדי להציל את אסד מהפסד בטוח. בנוסף, המנהיג העליון עלי ח’אמנאי לחץ על חיזבאללה ומנהיגו חסן נסראללה לשלוח עוד אלפים מלוחמיו כסיוע לאסד. ההתקפות האוויריות שביצעה ישראל על בסיסים איראניים בסוריה גרמו לטהרן לקצץ בכוח האדם בשטח, אך יחד עם זאת היא ממשיכה לגייס מיליציות שונות כדי להמשיך ולהילחם במורדים.

חיזבאללה ספג בשנים האחרונות אלפי הרוגים ועוד אלפי פצועים בלחימה בסוריה, ולאחרונה החליט הארגון להסיג את מרבית אנשיו ולהחזיר אותם ללבנון. אנשי חיזבאללה הנותרים מסייעים לכוחות הצבא הסורי באזור אידליב. חיזבאללה שלח גם פעילים לאזור רמת הגולן במטרה לאסוף מודיעין ולגייס מקומיים לפעולה נגד ישראל. פרויקט נוסף של ארגון הטרור בסוריה כולל את שיפור הדיוק של טילים המגיעים מאיראן ומועברים ללבנון. חיזבאללה שואף ליצור חזית נוספת נגד ישראל משטח סוריה, בתקווה להרתיע את צה”ל מלתקוף בלבנון עצמה, שם הקהילות הנוצריות והדרוזיות הזהירו אותו שלא לגרור את המדינה לעוד עימות מול ישראל.

ובינתיים בטורקיה, החלטת הנשיא ארדואן לשלוח את צבאו לצפון סוריה מתבססת על כמה יעדים. הראשון הוא למנוע מהכוחות הכורדיים בצפון-מזרח סוריה ליצור מחוז וממשל אוטונומי בסמוך לגבול הטורקי, מה שעשוי לתת למיליוני הכורדים החיים בטורקיה עצמה זריקת עידוד פוליטית. המטרה השנייה היא למנוע גל נוסף של פליטים שיציף את טורקיה, המארחת כיום יותר משלושה מיליון סורים שנמלטו מהקרבות. בנוסף, כמי שרואה בעצמו את מנהיג העולם הסוני ובעל קשרים הדוקים לתנועת ‘האחים המוסלמים’, ארדואן אינו יכול להרשות למורדים להפסיד למשטר אסד העלאווי המנסה לטבוח בהם, ולכן הוא מבקש להשפיל את הרודן אסד.

כוח ההתנגדות העיקרי לאסד הוא ארגון ‘תחריר א-שאם’ שנודע בעבר גם בשם ‘ג’בהת א-נוסרה’, והפך לקבוצת הג’יהאד הגדולה והחזקה בצפון סוריה השולטת כיום באזור אידליב. הערכות מודיעין מדברות על כמאה אלף לוחמים מורדים באזור, רובם ג’יאהדיסטים ואחרים מוסלמים זרים.

מבחינת ישראל וארה”ב מניעה של מאמץ ההתבססות האיראנית בסוריה הוא אינטרס חיוני, או כפי ששר הביטחון היוצא נפתלי בנט הגדיר זאת – “איום קיומי”. הנוכחות האמריקנית בסוריה, גם במתכונתה המצומצמת, משמשת כמשקל נגד מול ההשפעה הרוסית הגוברת באזור וחשובה להמשך המאמץ לחיסול סופי של הטרור של דאעש. כפי שזה נראה כעת, התסבוכת בסוריה צפויה להמשך עוד זמן רב.

הטור התפרסם לראשונה באתר Front Page Magazine

The post גם אחרי תשע שנים, סופו של הכאוס בסוריה לא נראה באופק appeared first on מידה.

על פי הדו”ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א) שפורסם בשבוע שעבר, המשטר האיראני מפר את כל ההגבלות שהוטלו עליו בהסכם הגרעין אשר נחתם בין טהרן למעצמות בשנת 2015.

בין ההפרות המפורטות בדו”ח נמצאת הגדלת מאגרי האורניום המועשר ברמה נמוכה מ-1020.9 ק”ג (1.1 טון) לכמות של 1571.6 ק”ג (1.73 טון), נכון ל-20 במאי 2020. כמות זו היא בערך פי שמונה יותר ממה שהותר לאיראן להחזיק על פי ההגבלות בהסכם הגרעין. על פי התנאים בהסכם, איראן רשאית להחזיק מאגר אורניום עד ל-202.8 ק”ג, ולהעשיר אותו עד לרמת טוהר של 3.67%. למרות זאת, האיראנים כיום מעשירים אורניום עד לרמת טוהר של 4.5%, וכמו כן מחזיקים בכמויות של מים מכבדים מעבר למה שמתיר ההסכם.

איראן חתומה גם על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני במסגרתה המדינות החברות מתחייבות לקבל על עצמן את אמצעי הפיקוח הבינלאומיים של סב”אא, אך היא מסרבת בתוקף להעניק גישה לפקחים לאתרים במדינה בהם ככל הנראה נערכת פעילות גרעיני. האייתוללות עדיין לא מאפשרים לפקחים לבצע ביקורות, בעיה ותיקה ומוכרת שעל פי הדו”ח האחרון מעלה “חששות רציניים” בסוכנות האנרגיה.

למרבה הצער, אחד הוויתורים המסוכנים ביותר שממשל אובמה העניק לאיראנים בעת הדיונים על ההסכם היה בכניעה לדרישת טהרן להוציא מחוץ לתחום הביקורת את כל בסיסי הצבא במדינה ואתרים צבאים אחרים. בשל הוויתור המופקר הזה, מספר אתרים חשודים כמו המתחם הצבאי בפרצ’ין מדרום-מזרח לטהרן מורשים לפעול בחופשיות ללא חשש מבדיקה או פיקוח.

אך גם הדו”ח האחרון אינו מספק את התמונה המלאה לגבי פעולות הגרעין של איראן ומפחית מאוד בהערכתו לגבי הקיף ויכולת תכנית הגרעין של האייתוללות, כאשר אפילו בכירים באיראן עצמה הודו כי הם מעשירים אורניום לרמות גבוהות יותר מכפי שדווח על ידי סב”אא. כך למשל, עלי אקבר סלאחי, ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן, הכריז לפני כחצי שנה כי ברשות טהרן מאגר לא מבוטל של אורניום מועשר לרמה של עשרים אחוזים ואף הבטיח: “אנחנו יכולים לייצר עוד במידת הצורך”. על פי סלאחי, איראן חידשה את פעילות העשרת האורניום לרמה גבוהה במתקן הגרעין בפורדו, מפעל תת-קרקעי הממוקם בתוך בסיס של משמרות המהפכה ובו מתבצעת פעילות הזרקת האורניום לצנטריפוגות המתקדמות מדגם 6-IR.

בכל הקשור למעקב וחשיפת תכנית הגרעין האיראנית, בסב”אא נכשלו במספר רב של הזדמנויות. כך היה למשל בנובמבר 2018, אז ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חשף בעצרת הכללית של האו”ם כי איראן הקימה “מתקן אטום סודי לאחסון כמויות אדירות של ציוד וחומרים מתכנית הגרעין החשאית”. למרות שהאיתוללות התעקשו כי המתקן המדובר הוא למעשה מפעל לייצור שטיחים, בהמשך התברר שעקבות חומרים רדיואקטיביים אכן נתגלו בשטחו. האזהרה הישראליות ודיווחים אחרים בעניין הוכחו כמדויקים.

חשיפת ארכיון הגרעין האיראני בידי ישראל בחודש מאי 2018 ענתה על מספר שאלות נוספות שבסב”אא לא הצליחו לטפל במשך עשורים, כפי שפורטו בדיווח של ‘המכון למדע וביטחון בינלאומי’:

כמה כלי נשק גרעיניים איראן תכננה לייצר ואיך היא עמדה ליישם את ההחלטה הזו? כאשר נערכו הדיונים על הסכם הגרעין ב-2015 ובהתבסס על המידע שהיה אז בידי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, לא ניתן היה לענות על השאלה הזו ושאלות נוספות הנוגעות ליישומים צבאיים אפשריים לטווח ארוך. אך כעת, עם תפיסת המסמכים והתמונות בידי ישראל ניתן להתייחס אליהן בצורה טובה הרבה יותר”.

עוד הוסבר באותו דיווח כי:

איראן התכוונה לבנות חמישה ראשי קרב גרעיניים, כל אחד מהם נושא עשרה קילוטון ויכול להיות מורכב על טיל בליסטי…הדו”ח הזה מוזכר במסמך מארכיון הגרעין שסיפק מבט על התוכניות האיראניות להשגת המטרה לתכנון וייצור ראשי הקרב כבר בשנת 2003…”

לאור כל זאת, האם ארה”ב והאו”ם עדיין מוכנים להמשיך לעמוד מנגד בעוד האייתוללות עושים עוד צעד מסוכן בדרך להשגת נשק גרעיני?

ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

The post סיפורי סב”אא: איראן ממשיכה ללא הפרעה בדרך לפריצה גרעינית appeared first on מידה.

בעוד הסגר שהוטל בשל התפרצות הקורונה הולך ונפתח, בשבוע שבעבר התחלנו לעבוד על סדרת מפגשים בנושא המזרח התיכון באחת האוניברסיטאות המקומיות. בין הנושאים שעלו היה המצב הגיאו-פוליטי בלוב, שם יציינו בקרוב עשור למלחמה המתמשכת, אך התגובה מחברי הוועדה הייתה כמעט פה-אחד: למי בכלל אכפת מלוב?

אם הייתי רוצה לעסוק ברכילות, יתכן שהייתי רומז כי תגובה בסגנון “למי אכפת?” מצד אקדמאים בריטים וצרפתים נשמעת יותר כמו ניסיון להסתיר סוד משפחתי מביש. אחרי הכל, הטרגדיה האדירה בה אנו חוזים בלוב כיום היא בחלקה הגדול תוצאה של המדיניות אותה קידמו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי וראש הממשלה הבריטי לשעבר דיוויד קמרון. מטרתם הייתה להפיל את שלטון קדאפי, אך לשניהם לא היה מושג מה צריך להיות הצעד הבא. מקורבים לקמרון סיפרו לי שהוא וסרקוזי נדחפו להרפתקה הלובית בידי הנשיא אובמה, שביקש להשתמש במשבר במדינה כדי לנסות את תאוריית “להוביל מאחור” שהגה ונועדה למעשה להחמיא לגמדים האירופים.

אחד הטיעונים לטובת “למי אכפת מלוב?” הוא זה הגורס כי ישנן מלחמות נשכחות רבות ברחבי העולם, כמו זו הנמשכת בקונגו מאז שנות השישים במאה שעברה ובהפסקות קצרות עד לימינו. טיעון אחר פונה לפן הכלכלי וקובע כי לאור המיתון העולמי שנמצא בדרך, משאבי הנפט של לוב עשויים להתברר יותר כסינדרלה ופחות כנסיכה מפתה. למרות כל זאת, מה שמתרחש כיום בלוב צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של הקהילה הבינלאומית, ומשלוש סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא שהמדינה הצפון-אפריקנית משמשת כיום כזירת מלחמות השליחים הגדולה ביותר במזרח התיכון, בה מעורבים יותר כוחות זרים אפילו מאשר המלחמה בסוריה.

מעבר לבריטניה וצרפת שנותרו מעורבות במידה מסוימת ואיטליה שבוחשת בעיקר בזירה הדיפלומטית, טורקיה וקטאר לקחו את תפקיד המימון של ממשלת ההסכמה הלאומית (GNA) בטריפולי, בעוד תנועת ‘האחים המוסלמים’ מספקת את כוח האדם שתומך בה. מי שעומד בראשה הוא הטכנוקרט פאיז א-סראג’ והיא נהנית גם מתקציב רשמי של האיחוד האירופי והאו”ם. לאחרונה, טורקיה החלה לספק ללוחמי ה-GNA רחפנים תוצרת בית הידועים בכינוי “ביירקדאר” (נושא הדגל), המיוצרים על פי דגם אמריקני. באנקרה גייסו גם כ-6,000 מורדים סורים לשעבר, רובם בעלי רקע אסלאמיסטי, כדי להילחם עבור ממשלת ההסכמה. כדי להצדיק את כל זה, הנשיא הטורקי ארדואן מצביע על השקעות טורקיות בלוב ביותר מ-30 מיליארד דולר בתקופת קדאפי, ועל מיליון העובדים הטורקים שהיו מועסקים במדינה. קדאפי העניק אז אזרחות לובית כמעט לכל דורש, אך רבים מהפועלים חזרו הביתה לטורקיה לבסוף. כעת כשהוא עומד מול משבר כלכלי ואבטלה גואה מבית, ארדואן מקווה לראות חלק מהטורקים שזכו לאזרחות לובית שבים לשם.

בשנה שעברה טורקיה חתמה על שורת הסכמים עם ממשלת ה-GNA ובהם הוענקו לה הזכויות על חלקים גדולים משטחי הים התיכון. צעד זה אמור לאפשר לטורקים להציב אתגר מול צינורות הגז והנפט שנבנים באזור ביוזמה משותפת של ישראל, יוון וקפריסין. גם איראן עשתה מאמצים להשיג דריסת רגל בלוב, אך עד כה היא משחקת תפקיד שולי מאוד בדרמה לצד טורקיה וקטאר.

בצד השני של הספקטרום אנחנו מוצאים את רוסיה, מצרים ועוד כמה מדינות אפריקניות התומכות ב’צבא הלאומי’ בראשות הגנרל חליפה חפתר אשר בסיסו בבנגאזי והוא מחזיק בשליטה רופפת בחלק המזרחי של המדינה.

על פי מקורות במוסקבה, הנשיא ולדימיר פוטין מקווה להקים בסיסים עבור הצי הרוסי לאורך החוב הלובי הארוך, כחלק משלים לבסיסים שהשיג כבר בסוריה. עד כה פוטין לא התלהב לשלוח חיילים רוסים לשטח לוב, אך הוא תומך בחפתר בנדיבות באספקה צבאית כולל מערכות הגנה אוויריות. ואולי אף חשוב מכך, מוסקבה נתנה אור ירוק לחברות אבטחה פרטיות לשלוח מומחים ללוב שישמשו כיועצים. הגנרל חפתר זוכה לתמיכה דיסקרטית גם מהסינים, שמספקים לכוחותיו רחפנים מתקדמים הדרושים למתן סיוע לכוחות על הקרקע.

הסיבה השנייה מדוע מיני מלחמת העולם הזו ראויה לבחינה מקרוב היא שהמשך הכאוס בלוב עשוי לערער מאוד גם את שכנותיה הקרובות והרחוקות יותר, ואין זה פלא שמצרים ביקשה להציב את האיום הלובי בראש סדר העדיפויות של איחוד מדינות אפריקה.

הסיבה השלישית בגינה אסור לנו לשכוח את לוב היא שהמדינה משמשת כנקודת מפתח בנתיב המעבר של מיליוני מהגרים המבקשים להיכנס לאירופה. בתקופה בה משבר הקורונה והקריסה הכלכלית הצפויה בעקבותיו הפנו מחדש את תשומת הלב הציבורית לסוגיות הגירה וגבולות, האפשרות של מיליוני מהגרים חדשים הזורמים ממעמקי אפריקה ללוב בדרכם לאירופה צריכה בהחלט להיות על סדר היום.

נכון לעכשיו, נראה כי שני המחנות בסכסוך בלוב מכוונים להמשך הסטטוס-קוו, במסגרתו אף אחד מהצדדים לא מסוגל להנחית מהלומה מכרעת על יריבו ולהשתלט סופית על מדינת הענק. בסדרת הקרבות האחרונה נראה כי אנשיו של חפתר זכו לכמה ניצחונות טקטיים, אך היא הוכיחה גם כי ללא התערבות צבאית משמעותי של השחקנים הגדולים המשחק הזה עשוי להימשך עוד זמן רב. וזה מביא אותנו לסיבה הרביעית מדוע אסור לעולם לשכוח את לוב. בעוד ממשלת ההסכמה והצבא הלאומי שקועים עד צוואר במלחמת אחים קשה, ארגוני טרור שונים כמו דאע”ש ואל-קאעידה כבר החלו להתבסס במדינה. אליהם יש להוסיף עוד שלל שבטים וקבוצות דתיות המבקשות להשיג ממלכה משלהן ומוכנות להצטרף לכל אחד מהצדדים הלוחמים על פי האינטרס המשתנה, והאפשרות שלוב תהפוך לסוריה החדשה הופכת לממשית ורצינית מאוד. למרבה הצער, נראה כי לפחות כרגע כל המעורבים מעדיפים להמשיך לשחק באש.

אמיר טהרי היה עורך העיתון האיראני ‘קאיהן’ עד שנת 1979, וכיום כותב טור קבוע בעיתון ‘א-שרק אל-אווסט’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

The post משחקים באש: לוב בדרך להפוך לסוריה החדשה appeared first on מידה.

“האינתיפאדה” הלבנונית שפרצה בחודש אוקטובר בשנה שעברה ונפסקה בגלל מגפת הקורונה חוזרת מחדש לרחובות הערים. אז פרצו המהומות בגלל המצב הכלכלי הקשה והשחיתות השלטונית, והפעם ההפגנות הן על רקע התרסקות הלירה שמאז חודש אוקטובר איבדה הלירה הלבנונית שבעים אחוזים מערכה.

אינתיפאדת אוקטובר לא השיגה את מטרותיה ועתה מתכוונים מארגניה לחדש את המאבק. רבים מאזרחי לבנון הפסידו כסף רב, האבטלה במדינה גדלה, האינפלציה חוגגת ו-6 מיליון אזרחים חיים מתחת לקו העוני. עשרות אלפי עסקים נסגרו והזעם העממי עם הפגנות והתפרעויות בערים שונות. מדובר במשבר כלכלי חסר תקדים. המצב הכלכלי הקשה דחף תושבים בטריפולי להתעמת עם צבא לבנון, כאשר ניסו ב-13 ביוני למנוע העברת משאיות נושאות מזון לסוריה כדי לסייע למשטר אסד שסובל אף הוא ממצוקה כלכלית, ולאחר שחשדו כי מדובר בסיוע מטעם ארגון חיזבאללה. בעימותים נפצעו 23 תושבים.

The rebellion against corruption, bankruptcy, and impunity continues in Lebanon, protests from Beirut to Tripoli taking place tonight. The central bank has been set on fire in Tripoli. (@timourazhari) pic.twitter.com/vShDIKnHJ1

— Anonymous (@YourAnonCentral) June 11, 2020

ממשלת לבנון מנסה להכיל את עליית שער הדולר ואת זעם הרחוב הלבנוני, ונקטה כמה צעדים פוליטיים וכספיים לאחר שקיימה שתי ישיבות חירום. היא הודיעה כי אין בכוונתה לפטר את נגיד הבנק המרכזי ריאד סלאמה, וכמו כן על הזרמת דולרים לשוק החל מיום שני הקרוב בשער של 3850 לירות עבור דולר אחד כדי להרגיע את הדרישה העממית ולרסן את השוק השחור.

נשיא לבנון מישל עאון טען כי העלייה המפתיעה במחיר הדולר איננה מקרית וכי מדובר ”בתוכנית מאורגנת שיש להתלכד נגדה”. אז מי עומד מאחורי ההפגנות? ראש הממשלה חסן דיאב ניסה לגלגל את ההאשמה על ישראל, כאשר אמר ב-13 ביוני שהיא מנסה לעורר מלחמת אזרחים בלבנון כדי לכסות על תוכניות הסיפוח. יום לאחר מכן שינה את גרסתו, ובנאום טלוויזיוני אמר:

מתנגדים פוליטיים מעוררים תסיסה במדינה, הם משקרים ומפיצים שמועות חסרות אחריות. התסיסה במדינה מובילה לאלימות מחודשת שעלולה לסבך את לבנון כולה ולגרור אותה למצב בו לא היינו רוצים לחיות”

ברחוב הלבנוני יש הערכות שונות לסיבה להתפרצות ההפגנות. יש כאלה הסבורים כי מדובר בהפגנות ספונטניות בגלל חומרת המצב הכלכלי, דהיינו התגברות האבטלה, העוני והרעב, ויש אחרים הסבורים כי הן מאורגנות היטב. על פי גורמים לבנונים, ניכרה בהפגנות השתתפות גדולה של פעילי חיזבאללה ותנועת “אמל” השיעית. ברחוב הלבנוני רואים בכך סימן לכך שחיזבאללה עומד להתנער מתמיכתו בממשלת דיאב ולפעול להפלתה כדי להביא להקמת ממשלת אחדות לאומית בראשותו של סעד אל-חרירי ראש תנועת “אלמֻסתקבל” (העתיד). ממשלה חדשה כזו תגביל את יכולת ארה”ב להטיל סנקציות על חיזבאללה וליישם את “חוק קיסר”.

הסבר נוסף להתחדשות ההפגנות הוא שחיזבאללה מנסה שוב להפעיל לחץ לפטר את ריאד סלאמה, נגיד הבנק המרכזי המזוהה עם ארה”ב ונהנה מתמיכתה. הארגון מאשים אותו כי הורה לבנקים הלבנונים לשתף פעולה עם הסנקציות האמריקניות נגד הארגון, וחיזוק לטענה הזו ניתן היה לראות בשטח כאשר שהמפגינים הרסו והציתו חזיתות של כמה סניפי בנקים בערים שונות.

אנוואר גו’מעה, חבר הפרלמנט מטעם חיזבאללה, אמר כי המפגינים דורשים את התפטרותו של סלאמה והוסיף כי יש לבדוק מחדש את המדיניות הכספית שהנהיג. הוא הכחיש טענות לפיהן חיזבאללה שאב את הדולרים מהשוק והאשים את ארה”ב כי היא פועלת להרוס את לבנון ומונעת ממנה “להצטייד אפילו בסנט אחד”, ואף חוקקה את “חוק קיסר” כדי להטיל סנקציות על לבנון.

לדברי גו’מעה, ארגונו מזרים דולרים לשוק הלבנוני בכך שהוא משלם לפעיליו את המשכורות בדולרים מדי חודש וגם באמצעות מוסדותיו האזרחיים. ג’ומעה גם הכחיש את הטענה כי ארגונו פועל להפלת ממשלת דיאב מכיוון שהדבר יביא לוואקום והרס לבנון. ”האם אנו רוצים להטביע את הספינה ומי שבתוכה?”, שאל. להגנתו של ריאד סלאמה נזעקו יו”ר הפרלמנט נביה ברי וסעד אל-חרירי, שאמר כי פיטוריו הם “שיגעון פוליטי, כלכלי וחוקתי שיגרום לטבח בכלכלה הלבנונית”.

#BREAKING
Beirut, Lebanon
Protesters in the streets again demanding the government to resign. The Lebanese people have long been protesting the malign role of #Iran's regime & Hezbollah in their country.pic.twitter.com/hCgeKShLpP

— Heshmat Alavi (@HeshmatAlavi) June 6, 2020

לאן פני הדברים? ממשלת לבנון בבעיה גדולה. היא מנסה להיעזר בקרן המטבע הבינלאומית כדי לצאת מהמשבר הכלכלי, אך נתקלת בקשיים בגלל הדרישה לרפורמות והדרישה שחיזבאללה יתפרק מנשקו. חברות זרות אינן רוצות להשקיע במדינה בה קיים ארגון טרור גדול המחזיק ארסנל של 150 אלף טילים ורקטות, ומפתח פרויקט טילים מדוייקים שמאיים להבעיר את המזרח התיכון ולהשליט את ההגמוניה האיראנית באזור.

התכנון של המפגינים הוא להישאר ברחובות עד להשגת דרישותיהם, ובראשן הפלת ממשלתו של חסאן דיאב אותה הם מאשימים בשחיתות. הם גם דורשים הקמת מערכת משפטית עצמאית שתעמיד לדין את בכירי השלטון שגנבו כספים, ותשיב את אותם לקופת המדינה, יחד עם שינוי המדיניות הכלכלית. ההפגנות צפויות להימשך וכרגע אין פתרון באופק. “חוק קיסר” האמריקני נכנס לתוקף השבוע, ויש לראות כיצד הדבר ישפיע על חיזבאללה השולט בלבנון, ומה יחליט לעשות מזכ”ל הארגון חסן נסראללה. בכל מקרה נראה כי ימים קשים צפויים ללבנון.

יוני בן מנחם הוא מזרחן וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

The post שלהבת בארזים: לבנון מתדרדרת לכאוס מוחלט appeared first on מידה.

דו”ח מנכ”ל סבא”א מה-5 ביוני 2020 מנוסח בלשון ממעיטה כלפי התנערות איראן מחתימתה על הסכם הגרעין משנת 2015, אך יחד עם זאת מציג את העובדות כהווייתן כולל ממצאיהם האחרונים של פקחי סבא”א. בדו”ח הודגשה הודעת איראן ב-5 בינואר שתוכנית הגרעין שלה “לא תהיה כפופה יותר למגבלות כלשהן בהיבט הביצועי” תוך הבטחה להמשיך לשתף פעולה עם הסוכנות “כבעבר”. ממצאי הדו”ח מפרטים חריגות רבות מהסכם הגרעין ובכללן:

– ב-1 ביולי 2019 אימתה הסוכנות שמלאי האורניום המועשר שצברה איראן עלה על הכמות המותרת בהסכם, קרי 300 ק”ג UF6 (תרכובת אורניום הקסא-פלואוריד שבמצב גזי משמשת להעשרת אורניום) המועשר לשיעור 3.67% (תכולת האורניום ב-300 ק”ג UF6 היא 202.8 ק”ג).

– ב-9 ביולי החלה איראן להעשיר אורניום לשיעור של 4.5%, מעל השיעור המותר של 3.67%.

– ב-6 בנובמבר 2019 החלה איראן שנית להעשיר אורניום במתקן פורדו באמצעות 1,044 צנטריפוגות מדגם IR-1 (דגם הצנטריפוגות הראשוני שאיראן ייצרה).

– ב-11 במאי 2020 הגיע מלאי המים הכבדים שברשות איראן מתוצרת מפעל ייצור המים הכבדים שליד העיר אראק ל-132.6 טון. בכך היא חרגה מהכמות המותרת לצבירה – עד 130 טון. על-פי בדיקות סבא”א לאחרונה, איראן פיתחה וייצרה רכיבי צנטריפוגות וכן הרכיבה קסקדות (מערכים) של צנטריפוגות – תוך חריגה מהסכם הגרעין.

– ב-20 במאי 2020 אימתה סבא”א שמלאי האורניום המועשר ברשות איראן הגיע ל- 1571.6 ק”ג (550.7 ק”ג מעל הכמות שצוינה בדו”ח הרבעוני הקודם). כמות זו כללה 873.4 ק”ג אורניום מועשר ל-4.5%, 215.1 ק”ג אורניום מועשר ל-3.67%, ו-483.1 ק”ג אורניום שהועשר ל-2% או פחות מכך. היה זה ממצא משמעותי למדי מבחינת החריגה האיראנית מההסכם.

– ב-1 ביוני 2020 הודיעה טהרן לסוכנות על החלטתה להפסיק את הגבלת המחקר והפיתוח בתחום הצנטריפוגות. ואכן, חריגה משמעותית ביותר שהתגלתה בתאריך זה הייתה הפעלת צנטריפוגות מדגמים מתקדמים שפותחו באיראן עבור העשרת אורניום ל-4.5%: 164 צנטריפוגות מדגם IR-2m, 164 צנטריפוגות IR-4, ו-164 צנטריפוגות IR-6. המכון הוושינגטוני למדע וביטחון לאומי העריך את כושר ההעשרה של צנטריפוגת IR-2m ב-3.7 SWU [Separative Work Unit] לשנה, של דגם IR-4 ב-3.3 SWU לשנה, ושל IR-6 ב-6.8 SWU לשנה. זאת בהשוואה לדגם האיראני הראשון, IR-1, אשר בהתבסס על דו”חות סבא”א מהמחצית הראשונה מהעשור הנוכחי הינו כ-0.9 SWU לשנה.

על מנת להעשיר אורניום טבעי ל-90% – דרגת ההעשרה הנדרשת לליבת פצצה גרעינית – יש לבצע את תהליך ההעשרה בארבעה שלבים: העשרה לשיעור הנמוך מ-5%, העשרת התוצר המתקבל מהשלב הקודם לשיעור 20%, ולאחר מכן ל-60%, ולבסוף ל-90%. אם כמויות האורניום הנוכחיות שברשות איראן – שהועשרו ל-4.5% (873.4 ק”ג) ול-3.67% (215.1 ק”ג) עד ה-20 במאי – תועשרנה בשלושה שלבים נוספים: ל-20%, ל-60% ול-90%, אזי התוצר הסופי יהיה כ-15 ק”ג אורניום מועשר ל-90%, הכמות הדרושה לייצור ליבת פצצה גרעינית אחת. כושר ההעשרה הנדרש לכך הוא כ-2,800 SWU. אם נצרף לכך את הצנטריפוגות מדגם IR-1 שאיראן מפעילה (5,600 צנטריפוגות במפעל נתאנז ו-1,044 צנטריפוגות במתקן פורדו) נמצא שכושר ההעשרה הנוכחי של איראן הינו כ-8,240 SWU לשנה. במילים אחרות: תיאורטית מסוגלת איראן לפרוץ תוך כארבעה חודשים מאמנת ה-NPT ולהעשיר את כמות האורניום הנחוצה לייצור פצצה גרעינית ראשונה.

נציג איראן בסבא”א, כאזם גריב-עבאדי, התייחס לדו”ח האחרון של הארגון ביום פרסומו ואישר את הנתונים שהוצגו בו, אך הדגיש שטהרן תמשיך לשתף פעולה עם סבא”א “באימות וניטור” פעילויותיה בתחום הגרעין. בהמשך להצדקת איראן את החלטתה לפרוש מהסכם הגרעין (ב-5 בינואר) כתגובה לעיצומים האמריקנים ולחוסר נכונות האיחוד האירופי לסייע בעקיפתן שיקפו דברי גריב-עבאדי את עמדתה הרשמית של ארצו כי תוכניתה הגרעינית היא “לצרכי שלום” וכי חתימתה על הסכם הגרעין ב-2015 הייתה “התנדבותית”.

הצגת תוכנית הגרעין האיראנית כמיועדת לצרכי שלום מופרכת לחלוטין לאור המידע המודיעיני הרב שנחשף עד כה, ובפרט זה שהושג במבצע “ארכיון הגרעין האיראני“, המצביע באורח חד-משמעי שהתוכנית נועדה בעיקרה לייצור נשק גרעיני. כך למשל על פי דיווח מחודש מרץ האחרון, שלושה אתרים בלתי מוצהרים שייתכן שנאגרים בהם חומרים גרעיניים ו/או מתבצעת בהם פעילות הקשורה לגרעין. ועל אף שגריב-עבאדי טען שהמדובר במידע מפוברק על-ידי “שירותי מודיעין זרים”, מנכ”ל סבא”א רפאל גרוסי האיץ בטהרן לשתף פעולה באופן מלא עם פקחי הארגון ולאפשר להם גישה מהירה לאתרים החשודים.

על רקע זה יש לציין את מתקפת הסייבר האיראנית בסוף חודש אפריל על מתקני מים בישראל במטרה להעלות את ריכוז הכלור במים שמוזרמים לבתי אזרחי ישראל. למרבה המזל סוכלה מתקפה זו בלא שגרמה לנזק כלשהו, אך נכונותה של טהרן להרעיל תושבי מדינה שהיא מחשיבה כאויב מעידה על האיום הקיומי לישראל הטמון בהשגת נשק גרעיני איראני.

The post סימני אזהרה: איראן ממשיכה להעשיר אורניום בדרך לנשק גרעיני appeared first on מידה.

האם דווקא רחפן תקיפה זעיר מדגם ‘Firefly’ הוא אחת הסיבות לכך שמדינות המפרץ הפרסי, ובמיוחד סעודיה, מנסות להתקרב לישראל בתקופה האחרונה במה שנראה כהיפוך מדיניות ונטישת התמיכה בפלסטינים?

אם יש לקח חשוב אותו למדו במדינות המפרץ מן המחויבות האמריקנית הפוחתת למזרח התיכון ומן המתיחות ביחסים בין ארה”ב לסעודיה, הרי זו התובנה לפיה לא כדאי ואף מסוכן לשים את כל הביצים בסל אחד. ארה”ב היא עדיין ספקית הנשק המובילה באזור, כפי שהדגימו כמה עסקאות ענק שנחתמו לאחרונה כמו זו בה הסעודים התחייבו לרכישת טילי אוויר-קרקע וטילים נגד ספינות מתוצרת בואינג בסכום של 2.6 מיליארד דולר, או עסקה גדולה אחרת לרכישת רכבים צבאיים. קרן ההשקעות הציבוריות הסעודית אף רכשה לאחרונה מניות בחברת בואינג שספגה מכה קשה עקב בעיות הבטיחות שהובילו להפסקת ייצור מטוס ה MAX 737, וכמובן בגלל משבר הקורונה.

אך ישנם גם שחקנים אחרים בזירה. לאחר שארה”ב סירבה למכור לסעודים רחפני תקיפה מדגם MQ-9 Reaper בשל טענות למגבלות חוקיות הקשורות להפרות זכויות אדם, הסינים קפצו בשמחה על ההזדמנות לסייע בייצורם, והדגמים הראשונים צפויים לצאת מהמפעל כבר בשנה הבאה. בדומה, גם רוסיה מעודדת את הסעודים לרכוש את מערכת ההגנה האווירית 400-S, אך עד כה הם מהססים לעשות זאת לאחר שראו כיצד וושינגטון ביטלה הסכמי עתק עם טורקיה כאשר זו רכשה את המערכת הרוסית. המגבלות ביחסי סעודיה-רוסיה הפכו למוחשיות יותר בעקבות מלחמת מחירי הנפט שפרצה באפריל, ממנה השוק עדיין לא התאושש. חסרון נוסף של הסינים והרוסים בהקשר הזה הוא הקשרים הקרובים שהם מנהלים עם איראן, בה כמובן רואים הסעודים ואחרים במפרץ איום קיומי וכוח מערער ליציבות במזרח התיכון אותו יש לבלום. לכן במצב הנוכחי יש לישראל יתרון על המתחרים.

מנהיגי המפרץ כמובן תמכו במדיניות הלחץ הכלכלי והחמרת הסנקציות אותה מפעיל בשנתיים האחרונות הסנקציות נגד טהרן, אך עד כה הם מאוכזבים מהתוצאות. חלק מהמדינות הקטנות באזור אף פנו בחשאי לאיראן בניסיון לוודא שלא יהפכו למטרה בכל עימות עתידי בין טהרן לוושינגטון. קו פרשת המים בהקשר הזה היה כאשר מדינות המפרץ חשו שארה”ב לא הגיבה כראוי להתקפות האיראניות על מתקני הנפט הסעודיים באביב שעבר. מספר שבועות לאחר מכן, בניסיון להרגיע מעט את החשש במפרץ, ממשל טראמפ שלח כוחות הגנה אווירית כדי לסייע באבטחת המתקנים בסעודיה, אם כי מאז השיב הביתה חלק מהם. רק לאחר התקיפה האיראנית בה נהרג אזרח אמריקני בבסיס בעיראק בחודש דצמבר, ארה”ב החליטה להגיב בכוח עם חיסול הגנרל קאסם סולימאני. במפרץ חגגו בשקט את הסתלקותו של אחד מאויביהם הגדולים, אך גם הביעו חשש מהתדרדרות למלחמה כוללת.

אך גם לשיתוף הפעולה בין מדינות המפרץ לישראל מגבלות משלו. ישראל עשויה לשמוח על הרחבת הייצוא הביטחוני ונראה כי יש לה את היכולת להדוף את האיראנים בסוריה ואולי גם לפגוע בתכנית הגרעין באיראן עצמה במקרה הצורך – יכולות שאינן קיימות במפרץ – אך כל קשר עם ישראל הוא עדיין עניין רגיש בעולם הערבי והמוסלמי. דעת הקהל שעדיין נוטה לכיוון הפלסטיני יותר ממה שנהוג להודות באופן רשמי היא כנראה אחת הסיבות בגינן מנהיגי המפרץ לא עושים את הצעד לקראת קשרים פתוחים והכרה בישראל.

עד כה, ישראל הגבילה את ייצוא הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת שלה, אך גם זה עשוי להשתנות עם פתרון כלשהו לסכסוך עם הפלסטינים וייסוד קשרים רשמיים עם מדינות המפרץ. גם המצב הכלכלי המחריף באזור ועליה בשיעורי האבטלה במפרץ יכולים להטות בסופו של דבר את הכף לקראת מהלך היסטורי.

ד”ר ג’יימס דורסי הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת נאניאנג בסינגפור, ועמית בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. המאמר התפרסם לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘.

The post הטלטלה במפרץ מסמנת הזדמנות לישראל appeared first on מידה.

בחודשים האחרונים מסתמן כי הברית בין המשטר האיראני לבין משטרו של ניקולס מאדורו בוונצואלה הולכת ומתהדקת, כשברקע הסנקציות האמריקניות על שתי המדינות והאיבה המשותפת לארה”ב. איראן רואה בוונצואלה שותפה טבעית לציר ההתנגדות המורחב “האנטי-אמפריאליסטי” – מעין ברית של מדינות מהפכניות – ומקום ממנו ניתן להתריס מול ארה”ב ממש בחצר האחורית שלה. שליחת חמש מיכליות דלק לכיוון ונצואלה תוך הפרת הסנקציות והסתכנות בעימות חזיתי מהווה נדבך נוסף בהסלמה ביחסי שתי המדינות, ומעידה כי איראן אינה נרתעת מהלחץ האמריקני.

הוגו’ צ’אבס, נשיאה לשעבר של ונצואלה, ראה עצמו כממשיך דרכו של סימון בוליבר ששחרר את מרבית דרום אמריקה מעול הכיבוש הספרדי, והידק את היחסים עם אחמדינז’אד נשיא איראן לשעבר. השניים חתרו לקראת מימוש חזון מהפכני של עצמאות נעדרת השפעה והתערבות אמריקנית, וכך נוסד כבר ב-2009 ‘הבנק האיראני-ונצואליאני הדו לאומי’ כמיזם משותף. איראן הקימה מספר פרויקטים בוונצואלה בתחום הדיור וכמו כן מספר מפעלים, ביניהם לייצור טרקטורים ולהרכבת מכוניות במעורבות חברות איראניות.

לא ברור עד כמה מאדורו, נשיא ונצואלה הנוכחי, רואה עצמו כממשיכו של בוליבר אך ברי כי איראן וונצואלה הנתונות בצבת הסנקציות האמריקנית מהדקות לאחרונה את שיתוף הפעולה ביניהן בתחום הפוליטי והכלכלי, וככל הנראה גם הצבאי. על רקע זה שוחחו ב-13 באפריל נשיא איראן רוחאני ומאדורו בטלפון והסכימו על הידוק שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה. בפברואר 2019 ציינה שגרירות איראן בוונצואלה את יום מהפכה האסלאמית ה-41 יחד עם משרד החוץ המקומי, ושגריר איראן הדגיש את היותה של איראן מעצמה בתחום האנרגיה למרות היותה נתונה לסנקציות אמריקניות.

“אנחנו ננצח”

אפילו מזכ”ל חיזבאללה נסראללה, בנאומו לרגל יום השנה למותו של מצטפא בדר אלדין, הזכיר בנשימה אחת את ונצואלה עם מרכיבי ציר ההתנגדות כשאמר ב-12 בפברואר כי “מי שמפעיל לחץ על איראן, סוריה, ונצואלה, עזה ותימן סובל בעצמו מווירוס הקורונה…איראן לא תנטוש את בעלות בריתה ומי שסבור כך חולם…אין גם סכסוך עם רוסיה בסוריה”. יד ימינו של מאדורו, דיוסדו קאבייו, ביקר בשגרירות האיראנית בקראקס להביע את תנחומי ונצואלה על חיסול קאסם סולימאני בינואר על ידי ארה”ב ואמר “מותך יינקם, חבר”. הוא גם חתם בספר האורחים “יחי סולימאני, תחי איראן, יחי העמים החופשיים. אנו ננצח”. ברשתות החברתיות בוונצואלה הופיעו תמונות של קאסם סולימאני לצד הוגו צ’אבס וסימון בוליבר.

איראן ממשיכה לראות עצמה מכותרת על ידי ארה”ב. פעילות הצי האמריקני במפרץ הפרסי ממשיכה להיות קוץ בבשרה כמו גם הנוכחות האמריקנית בחצרותיה האחוריות: בעיראק ובטורקיה (החברה בנאט”ו) ממערב, באזרבייג’ן מצפון ואף באפגניסטן ופקיסטן ממזרח ומדינות המפרץ מדרום. על רקע זה היא פועלת להשיג דריסת רגל בחצר האחורית של אמריקה, שתהווה קרש קפיצה להשפעה ואף לחדירה לתוך ארה”ב. לשם כך משתמשת איראן בארגז הכלים של העויינות הבסיסית לארה”ב: הנפט, רשתות הטרור, הסמים וההברחות וכן שופרות התעמולה בשפה הספרדית.

HISPAN TV פונה לקהל המקומי שאינו מאוהדיה של ארה”ב, באמצעות תעמולה אנטי-אמריקנית, “אנטי-אימפריאליסטית” ואנטי-ישראלית. זאת בין היתר תוך הסתייעות ברשתות שידור מקומיות מטעם השלטון דוגמת ,TeleSUR רשת חדשות פאן-אמריקנית שבסיסה בקראקס, והעיתון Ultimas Noticias המהדהד את מסרי HISPANTV. גם סוכנות הידיעות הממשלתית של קובה מדווחת על סוגיות רבות החורגות מענייני אמריקה הלטינית ועוסקות גם במאבק נגד ישראל, בסוריה, בעיראק ובתימן – זירות ההתעניינות העיקריות של איראן. HISPAN TV סקרה בהרחבה את המבצע הצבאי הכושל להפלת מאדורו, במעורבות שכירי חרב אמריקנים וגולים ונצואליינים.

עבור איראן, כל מדינה המובילה מדיניות אנטי-אמריקנית, קל וחומר אם היא סמוכה לגבולות ארה”ב, היא שותפה פוטנציאלית. בהקשר זה מהווה ונצואלה (ומדינות נוספת דוגמת קובה, בוליביה וניקרגואה) נדבך מרכזי בפעילות של איראן ובת חסותה חיזבאללה בדרום אמריקה, ובשאיפתה להשגת השפעה החורגת אל מעבר לגבולות המזרח התיכון, כזו היכולה להתריס ואף לפגוע באינטרסים של ארה”ב ובעלות בריתה, או לפחות להכשיר את הקרקע לפעילות כזו מזירה קרובה.

דלק תמורת זהב

מצבה הנואש והקריטי של ונצואלה נוכח חוסר היציבות הפוליטי על רקע המשך שלטונו של מאדורו, ההידרדרות במצב הכלכלי ומשבר הדלקים (בין היתר כתוצאה מלחץ אמריקני על ספקים מתווכים ובנקים ברוסיה, סין וטורקיה) הובילו להידוק הקשרים עם איראן (שתיהן חברות בארגון המדינות המייצאות נפט OPEC) שהביעה נכונות להיחלץ להצלת תעשיית הזיקוק של ונצואלה. במוקד הסיוע האיראני היו לאחרונה טיסות של חברת התעופה ‘מאהאן-אייר’ המפעילה מאז אמצע אפריל רכבת אווירית ומעבירה ציוד טכני רב וכן טכנאים לבתי הזיקוק במדינה הסובלת ממחסור חמור בדלקים ובציוד להפעלת בתי הזיקוק הגדולים.

גם בוונצואלה נתמחה ביקורת על הפעלת הטיסות למדינה מאיראן על רקע היותה של איראן אחד המוקדים המרכזיים להפצת נגיף הקורונה. בד בד, דווח כי טיסה של חברת התעופה הלאומית של ונצואלה (Conviasa) הקשורה לנשיא מאדורו הגיעה מאיראן ונחתה במדינה. על רקע זה פנה מזכיר המדינה האמריקני פומפאו, שהביע “דאגה רבה” ממיסוד קו הטיסות בין טהרן לקראקס, לאלג’יריה, מרוקו ותוניסיה שלא לאפשר לחברת “מאהאן” לנחות לתדלוק בשטחן.

משרד האוצר האמריקני הכניס את חברת Shanghai Saint Logistics שמקום מושבה בסין לרשימת הסנקציות לאחר ששמשה כסוכנות תיווך עבור חברת ‘מאהאן’, ושב וקבע כי “המשטר האיראני משתמש בחברה כדי לסייע ולתמוך במשטר הלא-חוקי והמושחת בוונצואלה, כפי שסייע למשטר בסוריה ולקבוצות טרור נוספות במזרח התיכון הנתונות לחסותו…לא נהסס לסמן ישויות נוספות (ולהכניסן לרשימת הסנקציות) המוסיפות לקיים יחסי מסחר עם ‘מאהאן אייר'”.

הירידה בצריכת הנפט נוכח מגפת הקורונה (באיראן עצמה ובסין, הקונה נפט מאיראן למרות הסנקציות) הובילה ליצירת מלאים גדולים של נפט ובעיות אחסון. אחד הפתרונות הוא ייצא במכליות לוונצואלה. כפי שדיווח העיתון האיראני ‘וטן אמרוז’, טהרן שולחת מכליות דלק מנמל בנדר עבאס לוונצואלה ובתמורה לסיוע מקבלת מטילי זהב. שתי המדינות נתונות לסנקציות אמריקניות ואינן יכולות לסחור במטבעות רשמיים באמצעות מערכת הבנקאות העולמית. עוד נכתב בעיתון כי כי הסחר בין איראן לוונצואלה יכול להפוך למודל שיחזק את כלכלת איראן במהלך תקופת הסנקציות, יחד עם אזהרה כי כל ניסיון מצד ארה”ב לפגוע במכלית וליצור בעיות עבור המסחר באיראן יכול להפוך גם את הסחר הבינלאומי למסוכן, “במיוחד במימי המפרץ הפרסי, הים של עומאן והים האדום”.

שגריר איראן בוונצואלה הכחיש את הדיווחים כי תשעה טון זהב נשלחו לאיראן תמורת דלק. קודם לכן הכחיש דובר משרד החוץ האיראני טענות דומות של אליוט אברהמס, הנציג המיוחד של ארה”ב בקראקס, לפיהן מעבירה ונצואלה לאיראן זהב תמורת דלק. על פי דיווחים עיתונאיים, מי שעומד מאחורי הקלעים למימוש עסקת דלק תמורת זהב הוא איש עסקים קולומביאני בשם אלכס סאאב, התומך במשטר מאדורו ואף בקר לאחרונה בטהרן בלוויית נציגי חברת הנפט של ונצואלה.

חלק ממטוסי חברת ‘מאהאן’ שהעבירו ציוד, טכנאים וכימיקלים מאיראן לוונצואלה שבו לארצם כשהם עמוסים בזהב. על פי המדווח, סאאב סייע בעבר גם לשיפור היחסים בין ונצואלה לטורקיה בעסקאות דומות במסגרתן הועבר זהב בשווי כמיליארד דולר לטורקיה. בקיץ שעבר שותפו לעסקים של סאאב הורשע בעוון הלבנת כספים ושוחד, במסגרת תכנית המזון לסייע לנזקקים בוונצואלה.

הדילמה האמריקנית

לאור הירידה בביקוש לנפט ולדלקים החמיר מצבה הכלכלי של איראן, והיא מנסה למלא את הקופה באמצעות ייצוא דלקים וטכנולוגיה, גם ואולי בגלל הסיכון הכרוך בעימות עם הצי האמריקני, והפעם לא במימי המפרץ הפרסי אלא באוקיינוס האטלנטי או בים הקריבי. סוכנות הידיעות ‘נור’ המזוהה עם משמרות המהפכה הזהירה מפני “מעשים פיראטיים” כאשר דיווחה על שיגור משחתות אמריקניות ומטוסי Boeing P-8 Poseidon ללוחמה ימית לאזור הקריביים, והבהירה כי פעילות נגד איראן “לא תיוותר ללא מענה”. עוד נכתב כי “טראמפ מהמר שוב באמצעות יצירת חוסר ביטחון בנתיבי השיט הבינלאומיים”.

דובר ממשלת איראן אמר כי ארצו מוכנה לכל תרחיש, הזהיר מפני “השלכות שליליות” ו”תגובה קשה” לכל ניסיון אמריקני לפגוע במכליות העושות דרכן לוונצואלה, ואמר כי קשרי הכלכלה בין איראן לבין ונצואלה הם “לא מעניינו של אף אחד”. שר החוץ האיראני אף העביר מכתב בנדון למזכ”ל האו”ם. בחודש יולי בשנה שעברה פשטו כוחות מיוחדים בריטים סמוך לגיברלטר על מכלית הענק Grace 1 לבקשת ארה”ב, לאחר שזו הפרה את הסנקציות האירופאיות על סוריה. האונייה שוחררה בהמשך, ושבועיים לאחר מכן עצרה איראן מכלית בריטית במימי המפרץ הפרסי.

לפי שעה לא ברור כיצד תנהג ארה”ב ובאלו אמצעים תנסה, אם בכלל, לעצור את הספינות בכוח. יתכן שארה”ב תבחר להגביר את הלחץ על האישים והגופים המעורבים בעסקה בתחום הבנקאות והמסחר, אך אין להוציא מכלל אפשרות שימוש בכוח תחת חוק הסנקציות. מעבר המכליות קרוב לחופי ארה”ב מעמיד את הממשל האמריקני בדילמה, ובכל מקרה עימות כוחני עם הספינות יקרין על ביטחון השיט במפרץ הפרסי ובנתיבי שיט בהם יש לאיראן דריסת רגל כולל נמלים בים האדום וסמוך לתימן, שם גם פועלים כוחות משמרות המהפכה של איראן יחד עם החות’ים.

בהקשר זה פרסם ב-19 במאי פיקוד מרכז של כוחות הצי האמריקני אזהרה לכלי שיט במפרץ הפרסי לשמור על מרחק של 100 מטר מהספינות האמריקניות אחרת “ייחשבו לאיום וייורטו בהתאם לצעדי הגנה חוקיים”. בהודעה נכתב כי הצעד נועד “לשפר את הבטיחות, למנוע עמימות ולהפחית עד כמה שאפשר את מרחב הטעות”. ההודעה מכוונת בעיקר לחיל הים של משמרות המהפכה המתריס מעת לעת נגד ספינות הצי האמריקני. יתכן כי פרסום ההודעה בעיתוי הנוכחי הגיע לקראת אפשרות עימות בין הצי האמריקני באוקיינוס האטלנטי והים הקריבי לבין מכליות הדלק ששלחה איראן לוונצואלה, וכחלק מהערכות אמריקנית לתגובה איראנית אפשרית במפרץ הפרסי.

חמישה ימים קודם לכן פרסמו משרד האוצר האמריקני, מחלקת המדינה ומשמר החופים “התראת סנקציות” עבור שורת גופים אמריקנים בתחומי התעשייה והאנרגיה ובה מפורטות הסנקציות התלויות ועומדות נגד איראן והישויות שסומנו כמי שמסייעות לגופים ולאישים איראנים הנתונים לסנקציות. כמו כן הוזהרו גופים שונים מפני “צעדי הונאה” של גופים ואישים הקשורים לאיראן כדי לעקוף את ההגבלות בהם היא נתונה בתחום התובלה הימית. בפעולות אלה מעורב גם ‘כוח קודס’ של משמרות המהפכה על ידי הסתרת המקור, היעד והנמען הסופי של המשלוח.

טרור וסמים

כחלק מהמאבק שמנהלת ארה”ב נגד איראן וונצואלה באמצעות סנקציות משתקות, היא רואה בשתי המדינות כמי שאינן משתפות פעולה בתחום המאבק העולמי נגד הטרור ומעורבות בתחום מימון טרור באמצעות סמים (נרקו-טרוריזם), הלבנת הון ובפשיעה.

ב-12 במאי הודיעה מחלקת המדינה האמריקנית לקונגרס כי איראן, צפון קוריאה, ונצואלה, סוריה וקובה הוגדרו כמדינות שלא שתפו פעולה באופן מלא עם מאמץ המלחמה בטרור שנהלה ארה”ב במהלך 2019. הודעת מחלקת המדינה שבה וקבעה כי “גם ב-2019 המשיכה איראן להיות המדינה הגדולה ביותר בעולם התומכת בטרור בשל תמיכתה בארגוני הטרור של חיזבאללה והארגונים הפלסטינים, וכן קבוצות טרור רבות ברחבי המזרח התיכון”. עוד נקבע, כי משמרות המהפכה – ובעיקר ‘כוח קודס’ – ממלאים תפקיד מוביל בקרב הארגונים השונים המכוונים ומבצעים פעילות טרור בינלאומית. לגבי המשטר בוונצואלה קבעה מחלקת המדינה כי הוא מקיים קשרים עם ארגונים הפועלים נגד קולומביה בתחום מימון טרור באמצעות סמים.

דובר משרד החוץ האיראני דחה את הטענות וצייץ: “מדינה לה היסטוריה של הקמת ומימון ארגוני טרור וכן סיוע בנשק של לקבוצות טרור שונות, הפעלת טרור מדינה ותמיכתה במשטר טרור (ישראל) אינה קנה מידה לאמוד את מידת תמיכתן של מדינות במאבק נגד הטרור”. בין האישים הכלולים ברשימת הסנקציות נמצא טארק אל-עיסאמי שהיה בעבר סגנו של מאדורו והיום מכהן כשר התעשייה והנפט. אל-עיסאמי מבוקש בארה”ב בגין סחר בסמים שחלקו מצא את דרכו לארה”ב, ובעבר היה מעורב גם בפרשת מכירת דרכונים ונצואליים לחיזבאללה. קרובת משפחתו הייפה אל-עיסאמי היא שגרירת ונצואלה בהולנד ומקורבת לתובעת הכללית בהאג פאטו בנסודה.

תמורה נוספת אותה מציעה ונצואלה לאיראן הם דרכונים בהם משתמשים פעילי חיזבאללה וגורמי טרור (משמרות המהפכה, משרד המודיעין) לצורך פעילות חתרנות באזורים שונים בעולם ובכלל זאת בדרום אמריקה. ב-2015 דווח פעילי חיזבאללה קבלו דרכונים מקוריים של ונצואלה בשגרירות בדמשק, וכמו כן נוסד קו תעופה להעברת פעילי טרור, סמים וכסף. איש הקשר בדמשק היה ע’אזי נאצר אלדין, שקיים קשרים עם ונצואלה ובמיוחד עם שר הפנים דאז טארק אל-עיסאמי. השניים הפעילו את מה שזכה לכינוי העיתונאי “טרור אוויר” להעברת משלוחי סמים מארגון FARC בקולומביה לסוריה .

שוטר לשעבר במשטרת ונצואלה שהוצב בשגרירות בבגדאד העיד כי מספר שיעים מהמזרח התיכון קיבלו במהלך תקופת שהותו (2013) בשגרירות דרכונים, תעודות לידה ותיעוד אחר של ונצואלה תמורת כסף. תחקיר המשך של CNN ב-2017 חשף כי דרכונים של ונצואלה ניתנו לגורמים הקשורים לטרור, שוב במעורבות של טארק אל-עיסאמי. חלק מהדרכונים הגיעו לידי חיזבאללה. דרכון ונצואלי מאפשר כניסה ל-130 מדינות (כולל מדינות האיחוד האירופי) ללא צורך בוויזה וכן גישה חופשית למדינות באמריקה הלטינית בטווח גישה נוחה לארה”ב. במאי 2018 נעצר עלי צאדר האשמי, אזרח איראני שהחזיק בדרכון מזויף, כאשר ניסה לעקוף את הסנקציות ולהעביר כספים לפרויקט הדיור הציבורי האיראני בוונצואלה.

רשת חוצה גבולות

במאי 2019 העיד האדמירל קרייג פולר בפני ועדת הקונגרס הועסקת בעניינים ימיים ואמר כי איראן “ייצאה את התמיכה המדינתית בטרור לחצי הכדור שלנו…אנו מודאגים מאוד מכך שתומכת מובילה בטרור פועלת באזורנו…איראן פועלת במשנה מרץ לאחר שקודם לכן הפחיתה את פעילותה באמריקה הלטינית ובקריביים. היא הגבירה את התעמולה האנטי-אמריקנית באמצעות השימוש במדיה בספרדית, ולבת חסותה חיזבאללה יש באזור רשתות הפצה המאחסנות נשק ומגייסות כספים, בדרך כלל באמצעות סחר בסמים והלבנת כספים”.

מומחה הביטחון ג’וזף הומייר העיד במאי 2018 בפני תת-ועדת השירותים הפיננסיים לענייני טרור, ואמר כי רשתות האיום הלא-חוקיות באות לידי ביטוי במה שמגדיר משרד ההגנה “מודל ה- 4 +1”: רוסיה, צפון קוריאה, איראן וסין מייצגות כארבע המדינות המשתמשות ברשתות טרור ופשיעה כדי לאיים ולעורר חוסר יציבות בארה”ב, יחד עם קיצוניות אלימה מצד גורמים לא-מדינתיים כמו ארגוני טרור אסלאמי המייצגים את ה+1. מודל זה ישים גם באמריקה הלטינית כשארבע המדינות הן קובה, ונצואלה, בוליביה וניקרגואה והפשע המאורגן חוצה הגבולות מייצג את הצלע החמישית. הומייר הוסיף כי ונצואלה נחשבת למוקד של פשיעה מאורגנת חוצת-גבולות בין היתר בשל הקשרים בין ממשלת ונצואלה לקרטלי הסמים במקסיקו ובקולומביה, והיותה מרכז להעברת כספים לארגונים אלה.

להתקרבות האחרונה בין איראן לוונצואלה עשויות להיות השלכות מסוכנות על ביטחון ארה”ב ובעלות בריתה, במיוחד אם תחול הסלמה במפרץ הפרסי או בנתיבים ימיים אחרים, כאשר ברקע ממשיכה ארה”ב לדבוק במדיניות הלחץ המקסימלי נגד איראן, ועתיד הסכם הגרעין לוט בערפל (באוקטובר גם אמור גם להיות מוסר אמברגו בנשק מעל איראן מתוקף החלטה 2231 של מועצת הביטחון, כאשר ארה”ב פועלת להמשיכו). זהו חיבור בין שני מעגלי האיום על הביטחון הלאומי האמריקני אשר מאפשר לאיראן כר פעילות רחב בוונצואלה בכל הקשור להפעלת רשתות טרור, סמים והברחות מול ארה”ב. לאיראן ככל הנראה תכניות מגירה שלה לפגיעה בשטח ארה”ב או ביעדים אמריקנים במדינות אמריקה הלטינית, כמו זו שנחשפה ב-2011 אז תכננה איראן להתנקש בחיי שגריר סעודיה בארה”ב ולפגוע בשגרירויות סעודיה וישראל בסיוע קרטל הסמים המקסיקני Los Zetas.

איראן נערכת לאורך שנים ארוכות לעימות אפשרי עם ארה”ב, רובו בתחום הלוחמה הא-סימטרית נוכח יחסי הכוחות הנוטים בברור לצידה של ארה”ב. הברית המתהדקת עם ונצואלה מאפשרת לאיראן להשיג דריסת רגל קרובה לארה”ב ,ממנה יהיה קל יותר להגיב לפעילות האמריקנית הרחק מגבולותיה ולבצע פעולות טרור נגד ארה”ב ובעלות בריתה (דוגמת הפיגועים בארגנטינה). כל זה מתרחש בסיוע בכירים במשטר בוונצואלה שהיו מעורבים בעבר ויתכן שעדיין מעורבים בסיוע ושיתוף פעולה עם איראן ועם חיזבאללה וגורמי טרור נוספים, שחלקם שולב ברשתות הפשע המאורגן. מעבר לזאת, ונצואלה יכולה אף להעמיד אמצעי לחימה לרשות איראן וארגוני הטרור הפועלים בחסותה, ואף להתיר נוכחות של כוחות משמרות המהפכה בשטחה. בינתיים, איראן מכשירה את תשתיות הטרור והלבנת הכספים הדרושות לכך, ובמקביל מנהלת תעמולה ארסית ומתמשכת נגד ארה”ב וישראל.

סא”ל (במיל’) מיכאל סגל הוא חוקר בכיר ומומחה לנושאים אסטרטגיים, ושירת בצה”ל בחטיבת המחקר של אמ”ן בתחומי איראן והפלסטינים. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

The post מזימות בינלאומיות: רשת הפשע והטרור של ונצואלה ואיראן appeared first on מידה.

אנשי קטאר שנלחמו ב-1915 נגד הכובשים העות’מאניים כדי לזכות בעצמאות לאחר 44 שנים של שלטון טורקי בחצי-האי, כנראה שלא היו מדמיינים לעולם שנכדיהם יהפכו להיות בעלי הברית האסטרטגיים הקרובים ביותר של טורקיה המודרנית.

חוקת המדינה הזעירה והעשירה מבוססת על חוקי השריעה הדתיים, בעוד חוקתה של טורקיה היא חילונית לפחות באופן רשמי; בקטאר, הלקאות וסקילה הן צורות חוקיות של עונש, דבר שלא היה מתקבל על הדעת בטורקיה; בקטאר, כפירה באסלאם היא עבירה שדינה מוות, ובטורקיה זו אינה עבירה כלל. אך למרות כל ההבדלים, הקרבה האידיאולוגית בין שתי המדינות הסוניות המבוססת  בעיקר על תמיכה נלהבת בתנועות כמו ‘האחים המוסלמים’ וחמאס יחד עם שנאה דתית לישראל, יצרה קשר המאיים על האינטרסים של המערב.

לפני כשש שנים, טורקיה וקטאר חתמו על הסכם ביטחון אסטרטגי שהעניק לאנקרה בסיס צבאי על גדות המפרץ הפרסי, לא רחוק מהבסיס האמריקני באל-עודייד הנחשב לגדול ביותר במזרח התיכון. כיום מוצבים בקטאר כ-3,000 חיילים טורקים, בנוסף ליחידות אוויר וים, יועצים צבאיים וכוחות מיוחדים. בשנת 2017, במסגרת המאבק בין הכוחות הסוניים במפרץ, קואליציה בהובלה סעודית הטילה מצור על קטאר והאשימה אותה בתמיכה בטרור ובחיזוק הקשרים עם איראן השיעית. טורקיה נלחצה מיד לעזרת הקטארים, ושלחה ספינות ומאות מטוסים עמוסים במזון ומצרכים חיוניים כדי לשבור את המצור. אנקרה גם חיזקה את כוחה הצבאי המוצב בקטאר, במחווה המרמזת כי היא מוכנה להגן על המדינה גם מבחינה צבאית.

כמה חודשים לאחר מכן, הגיע זמן התשלום. כאשר טורקיה עמדה בעיצומו של משבר כלכלי, פיחות רחב במטבע ואיום של סנקציות אמריקניות, קטאר התחייבה להשקעות בסך 15 מיליארד דולר בבנקים טורקיים ובשוקי ההון. במילים אחרות, אחת מבנות-הברית האמריקניות במזרח התיכון סייעה לבת-ברית אחרת להתחמק מסנקציות אמריקניות. בנוסף, מנהיג קטאר השייח’ תמים בן חמד אאל ת’אני העניק לנשיא הטורקי ארדואן מתנה יקרה בדמות מטוס בואינג 747-8, שמחירו מוערך ב-400 מיליון דולר.

סיפור האהבה הטורקי-קטארי נמשך גם עם שיתופי פעולה בתעשיית הביטחון. קרן השקעות קטארית רכשה 50 אחוזים ממניות חברת BMC, יצרנית טורקית של רכבים משוריינים, שחלק מראשיה ידועים כמקורבי ארדואן. שלא במפתיע, BMC זכתה במכרז ענק לייצור יותר מאלף דגמים של טנק ה’אלטאי’ האמור להוות אחד הנשקים המרכזיים של צבא טורקיה, ואף קיבלה לידיה בסיס צבאי מידי הממשלה. Havelsan , חברה ממשלתית טורקית הפועלת בתחום החומרה הצבאית חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם חברת אחזקות קטארית, להקמת יוזמה משותפת המתמחה בפתרונות אבטחה וסייבר עבור קטאר.

עד כאן סיפור האהבה יפה ופורח, אך הבעיות הכלכליות בטורקיה נמשכות וצפויות להעמיק עוד יותר בעידן שאחרי משבר הקורונה. שיעור האבטלה צפוי לטפס עד ליותר מ-17 אחוזים בסוף השנה הנוכחית, ושערי המטבע צנחו שוב לשפל של השנה שעברה: באמצע חודש מאי, דולר אמריקני אחד נסחר תמורת 7.26 לירות טורקיות. חובות מטבע החוץ של טורקיה תפחו ל-300 מיליארד דולר, וכל ניסיון להציל את הלירה רק שרף עוד עשרות מיליארדים ממאגרי הבנק המרכזי.

במאמץ לעצור את קריסת המטבע ולהעניק לבנקים נזילות נדרשת, הבנק המרכזי בטורקיה תר נואשות אחר הסכמים להחלפת מטבע עם כלכלות חזקות כמו יפן או בריטניה, אך ללא הואיל, וכל הבעיות הכלכליות האלה מגיעות בתקופה בה איום הסנקציות האמריקניות עדיין תלוי ועומד.

הבית הלבן הזהיר את טורקיה ממהלך של הטלת סנקציות בעקבות רכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית מדגם S-400, והן יכנסו לתוקף ברגע בו המערכת תהפוך למבצעית. בנוסף, בית המשפט בארה”ב מאיים להטיל סנקציות נוספות בגובה מיליארדי דולרים על חברת ההשקעות הטורקית Halkbank בשל ניסיונה לעקוף את הסנקציות האמריקניות על איראן. אם גם מגבלות אלה יכנסו לתוקף בקרוב, בעיות הכלכלה בטורקיה עשויות להפוך במהרה למשבר קיומי שיאיים של המשך שלטון ארדואן.

וארדואן ידע בדיוק למי לפנות בעת צרה. ב-20 במאי, הבנק המרכזי הטורקי הודיע כי הוא משלש את שיעורי החלפות המטבע עם קטאר עד לרמה של 15 מיליארד דולר, מהלך שמשמעותו הבטחת מטבע זר חיוני למימון הכלכלה הטורקית. פעם נוספת, בת-ברית של ארה”ב נחלצה להציל בת-ברית אחרת מאימת הסנקציות האמריקניות, בדיוק כפי שקרה ב-2018. אולי הגיעה העת שגם בוושינגטון ישקלו מחדש את מפת הבריתות במזרח התיכון.

בוראק בקדיל הוא עיתונאי טורקי ועמית במכון Middle East Forum. הטור התפרסם במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת.

The post טורקיה וקטאר: סיפור אהבה יקר appeared first on מידה.

רצף הפיצוצים במתקני הגרעין האיראניים בנתנז ופרצ’ין, באתרים אחרים החשודים בפעילות צבאית ובמתקני אנרגיה כמו תחנת כוח במחוז ח’וזסטאן שהחל לפני כשבועיים, שב ומציף את המתיחות האזורית סביב קידום תכנית הגרעין האיראנית. נכון לעכשיו, הסיכויים לחידוש הדיאלוג בין איראן לבין המדינות החתומות עדיין על הסכם הגרעין נראים קלושים מתמיד.

בעקבות הפיצוצים והשרפות המשטר האיראני פרסם הודעות עמומות בהם טען כי נגרם בהם נזק מועט, בניסיון ברור להמעיט בחומרת הפגיעה שהסבו לתוכנית הגרעין ולתוכניות ביטחוניות אחרות. עוד ניסו האייתוללות להרגיע את הביקורת הנמשכת מבית על מחדליהם הביטחוניים בתחומים שונים, החל מהפלת מטוס הנוסעים האוקראיני, דרך הפגיעות החוזרות ונשנות בתשתיות בסוריה ועד הכישלון באבטחת מתקנים ביטחוניים ותשתיות אזרחיות קריטיות ברחבי איראן.

בהמשך הודה המשטר כי הפיצוץ במתקן הגרעיני בנתנז גרם נזק כבד למתחם על שם אחמדי רושן (מדען גרעין איראני שחוסל ב-2012), כזה שיפגע בפיתוח הצנטריפוגות במקום. בתוך כך, דיווח ה’ניו-יורק טיימס’ מפי “איש מודיעין במזרח התיכון המכיר את האירוע מקרוב” כי ישראל היא העומדת מאחורי החבלה במתקן באמצעות “פצצה רבת עוצמה”, אך אינה קשורה לשאר הפיצוצים והתקריות. עוד נמסר כי גם איש משמרות המהפכה שעודכן באירוע הודה כי בחבלה נעשה שימוש בחומרי נפץ.

נזק כבד

על פי בהרוז כמאלונדי, דובר הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, באתר בנתנז אשר ”יועד לטיפול בשלבים האחרונים של הרכבת הצנטריפוגות המתקדמות” נגרם נזק כבד כאשר חלק מהציוד ששימש למדידות הושמד וחלקו האחר ניזוק. עוד אמר כמאלונדי כי גורמי הביטחון באיראן מודעים לסיבת הנזק שנגרם לאתר, אך “לא ידברו על כך מסיבות ביטחוניות”. הדובר הוסיף כי הבניה באתר החלה ב-2013 והוא הושמש ב-6 ביוני 2018, יומיים לאחר שמנהיג איראן ח’אמנאי קרא לסלול את הדרך להעלאת רמת ההעשרה של האורניום בעקבות נסיגת ארה”ב מהסכם הגרעין.

עם זאת, כמאלונדי הבהיר כי הבנייה באתר טרם הסתיימה לאחר שאיראן הפחיתה את פעילותה הגרעינית בעקבות החתימה על הסכם הגרעין ב-2015. לדבריו, דגמים נוספים של צנטריפוגות מתקדמות היו אמורים לעלות על קו הייצור במתקן שניזוק בנתנז ו”יתכן שהאירוע יאט את פיתוחן והרחבתן”. נוכח “שיקולים ביטחוניים” לא ברור אם המתקן החדש ייבנה באותו מקום אך ברור כי “המתקן החדש יהיה גדול יותר ומתקדם יותר מבחינת הציוד”.

בתוך כך, הפרלמנט בטהרן דן עם עלי אכבר צלאחי, יו”ר הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, בהיקף ובהשלכות התקרית במתקן בנתנז, ועדכן כי נבחנים מספר תרחישים סביב האירוע אשר תוצאות החקירה לגביו יפורסמו בקרוב. גם צאלחי הדגיש כי בידי איראן מידע על הסיבות לפיצוץ והוא יפורסם “משיקולים ביטחוניים” בזמן המתאים.

האתר ‘נור’ המקורב למועצה העליונה לביטחון לאומי כתב כי על הקהילה הבינלאומית לגלות דאגה רבה יותר נוכח “חבלות הסייבר” המכוונות נגד תכנית הגרעין, שכן הן יכולות לגרום לזיהום גרעיני רחב היקף ולנזקים סביבתיים בעלי השפעות לא ידועות. על פי הדיווח, בפיצוצים האחרונים לא נגרמה כל דליפה גרעינית, והוא צוטט בהרחבה גם בעיתון ‘כיהאן’ המשקף את דעת ח’אמנאי. האתר התייחס לפרסומים בכלי התקשורת הבינלאומיים שרמזו כי יתכן ומדובר במתקפת סייבר ישראלית, והבהיר כי למרות מדיניות העמימות שהיא נוקטת, אין ספק כי ישראל היא זו העומדת מאחורי המעשים בהינתן “רקורד העויינות שלה כלפי איראן ותוכנית הגרעין למטרות שלום שהיא מנהלת…רגישותו וחשיבותו של הנושא הופכים ברורים יותר אם מביאים בחשבון את טבעו של המשטר הישראלי ואת פגיעותה של ישראל לתגובת הנגד”.

גם סוכנות הידיעות הרשמית של איראן רמזה כי מאחורי ההתקפה עומדות אויבותיה של איראן, וציינה כי “עד עתה נמנעה איראן מלהרחיב את המשבר וליצור תנאים ומצבים בלתי ניתנים לצפייה, אולם לאור חציית קווים אדומים על ידי מדינות עויינות, ובמיוחד המשטר הציוני וארה”ב, עלולה איראן לבחון מחדש את האסטרטגיה שלה”.

מקורות ביטחון שצוטטו בעיתון ‘כיהאן’ אמרו כי אם יתברר שישראל או ארה”ב עמדו מאחורי הכוונה לפגוע במתקני ובאתרי הגרעין, התגובה האיראנית תגיע. באתר ‘נור’ נכתב עוד כי על ישראל לצפות להשלכות קשות אם “תחצה את הקווים האדומים”. בהתייחסות לסדרה הישראלית ‘טהרן’, נכתב באתר כי “ישראל לא תוכל עוד להתרברב בפעילות חבלה נגד איראן באמצעות סדרת טלוויזיה המשודרת כיום בשטחים הפלסטינים הכבושים”. הסדרה מסוקרת במרבית אמצעי התקשורת באיראן וניתן אף לצפות בחלקים ממנה.

ע’לאם רצ’א ג’לילי ראש תחום ההגנה האזרחית באיראן הזהיר אף הוא כי איראן תגיב ביד קשה נגד כל גורם שינהל מתקפת סייבר: “תגובה למתקפות סייבר היא חלק מיכולות ההגנה של איראן, ואם יוכח כי מדינתנו הותקפה באמצעות התווך הקיברנטי , אנו נגיב”. ג’לילי הודה כי בוצעה “התקפת סייבר מוגבלת מאד” נגד מתקנים איראנים בחודשים האחרונים, ואמר כי “רשתות חברתיות הנשלטות על ידי מדינות זרות משמשו להתקפות ביטחוניות וכלכליות ולזריעת כאוס בקרב מדינות אחרות”.

מחדל בטיחותי וביטחוני

גם התקשורת האיראנית עסקה בהרחבה בנושא החבלה במתקן הגרעין. העיתון הרפורמיסטי ‘אעתמאד’ העלה ב-4 ביולי שלושה תרחישים אפשריים: פיצוץ כתוצאה מהזנחה, חדירה למתקן מצד גורמים מתוך איראן (מקומיים או כאלה המופעלים על יד גורמי חוץ), או מצד גורמים ממשלתיים בהם כלולות “ארה”ב וישראל להן היסטוריה ארוכה של פעולות חבלה בתוך איראן”.

עוד נכתב כי העובדה שהפיצוץ לא ארע באזור בו מוחזקים חומרים גרעיניים מנעה נזק רב כתוצאה מקרינה לאנשים ולסביבה, והובעה דאגה כי דאגה רבה מהפרצה הביטחונית וההזנחה שאפשרה את האירוע. בעיתון קראו למצות את הדין עם האחראים ולחדד את אמצעי הביטחון במתקנים אחרים ברחבי המדינה, וכן להגביר את רמת הבטיחות לצד הגברת רמת האבטחה. ‘אעתמאד’ דחק גם בסכונות הבינ”ל לאנרגיה אטומית לבדוק את נסיבות האירוע והשלכותיו בתחום בטיחות הטיפול בחומרים גרעיניים.

בד בבד, כלי תקשורת מקומיים דיווחו על מעצרו של מחמד סעידי, חבר לשעבר בצוות המו”מ בנושא גרעין באשמת קבלת שוחד של 4 מיליון דולר, תוך הדגשה כי המעצר קשור למעורבותו בשחיתות בחברת הספנות של איראן. סעידי מונה לסגן יו”ר הסוכנות לאנרגיה אטומית של איראן בזמן כהונתו של הנשיא אחמדינז’אד, ובהמשך מונה על ידי הנשיא רוחאני לראש חברת הספנות IRISL.

לחץ גובר

סדרת התקריות באיראן מתרחשת בשיאו של משבר הקורונה ובעיצומן של הסנקציות האמריקניות המסבות נזקים כלכליים קשים. בין היתר הוביל המשבר הכלכלי לקיצוץ בתקציב המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, וככל הנראה גם לשחיקת הסיוע לגורמים אחרים, יחד עם קשיים גוברים מבית.

גם אם מדובר בתקריות שאינן קשורות זו לזו, הרי שסמיכותן וחומרתן יוצרות תחושת מבוכה וחוסר ביטחון בתוך המשטר האיראני, ומעמיקות את אי-האמון בו בקרב העם. במקביל, מתמודד הנשיא רוחאני גם עם ביקורת גוברת על דבקותו בתוכנית הגרעין מבלי שאיראן זכתה עד כה לכל תמורה ומצבה אף החמיר.

Listen to Iran's Foreign Minister, @JZarif defending himself in parliament today while being berated by lawmakers.
Zarif: I coordinated everything with Soleimani/the Supreme Leader knew about my lies/"We are all on the same boat".

– And this boat is going to sink very soon. pic.twitter.com/CXICdzw3qu

— Iran News Wire (@IranNW) July 5, 2020

שר החוץ זריף זכה למקלחת צוננת מצד חברי פרלמנט שהטיחו בו כי הוא “שקרן”, נוכח הבטחותיו לנסות ולעקוף את הסנקציות במסגרת דיאלוג עם אירופה וסין ונוכח המשך צניחת המטבע מול הדולר בו איראן אינה יכולה לסחור נוכח הסנקציות. חברי מג’לס אחרים הדגישו, ברוח המוטו של המנהיג ח’אמנאי, כי איראן נתונה במלחמה כלכלית ועליה לאחד כוחות. באופק נמצאת גם סוגיית המגעים מול מועצת הביטחון בנושא הסנקציות, והחשש מהטלת מגבלות נוספות.

למרות הלחצים מבית ומחוץ, איראן מעוניינת להישאר עם הראש מעל המים עד לפחות לבחירות בארה”ב ומקווה שהנשיא טראמפ לא יזכה בכהונה נוספת, מה שישיב את ארה”ב להסכם הגרעין, כפי שרמז המועמד הדמוקרטי ביידן.

איראן מפנה אצבע מאשימה כלפי ארה”ב וישראל, אך תזהר שלא לנקוט בחלון הזמנים שנותר עד לסוף כהונת טראמפ מהלך שיוביל לתגובה ישראלית או אמריקנית חריפה נגד המשטר ותכנית הגרעין. איראן יכולה עדיין להפעיל את בני החסות שלה בעיראק, סוריה לבנון ותימן כדי לפגוע באינטרסים ישראלים ואמריקנים, אולם נראה כי המשבר הכלכלי הנמשך באיראן (ובלבנון) מתחיל לתת אותותיו גם על כלי משחק איראניים אלה.

סא”ל (במיל’) מיכאל סגל הוא חוקר בכיר ומומחה לנושאים אסטרטגיים, ושירת בצה”ל בחטיבת המחקר של אמ”ן בתחומי איראן והפלסטינים. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

The post לחץ ומבוכה באיראן משרשרת החבלות, “נזק כבד” למתקן בנתנז appeared first on מידה.

בחודשים האחרונים גוברת הסכנה לישראל מכיוון “ציר הרשע” אותו מובילה איראן. על פי גורמים ביטחוניים בכירים, חיסולו של הגנרל קאסם סולימאני היה אירוע חשוב אך הוא לא עצר את תוכנית האייתוללות להשגת הגמוניה במזרח התיכון. איראן ממשיכה במרוץ להשגת פצצה גרעינית באמצעות העשרת אורניום, וההתבססות הצבאית שלה בסוריה נמשכת. היא ביצעה כמה שינויים בפריסת הכוחות הנאמנים לה, אך אין בכוונתה לסגת מסוריה למרות ההתקפות הצבאיות של ישראל.

גם בעיראק היא ממשיכה להפעיל לחצים על צבא ארה”ב לסגת, וראש הממשלה החדש מוצטפא כאט’מי לא הצליח לרסן את פעילות מליציות ‘אלחשד א-שעבי’ הפרו-איראניות שממשיכות לתקוף יעדים אמריקנים. ב-8 ביולי נרצח ביריות בבגדאד הפרשן העיראקי הידוע הישאם אלהאשמי, לאחר שמתח ביקורת חריפה על פעילי המליציות וכינה אותם בראיון שהעניק לערוץ “אלחורה” במילים “פורעי חוק וטרוריסטים”. רבים בעיראק רואים בחיסול הזה מסר איראני המופנה לראש הממשלה כאט’מי שלא לנסות לפרק את המליציות האלה מנשקן.

איראן נאלצה לקצץ משמעותית בסיוע הכספי למליציות בגלל המשבר הכלכלי הקשה הפוקד אותה, אך פעילותן האנטי-אמריקנית נמשכת. גם ארגון חיזבאללה בלבנון ממשיך בפרויקט הטילים המדויקים בסיוע איראן כדי לשפר את יכולת הפגיעה ביעדים בישראל. מנגד, ישראל ממשיכה בפעולות הגלויות והחשאיות שלה נגד “ציר הרשע” ונמצאת במרוץ נגד הזמן למנוע או לעכב את היכולות הצבאיות של איראן ושלוחותיה במזרח התיכון.

פיצוצים מסתוריים

ישראל לא אישרה את אחריותה לכמה מהפיצוצים המסתוריים שהתרחשו באיראן בשבוע החולף. היא שמרה על עמימות רשמית, אך באותה העת לא הכחישה את הפרסומים בישראל ובתקשורת הזרה כי היא האחראית להם. הרושם שנוצר הוא כי הייתה כאן כוונה להעביר מסר ל “ציר הרשע” בראשותו עומדת איראן, ומיותר לציין כי לפיצוצים האלה יש השפעה מורלית חשובה על התושבים באיראן.

הערכת המצב המודיעינית של ישראל היא שאיראן “נושכת שפתיים” ואיננה מעוניינת כרגע בשום עימות צבאי עם ארה”ב וישראל, לפחות לפני חודש נובמבר בו יתקיימו הבחירות לנשיאות בארה”ב. האיראנים מקווים מאוד כי סופו הפוליטי של הנשיא טראמפ מתקרב, שהנשיא החדש ג’ו ביידן יבטל חלק מהסנקציות החמורות, ואולי אף ירצה לחזור להסכם הגרעין ממנו נסוג טראמפ לפני כשנתיים. האייתוללות אינם רוצים לעשות טעויות לפני חודש נובמבר, כאשר איראן נמצאת בתוך משבר כלכלי, חברתי ופוליטי חמור, אליו יש להוסיף גם את מגפת הקורונה שהכתה במדינה. ההנהגה האיראנית חוששת כי כל התקפה על מטרות אמריקניות או ישראליות תיתן לנשיא טראמפ הזדמנות להכות בחוזקה באיראן כדי לשפר את מצבו הפוליטי לקראת הבחירות לנשיאות, לכן היא מתאפקת וכנראה גם מרסנת את שלוחותיה בסוריה, עיראק, תימן ורצועת עזה.

מבחינת ישראל יש כאן “חלון הזדמנויות פתוח” עד לחודש נובמבר, המאפשר לפעול נגד הסכנות שמציב “ציר הרשע” על ביטחון ישראל: המרוץ להשגת פצצת גרעין באיראן, המשך ההתבססות הצבאית של איראן בסוריה והשלמת פרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה בלבנון. על פי גורמי ביטחון, נוצרה כעת הזדמנות טובה לנסות ולערער את יציבות המשטר האיראני, לעודד את האופוזיציה ולהציג את המשטר כחלש בעיני בני עמו. אם אכן ישראל עמדה מאחורי גל הפיצוצים במתקני האנרגיה והגרעין האיראנים, הרי שמדובר בהצלחה מודיעינית ומבצעית אדירה.

הדבר מעיד על תשתית מודיעינית ומבצעית ישראלית חזקה ועל יכולת לחדור למקומות הרגישים ביותר באיראן, והאירועים האחרונים מזכירים פעולות מודיעין מוצלחות כמו הבאת ארכיון הגרעין האיראני מטהרן לישראל ב-2018 או חיסול מדעני הגרעין בין השנים 2010-2012. המדענים שחוסלו אז היו: מסעוד מחמדי, מג’יד שהריאן, דרוויש רצ’אינג’אד ומוצטפא אחמדי רוש. אולם אסור לטעות: פעולת החבלה המוצלחת החבלה במתקן הסרקזות המתקדם בנתנז לא תעצור את המיוץ האיראני להשגת פצצה גרעינית ראשונה, אלא רק תעכב אותו. להערכת גורמי ביטחון בישראל, עד לפיצוץ האחרון בנתנז הייתה איראן במרחק כשלושה חודשים מלהגיע לכמות של 25 ק”ג של אורניום מעושר ברמה של 90 אחוזים, הדרוש ליצור פצצת גרעין אחת.

איראן התייחסה לראשונה באופן רשמי לידיעות באמצעי התקשורת כי ישראל עומדת מאחורי הפיצוץ בנתנז, בו נפגעו סרקזות חדשות מדור מתקדם שמטרתן היא להאיץ את תהליך העשרת האורניום. טהרן הבהירה כי תגיב “באופן המתאים” אם יתברר כי הפיצוץ הוא תוצאת מעורבות של גורם חיצוני. דובר ממשלת איראן עלי רביעי הבהיר במסיבת עיתונאים ב-7 ביולי כי איראן ממתינה לדו”חות הסופיים של המועצה לביטחון לאומי כדי לקבוע את סיבת הפיצוץ. הוא הזהיר את ישראל כי כל פגיעה במתקנים הגרעינים של איראן היא חצייה של “הקווים האדומים”, וטען כי האירוע לא השפיע על העשרת האורניום במתקן. ”רכבת הייצור הגרעיני נעה בכוח ואי אפשר לעצור אותה בהתאם לרצונות אויבינו”, הדגיש.

סכנה מלבנון

הפיצוצים המסתוריים באיראן מהווים צומת דרכים חשובה לה גם השלכות אזוריות על סוריה ועל לבנון. ישראל פועלת באינטנסיביות כדי לפגוע ביעדים הצבאיים האיראנים בסוריה וסביר להניח ששמה על הכוונת גם את ארגון חיזבאללה בלבנון, ובמיוחד את מפעל הטילים המדויקים שהוא בונה בסיוע איראני.

מצבה הכלכלי של לבנון הוא בכי רע. היא נמצאת על סף קריסה כלכלית וזקוקה לסיוע ממדינות המערב כדי להשתקם. מגפת הקורונה, הרעב, האבטלה והשחיתות השלטונית הביאו אותה לסף תהום, וארגון חיזבאללה לא יכול להרשות לעצמו לגרור שוב את המדינה לעימות עם ישראל כפי שעשה במלחמת לבנון השנייה. זהו הזמן להכות גם במפעל הטילים המדויקים של חיזבאללה בלבנון ולנצל את חלון ההזדמנויות הפתוח. למודיעין הישראלי יש את כל היכולות להגיע למפעל הטילים הזה ולחסל אותו.

ההערכה בצה”ל היא כי לארגון חיזבאללה יש ארסנל של כ-150 אלף רקטות וטילים, רק כמה עשרות טילים מדויקים שעברו שדרוג בטכנולוגיה איראנית. את הטילים האלה מייעד חיזבאללה לפגיעה ביעדים אסטרטגיים בתוך ישראל כמו נתב”ג, הכור האטומי בדימונה, בתי הזיקוק בחיפה, מחנות צבא גדולים, בסיסי חיל אוויר וכדומה.

ב-21 ביוני פרסם חיזבאללה סרטון רשמי בו אישר כי בידיו טילים מדויקים ואיים לתקוף ערים גדולות בישראל באותם הטילים. ברקע נשמע קולו של חסן נצראללה האומר: “כיום איננו יכולים לפגוע רק בעיר תל-אביב. בעזרת אללה אנו יכולים לפגוע במטרות מדויקות בתוך תל-אביב עצמה, כמו בכל מקום אחר בפלסטין הכבושה”.

סרטון חדש מהתנור ו"מרגש" של מחלקת הניו מדיה של חיזבאללה עם הכותרת "תם ונשלם" pic.twitter.com/0nbG9P5m84

— roi kais • רועי קייס (@kaisos1987) June 20, 2020

גורם מזרח תיכוני בכיר הבקיא בנעשה בלבנון מעריך כי ישראל תנסה לפגוע גם במפעל הטילים המדויקים שצובר תאוצה ומהווה סכנה חמורה לביטחון ישראל. לדבריו, ההערכה של מנגנוני המודיעין הערביים במזרח התיכון היא שהמלחמה החשאית בין ישראל ל”ציר הרשע” תסלים בחודשים הקרובים אך לא תגיע לידי מלחמה אזורית. איראן וחיזבאללה ינסו לחסל חשבונות עם ישראל בדרכים שקטות כמו פיגועים בחו”ל ביעדים ישראלים או יהודים. על פי גורמי ביטחון ישראלים, המוסד הישראלי סיכל באחרונה כמה ניסיונות של המודיעין האיראני לפגוע בשגרירויות ישראל בחו”ל.

יוני בן מנחם הוא מזרחן וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

The post חלון הזדמנויות להכות בציר הרשע של איראן וחיזבאללה appeared first on מידה.

ד”ר יוסי מנשרוף הוא חוקר במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי. המאמר התפרסם לראשונה באתר מכון ירושלים לאסטרטגיה ומדיניות (JISS).

***

מסתמן שהמאבק בין איראן לארה”ב בעיראק נכנס לשלב חדש עם המתקפות שביצעו, קרוב לוודאי, מיליציות שיעיות הנתמכות בידי משמרות המהפכה נגד הכוחות האמריקנים בעיראק. בנאומו ב-8 בינואר הכריז ח’אמנאי על סילוק האמריקנים מהאזור כתגמול נאות לחיסול סולימאני. לאחר שארה”ב החלה לסגת מאפגניסטן בראשית מרץ, במסגרת הסכמה עם הטאליבן, איראן בוחרת ללחוץ עליה לסגת גם מעיראק, ובכך להרחיק את הכוחות האמריקנים מגבולותיה. עוד קודם לחיסול סולימאני החליטה איראן להגביר את הלחץ הביטחוני על ארה”ב בעיראק, כדי לאלצה לסגת ממסע “הלחץ המקסימלי”. בעקבות החיסול נראה שטהרן מבקשת להסלים את ההידרדרות הביטחונית בעיראק כדי להביא לסילוק ארה”ב מעיראק הן בתגובה לחיסול והן כמענה למסע “הלחץ המקסימלי”.

ההתמקדות בעיראק נובעת מכמה סיבות: ההתבססות האיראנית הנרחבת בעיראק, פרי החתרנות האינטנסיבית האיראנית במדינה, שמאפשרת לה לתקוף את האמריקנים ביתר קלות באמצעות מגוון שליחיה השיעים; מרכזיותה של עיראק בדוקטרינת הביטחון של איראן, כגבול היחיד שממנו אפשר לפלוש קרקעית לאיראן; חיוניותה של עיראק לכלכלת איראן ולמאמציה לעקוף את הסנקציות. בהתאם לכך, מאז 2018 הפכה עיראק לאחד היעדים הראשיים (לצד סין, אפגניסטן, איחוד האמירויות ותורכיה) לייצוא סחורות איראניות שאינן נפט, כאשר היקף הסחר השנתי עימה עומד כיום על 12 מיליארד דולר. דוגמה לעקיפת הסנקציות היא החברה העיראקית Al Khamael Maritime Services, שמכרה תוצרי נפט של איראן, בסיוע מיליציות שיעיות עיראקיות פרו-איראניות. ארה”ב הטילה עליה סנקציות בשלהי מרץ 2020.

סיבה נוספת להתמקדות בעיראק היא ניסיון איראני למנף את המשבר הפוליטי המתמשך בעיראק ואת המחאות ההמוניות המתמשכות בעיראק נגד המעורבות האמריקנית כדי לשמר את האחיזה האיראנית במדינה ולמגר את המחאה האנטי-איראנית הנרחבת. מאז התפטרותו של ראש הממשלה עאדל עבד אל-מהדי, בדצמבר 2019, ניסתה איראן לשמר את שליטתה בזירה הפוליטית בעיראק, בעיקר באמצעות דחיפתה למינוי איש שלומה, מחמד תופיק אל-עלאווי, לראשות הממשלה. הניסיון נכשל לאחר שלא זכה בתמיכת הפרלמנט. לאחר מכן חששה איראן מהאפשרות שהפוליטיקאי העיראקי עדנאן אל-זורפי, שקיבל ב-17 במרץ מהנשיא העיראקי, בהרם צאלח, מנדט להרכיב ממשלה, יצליח במשימתו. אל-זורפי נתפס בעיני טהרן כפרו-אמריקני, כיוון שברח לסעודיה לאחר שנמלט מהכלא העיראקי ב-1991, וגלה לארה”ב ב-1994. הוא שב לעיראק ב-2003 עם הכוחות האמריקנים כשבאמתחתו אזרחות אמריקנית. מאז הוא הספיק לשמש חבר פרלמנט ומושל נג’ף. לפיכך, נראה שאיראן שואפת להגביר בעיראק את השיח האנטי-אמריקני באמצעות הגברת הלחץ על הכוחות האמריקנים. המסע האנטי-אמריקני הזה מגובה גם בזירה הפוליטית על ידי מערך המיליציות הפרו-איראניות, המיוצג בפרלמנט במסגרת גוש אל-פתח בראשות האדי אל-עאמרי, מנהיג ארגון אל-בדר, הפרו-איראני.

נראה שביקורו בבגדאד של מפקד כוחות קודס, אסמאעיל קאאני, ב-30 במרץ, קידם את החתרנות האיראנית בעיראק במישור הפוליטי והביטחוני גם יחד. ב-3 באפריל, ימים ספורים לאחר הביקור, הצהירו במשותף שמונה המיליציות השיעיות הפרו-איראניות – עסאא’ב אהל אל-חק, כתאא’ב סיד אל-שוהדאא’, אל-נוג’באא’, כתאא’ב ג’ונוד אל-אמאם, כתאא’ב אל-אמאם עלי, סאראיא אל-ח’וראסאני, סאראיא עאשוראא’ ו-אנסאר אל-אופיאא’ – שתהפוכנה “את עיראק לגיהינום עבור האמריקנים” כיוון שהם מסרבים לסגת מעיראק. בנוסף הצהירו שמונה המיליציות בפני נשיא עיראק, בהרם צאלח, כי לא תאפשרנה לאל-זורפי להתמנות לראש ממשלה כיוון שהוא “מועמד המודיעין האמריקני” לתפקיד. בעקבות האיומים הללו נכשל אל-זורפי במשימתו להקים ממשלה, והנשיא צאלח הטיל ב-9 באפריל את הרכבת הממשלה על ראש המודיעין העיראקי, מוטצפא כאזמי. כאזמי, שהואשם בעבר על ידי המיליציות השיעיות כ”סוכן זר”, לא היה המועמד המועדף על איראן, אך היא נאלצה לסגל את מדיניותה על מנת לסכל את מינוי זורפי לראשות הממשלה.

ההסלמה האיראנית בעיראק – לאחר היערכות מקדימה

מאז השיקה איראן את מסע ההתקפות שלה בעיראק, באביב 2019, עמדו משמרות המהפכה מאחורי התקפות עקביות שביצעו המיליציות השיעיות העיראקיות הפרו-איראניות נגד הכוחות האמריקנים ברחבי עיראק. עם זאת, טהרן הקפידה לא לחצות את הקו האדום שסימנה ארה”ב – הרג חיילים אמריקנים. לפי המדווח על ידי רויטרס מפי גורמים ביטחוניים עיראקיים, באוקטובר 2019 החל קאסם סולימאני להבריח טילים מתקדמים לעיראק במסגרת כוונתה של איראן להסלים את מתקפותיה נגד ארה”ב, אך הוא חוסל בינואר על ידי האמריקנים. הכוונה האיראנית להסלים את מתקפותיה נגד ארה”ב בעיראק נבעה, ככל הנראה, מהצלחת מסע “הלחץ המקסימלי” נגדה. חיסול סולימאני, אפוא, רק עיכב את כוונתה של איראן להסלים ממילא את המסע ההתקפי שלה בעיראק. אפשר שהסרת האיום נגדה מצד דאעש, לאחר חיסול אבו-בכר אל-בגדאדי באוקטובר 2019 על ידי ארה”ב, שימשה זרז להחלטה האיראנית להסלים את מתקפותיה נגד האמריקנים בעיראק, לאחר שלא ראתה עוד צורך בנוכחותם באזור.

מאז חיסול סולימאני ביצעה איראן כמה צעדי היערכות, חלקם יחד עם המיליציות העיראקיות הנאמנות לה. צעדי ההיערכות כללו בין היתר את הפעולות הבאות:

– באמצע ינואר התכנסו בקום ראשי המיליציות השיעיות העיראקיות שנתמכות בידי איראן, ומוקתדא צדר. בפגישה השתתפו, בין היתר, מנהיג מיליציית אל-נוג’באא’, אכרם אל-כעבי, מנהיג מיליציית כתאא’ב סיד אל-שוהדאא’, אבו אלאא’ אל-ולאא’י, מנהיג ארגון בדר, האדי אל-עאמרי, ואחראי המבצעים במיליציית עצאא’ב אהל אל-חק, לית’ ח’זעלי (אחיו של מנהיג המיליציה, קיס ח’זעלי). סוכנות הידיעות האיראנית פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, דיווחה שמטרת הפגישה הייתה לגבש אסטרטגיה לתיאום המאמצים המשותפים בעקבות חיסול סולימאני ואבו מהדי אל-מוהנדס. היומון הלבנוני אל-אח’באר, המקורב לחיזבאללה, דיווח שבפגישה גובשה אסטרטגיה לסילוק האמריקנים מעיראק באמצעות סדרת מתקפות. עצם קיומה של הפגישה באיראן מצביע על מרכזיותה של טהרן בגיבוש האסטרטגיה. דובר מיליציית אל-נוג’באא’, נאצר אל-שמרי, אמר שבפגישה סוכם לתת לממשלה ולפרלמנט בעיראק הזדמנות לסלק את הכוחות האמריקנים מעיראק.

– לפני פגישת ראשי המיליציות בקום נפגש מפקד כוחות קודס הנכנס, אסמאעיל קאאני, עם האדי אל-עאמרי, מנהיג ארגון בדר, ועם מוקתדא צדר, וסיכם עימם על הקמת חזית מאוחדת שתפעל נגד הנוכחות האמריקנית במפרץ הפרסי, ובעיראק בפרט.

בחודשיים האחרונים ביצעו איראן ושליחיה בעיראק צעדים נוספים במסגרת ההכנות להסלמה הצבאית:

ב-15 בפברואר השתתף מפקד מיליציית אל-נוג’באא’, אכרם כעבי, בכנס באיראן בנוכחות בכירים במשמרות המהפכה. בכנס הצהיר באופן חד-משמעי שמסע ההתשה נגד ארה”ב בעיראק עומד להתחיל, באומרו שהחלה הספירה לאחור לקראת סילוק האמריקנים מעיראק. בדבריו כיוון אל-כעבי לחידוש המלחמה נגד האמריקנים שהתנהלה בין השנים 2003–2011. אז הוא היה מפקד בכיר במיליציית ג’יש אל-מהדי בהובלת מוקתדא צדר. אל-כעבי הצהיר: “ההתנגדות עברה מההגנה להתקפה. על הכוחות האמריקנים לדעת שכביש שדה התעופה בבגדאד יהיה הדרך שלהם לגיהינום… כדי להגן על אנשי ההתנגדות, שׅחזרנו את מצב הפעולה הסמוי מימי הכיבוש. הם לא ימצאו יעדים ותתחולל מלחמת התשה חד-צדדית… מטעני הצד, הרקטות והכדורים שלנו ירדפו אחרי אחרון אחרוני החיילים והמטוסים שלהם, כפי שרדפו בעבר”. נראה שבנוסף להצהרה זו נוצל ביקור אל-כעבי באיראן גם לטובת תכנון צעדים אופרטיביים, בהמשך לכינוס שארגנה איראן בשטחה באמצע ינואר למטרה זו.

בצעד תקדימי הציבה ב-29 בפברואר מיליציית כתאא’ב חיזבאללה, הקטלנית מבין מערך המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, אולטימטום לכוחות האמריקנים לעזוב את עיראק עד ה-15 במרץ. מפקד בכיר במיליציה, אבו-עלי אל-עסכרי, הזהיר קבלנים עיראקים שעובדים עם הצבא האמריקני בעיראק לחדול מכך עד תאריך זה. בנוסף, קרא לדיפלומטים ולאנשי מערכת הביטחון העיראקים להפסיק את יחסי הגומלין עם הצבא האמריקני, ובפרט את ביקוריהם בבסיסים שהאמריקנים מתארחים בהם, אחרת יישאו באחריות.

ב-13 במרץ תיאר היומון הלבנוני אל-אח’באר, המקורב לחיזבאללה, את הטקטיקה שהתגבשה על ידי ציר ההתנגדות בהובלת איראן בעיראק: ביצוע תקיפות נגד הכוחות האמריקנים באמצעות ארגונים קקיוניים חדשים וללא טביעות אצבע. היומון הסביר שבאמצעות השיטה הזו המיליציות מקוות לא להביך את ממשלת עיראק, שחוששת שהמדינה תהפוך לזירת לחימה אינטנסיבית בין איראן לארה”ב. הופעתן של שלוש מיליציות עיראקיות חדשות (עצבת אל-ת’אא’רין, אסחאב אל-כהף וקבדת אל-הדי) בחודש האחרון מראה שהטקטיקה הזו אכן יצאה לפועל. מעורבותו של חיזבאללה בתהליך קבלת ההחלטות של המחנה הפרו-איראני בעיראק אינו מפתיע, ונובע מהסיוע וההדרכה שחיזבאללה מגיש למיליציות השיעיות בעיראק, בין היתר באמצעות נציגו הקבוע בעיראק, מוחמד כות’ראני.

ב-21 בפברואר מונה עבד אל-עזיז אל-מוחמדאווי (אבו פדכ) על ידי ראשי המיליציות הפרו-איראניות שמרכיבות את אל-חשד אל-שעבי, ארגון הגג של המיליציות השיעיות, למפקד הארגון, במקום אבו מהדי אל-מוהנדיס שחוסל על ידי האמריקנים. אבו פדכ, נאמנה של איראן, לחם במלחמת איראן-עיראק (1980–1988) נגד הצבא העיראקי במסגרת שירותו במיליציית גיס בדר, וכן נגד האמריקנים במסגרת שירותו במיליציית כתאא’ב חיזבאללה במלחמת עיראק (2003–2011). מעבר לצורך הטבעי למנות מפקד חדש לחשד אל-שעבי, המינוי נועד גם להכין את הפיקוד בחשד אל-שעבי לקראת ההסלמה.

ההסלמה הצבאית בעיראק – מהלך איראני מתוכנן

ב-11 במרץ הוציאה איראן לפועל, באמצעות שליחיה, את מתקפת הרקטות נגד בסיס אל-תאג’י, המארח את כוחות הקואליציה נגד דאעש. במתקפה נהרגו שני חיילים אמריקנים וחייל בריטי. גם לאחר התקיפה שביצעה ארה”ב בתגובה נגד 5 בסיסים ומחסנים של כתאא’ב חיזבאללה (שלטענת הממשל האמריקני ביצעה את המתקפה נגד בסיס תאג’י) המשיכה טהרן את ההסלמה הצבאית בעיראק. ב-14 במרץ לפנות בוקר יזמה איראן מתקפת רקטות נוספת נגד בסיס אל-תאג’י, ובה נורו לפי דיווח של כוחות הביטחון העיראקיים 33 רקטות, שפצעו שלושה חיילים אמריקנים וכן חיילים עיראקים.

לפי הדלפות מפקידים אמריקנים לתקשורת , בעקבות המתקפה הקטלנית בבסיס תאג’י ב-11 במרץ, ניטשה מחלוקת נוקבת בצמרת הממשל האמריקני בנוגע לאופי התגובה הרצויה. מזכיר המדינה פומפאו והיועץ לביטחון לאומי רוברט אובראיין תמכו בתגובה נרחבת, וסברו שיחד עם משבר הקורונה באיראן התקפה על שליחיה בעיראק עשויה להחזיר את איראן לשולחן המו”מ הישיר עם ארה”ב. לעומתם, שר ההגנה האמריקני, מארק אספר, ורמטכ”ל צבא ארה”ב, מארק מילי, התנגדו לכך, והסתמכו על כך שלפנטגון ולקהילת המודיעין האמריקנית לא הייתה הוכחה ברורה שכתאא’ב חיזבאללה ביצעו את המתקפה בעקבות הוראה מאיראן. הם גם הזהירו שתגובה נרחבת עלולה להתרחב למלחמה נרחבת עם איראן ולערער את היחסים המתוחים גם כך עם עיראק. בסופו של דבר, טראמפ צידד בעמדת האחרונים, והורה על מתקפה מצומצמת בהיקפה.

ואולם, הצהרות שנשאו גורמים בכירים בציר ההתנגדות בהובלת איראן ערב המסע הנוכחי, ובמהלכו, מלמדות שטהרן מנהלת הסלמה נגד הכוחות האמריקנים בעיראק. על פי פקידים אמריקנים עלומי שם בוושינגטון פוסט, ההסלמה נגד הכוחות האמריקנים בעיראק ניכרת לא רק בהיקף מתקפות הטילים אלא גם בנועזותם, שעה שהן מבוצעות לראשונה גם לאור יום. תכליתן של ההתקפות, שאינן מותירות עקבות ברורים לטהרן, הן כאמור ללחוץ על ארה”ב לסגת מהמדינה. ב-8 במרץ הצהיר מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, עלי שמח’אני, במהלך ביקורו בעיראק, כי “הספירה לאחור לסילוק האמריקנים מהאזור החלה ביום שישי ה-3 בינואר בבוקר [עם חיסול סולימאני]”. בריאיון לתקשורת הברזילאית ב-20 במרץ קרא זריף לארה”ב לצפות למתקפות נוספות נגדה בעיראק, אם כי הכחיש שאיראן עומדת מאחורי המתקפות שבוצעו, וטען שמדובר בתגובות אותנטיות מצד חוגים עיראקיים לתוקפנות האמריקנית נגד עיראק. דברי זריף עומדים בניגוד למעורבות העמוקה של איראן בזירה העיראקית מאז המהפכה האסלאמית בכלל, ומאז הדחת סדאם ב-2003 בפרט. איראן טיפחה, הדריכה וחימשה מגוון רחב של מיליציות שיעיות עיראקיות על ידי משמרות המהפכה (לעיתים בסיוע חיזבאללה הלבנוני). ב-18 במרץ אמר הנשיא חסן רוחאני שאיראן לא הבליגה ולא תבליג על חיסול סולימאני. לצד זאת, בנאומו לרגל ראש השנה הפרסי ב-22 במרץ הדגיש ח’אמנאי שארה”ב עודנה האויבת הראשית של איראן. ניתן לראות בכך רמיזה מצידו שאיראן לא נסוגה ממטרותיה האסטרטגיות, ובהן סילוק ארה”ב מעיראק, חרף אתגר הקורונה.

תסמין אפשרי נוסף לעמידה של איראן מאחורי ההסלמה הנוכחית הוא האמל”ח ששימש לתקיפת הכוחות האמריקנים. כפי שאישר מטה כוחות הקואליציה נגד דאעש בעיראק, הרקטות שנורו בשתי המתקפות נגד בסיס תאג’י הן מסוג 107 מ”מ, סימן היכר מובהק לחותמת איראנית, המוכר גם מפיגועי טרור בחסות איראן על ידי הטאליבן באפגניסטן, ארגוני הטרור בעזה, חיזבאללה בלבנון וכן פיגועים רבים שביצע מערך המיליציות השיעיות הפרו-איראניות (ובהן כתאא’ב חיזבאללה עצמה) נגד הכוחות האמריקנים במלחמת עיראק (2003–2011).

כוונת המיליציות הפרו-איראניות להמשך ההסלמה הצבאית

ב-12 במרץ, יום לאחר מתקפת הרקטות הראשונה נגד בסיס תאג’י, פרסמה מיליציית כתאא’ב חיזבאללה הודעה שבה בירכה את “מבצעי פעולת הג’יהאד המדויקת” על הפיגוע, והוסיפה שמדובר בפעולה לגיטימית נגד כוחות הכיבוש, שצריכים לשאת באחריות על אי חוקיות נוכחותם בעיראק. המיליציה גם אותתה על כוונתה להמשיך את ההסלמה הצבאית נגד הכוחות האמריקנים בעיראק בהוסיפה ש”אנו מאמינים שזהו הזמן המתאים ביותר עבור הכוחות הלאומיים והעממיים לחדש את פעולות הג’יהאד שלהם לסילוק הרשעים שפלשו לאדמות הקדושות”. לאחר התקיפה האמריקנית נגד בסיסי המיליציה הדגישה כתאא’ב חיזבאללה בהודעתה ב-14 במרץ את מחויבותה לסילוק האמריקנים מעיראק וקראה לעם העיראקי למלא את חובת ההתנגדות נגד הכובש האמריקני, בהדגישה שהיא עצמה “הכניסה את האויב האמריקני אל בנק המטרות” שלה. ב-26 במרץ הודיעה כתאא’ב חיזבאללה שערכה תמרון צבאי שכלל לוחמת שטח בנוי. בכך אותתה שהיא נערכת לעימות עם ארה”ב, תוך אימוץ האסטרטגיה ששימשה אותה לביצוע מתקפות קטלניות רבות נגד האמריקנים במלחמת עיראק (2003–2011), בעודה מסתתרת בקרב האוכלוסייה האזרחית במדינה.

בעקבות התקיפה האמריקנית אותתה מיליציית אל-נוג’באא’ ב-13 במרץ גם היא על כוונתה להצטרף למאבק הצבאי באמריקנים. היא הודיעה שבעקבות המתקפה האמריקנית כללי המשחק בעיראק משתנים ולהבא תתנהל המיליציה על בסיס הכלל “עין תחת עין”. אישוש נוסף לכוונותיה של המיליציה ניתן לראות בהצהרתו של מפקד בכיר בשורותיה, נאצר אל-שמרי, המשמש גם דוברה, לאחר המתקפה האמריקנית, שלפיה “ימים קשים מצפים לאמריקנים”. מיליציה פרו-איראנית נוספת, סיד אל-שוהדאא’, אותתה שהיא שותפה למגעים בקרב המיליציות הפרו-איראניות כאשר דוברה, כאזם אל-פרטוסי, הצהיר שהיא מקיימת התייעצויות עם יתר המיליציות השיעיות העיראקיות מציר ההתנגדות במטרה לתכנן מהלומות קטלניות נגד האמריקנים בעיראק. בנוסף נראה שהצהרת דובר משרד החוץ האיראני, עבאס מוסוי, שלפיה על טראמפ להסיג את כוחותיו מעיראק כדי להפסיק את המתקפות נגד האמריקנים, מסגירה אף היא את החסות האיראנית להסלמה הנוכחית, ומהווה רמז אפשרי לעׅסקה שטהרן מציעה לוושינגטון.

בהתאם לאסטרטגיה שגובשה, ותוך ניסיון לקיים מרחב הכחשה עבור איראן, נטלו מיליציות “חדשות” אחריות לפיגועים נגד האמריקנים ואיימו לבצע מתקפות נוספות. עצבת אל-ת’אא’רין (“ליגת המהפכנים”) נטלה אחריות למתקפה הקטלנית בתאג’י, והצהירה על כוונתה להתקיף שוב את הצבא האמריקני בעיראק. למרות הניסיון למנוע את זיהויה עם הציר הפרו-איראני, ניתן למצוא בלוגו של המיליציה מאפיינים, כגון יד מחזיקה בקלאצ’ניקוב, שמסגירים את החסות האיראנית למתקפה. לצד זאת, ההתנגדות האסלאמית בעיראק – אסחאב אל-כהף (“חברי המערה”)– פרסמה סרטון ובו הציגה מתקפה לילית שביצעה נגד שיירה לוגיסטית של צבא ארה”ב במחוז צאלח א-דין ב-8 באפריל. ב-9 באפריל איימה קבוצה חדשה, קבדת אל-הדי (“אגרוף ההדרכה”), להתנקש בשגרירי ארה”ב ובריטניה בבגדאד בתוך 48 שעות.

ארה”ב חייבת לשנות גישה

בעקבות האיומים של בכירים איראנים נגד האמריקנים לאחר חיסול סולימאני, איים טראמפ להפציץ 52 מטרות בתוך איראן אם זו תתקוף כוח אדם או נכסים אמריקנים. מזכיר המדינה פומפאו איים אף הוא לאחרונה שאיראן תישא באחריות אם שליחיה יתקפו את ארה”ב. עם זאת, ההתקפה האמריקנית בתגובה להרג שני חייליה לא כללה מטרות איראניות והסתפקה בענישת השליח העיראקי. נראה שהפער בין ההצהרות למעשים של ארה”ב פוגם בהרתעה אפקטיבית מול איראן. גם ההיערכות האמריקנית המחודשת בעיראק מעודדת את האיראנים ושליחיהם להמשיך את המתקפות, ונוטעת בהם את הרושם שההסלמה קוצרת פירות. בצל ההסלמה הצבאית העבירה ארה”ב החל מאמצע מרץ לידי הצבא העיראקי כמה בסיסים, ובהם בסיסים חשובים ב-אל-קאא’ם (במחוז אל-אנבאר, ליד הגבול הסורי) ו- Qayyarah Airfield West (דרומית למוצול). בנוסף היא פינתה חלק מהסגל הדיפלומטי שלה בשגרירות בבגדאד ובקונסוליה בארביל, בעקבות התראות על התקפות טילים של המיליציות השיעיות נגד היעדים האלו. הביטחון העצמי הגובר של המיליציות התבטא, בין היתר, בברכתו של אבו אל-עלאא’ אל-ולאא’י, מנהיג מיליציית כתאא’ב סיד אל-שוהדאא’, הנתמכת בידי כוחות קודס, על “הנסיגה המבישה” של האמריקנים מחלק מבסיסיהם.

באמצע אפריל העביר ממשל טראמפ מסר לממשלת עיראק שיתקוף 122 יעדים ברחבי המדינה אם חייל אמריקני נוסף ייהרג. כפי הנראה ארה”ב נערכת למבצע צבאי נרחב בעיראק, שיתמקד במיליציית כתאא’ב חיזבאללה. זאת לאחר ששר ההגנה האמריקני אספר השתכנע, לפי התקשורת האמריקנית, בדבר הצורך לבצע מתקפה נגדית שתרסן את איראן ובאי כוחה. ואולם, כל עוד תישמר המשוואה שבמסגרתה איראן תוקפת את ארה”ב באמצעות שליחיה אך נשארת מחוץ לטווח האש האמריקנית תמשיך ההנהגה באיראן את ההסלמה הצבאית נגד ארה”ב. יתרה מכך, ההיערכות האמריקנית המדווחת על מבצע צבאי נגד כתאא’ב חיזבאללה משחקת לידי איראן, כיוון שתאפשר לה לזנב בשיטתיות בכוחות האמריקנים באמצעות מערך המיליציות ולהישאר חסינה ומחוץ לטווח האש, כפי שאירע במלחמת האמריקנים בעיראק בעשור הקודם. בנוסף, כפי שהוכיחה איראן בהתערבותה הצבאית במלחמה בסוריה, היא מוכנה לשלם בדם רב של שליחיה. שביעות רצונה של טהרן מהאסטרטגיה האמריקנית המדווחת, ובמרכזה מבצע צבאי נגד כתאא’ב חיזבאללה, התבטאה בקביעתה של סוכנות הידיעות האיראנית הרשמית, אירנ”א, שמבצע כזה נידון לכישלון ויסתום את הגולל על הנוכחות הצבאית של ארה”ב בעיראק.

איראן תירתע מליזום פעולות נגד הצבא האמריקני אך ורק אם תלמד שאינה יכולה להתחבא מאחורי שליחיה, ושפעילות הטרור מעלה אותה על מסלול התנגשות צבאית עם ארה”ב. לפיכך מומלץ שארה”ב תשקול פעילות נגד נכסים או בכירים של כוחות קודס ומשמרות המהפכה, כצעד מרתיע יעיל מול טהרן. לצד זאת, מומלץ שארה”ב תכלול ברשימת הסנקציות את באי כוחה של איראן בעיראק, שטרם הושמו תחת סנקציות. בראש ובראשונה מומלץ לכלול את ארגון בדר, שמילא תפקיד ראשי בתקיפת השגרירות האמריקנית בבגדאד. המהלך יוכל לסייע בנידוי אחד השליחים הראשיים של איראן בעיראק מקבלת הסיוע הכלכלי והצבאי האמריקני. לצד זאת, על וושינגטון להכליל בסנקציות גם את המיליציות כתאא’ב ג’ונוד אל-אמאם וכתאא’ב סיד אל-שוהאדאא’, הנאמנות לאיראן, לאחר שהוקמו על ידה בשם המאבק נגד דאעש וההגנה על משטר אסד בסוריה. בנוסף לפעילותן נגד האינטרס האמריקני בעיראק, לא מן הנמנע שבמסגרת קשריהן עם איראן הן מסייעות לפטרונן האיראני לעקוף את הסנקציות. הכללתן בסנקציות תסייע ליעד האמריקני המוצהר – להגביר את מסע “הלחץ המקסימלי” על איראן.

The post איראן ממשיכה בלחץ הצבאי על האמריקנים בעיראק appeared first on מידה.

על פי חסידיו ובני-בריתו הפוליטיים, הנשיא הטורקי רג’פ טאיפ ארדואן שחרר את איסטנבול מחדש לאחר שחתם השבוע על צו המורה להפוך את קתדרלת איה סופיה שנבנתה בשנת 537 למסגד.

אך ארדואן לא תמיד היה בדעה הזו. כך למשל, בחודש מרץ בשנה שעברה הוא הטיח בפומבי בחברי מפלגתו שדרשו אז את הפיכת איה סופיה למסגד: “קודם נראה שאתם ממלאים מסגדים אחרים…הדרישה הזו היא עלילה, פרובוקציה טהורה”. והוא אכן צדק. מרבית מ-3,000 המסגדים בעיר לא בדיוק מושכים קהל רב. כמה חודשים לאחר מכן, הוא שינה את דעתו.

במהלך תיאטרלי מתוכנן היטב, ארדואן הכריז כי רק בית המשפט העליון רשאי לקבוע את גורל האתר ההיסטורי ויש לכבד כל החלטה שלו. אכן הצהרה מרשימה, במיוחד אם זוכרים כי בשנת 2010 חוקת המדינה שונתה כדי להעניק לנשיא את הסמכות למנות את כל שופטי הערכאה העליונה המכונה ‘מועצת המדינה’.

וכך, למרבה ההפתעה, פסק הדין אכן הלך בכיוון אותו ארדואן סימן. ב-9 ביולי מועצת המדינה פסקה על ביטול החלטת ממשלה שנחתמה בשנת 1934 בידי מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד טורקיה המודרנית, שביקש להראות כבוד לנצרות. שעה אחת בלבד לאחר מכן, ארדואן חתם על הצו להפיכת אתר המורשת העולמי למסגד.

רג’פ טאיפ ארדואן צמח בשורות האסלאם הפוליטי שהחל להתבסס בטורקיה בשנות ה-60 של המאה ה-20. באותן שנים מעצבות, אסאלמיסטים מכל הגוונים, כולל מורו ורבו של ארדואן וראש הממשלה לשעבר נג’מטין ארבקאן, הפכו את “מסגד איה סופיה” לסמל השלמת הכיבוש מחדש של איסטנבול. הכנסייה המפורסמת הייתה גם סמל למאבק האסלאמיסטי בחילוניות של אטאטורק.

אז מדוע דווקא עכשיו? ככל הנראה, הנשיא ארדואן סבור כי המהלך יכול להפוך את מגמת השחיקה בפופולריות שלו שנגרמה בין השאר בשל המשבר הכלכלי החמור במדינה. אך למרות זאת נראה כי התזמון בו בחר היה שגוי, כאשר הבחירות לנשיאות ולפרלמנט יערכו רק בעוד שלוש שנים, והטורקים ידועים כבעלי זיכרון קצר במיוחד. בכל מקרה, תפילה במסגד איה סופיה לא תהפוך אדם רעב למאושר.

בין הבודדים שהתנגדו להחלטה להמיר את איה סופיה למסגד היה איש הדת קמיל קיליק אשר טען כי היא “מנוגדת לצווי הקוראן” והוסיף כי “הנביא מוחמד מעולם לא היה הופך בית תפילה נוצרי או יהודי למסגד”. אך למעבר לכמה קולות בודדים, ההחלטה חשפה שוב את הגזענות המטורפת בקרב רוב אזרחי טורקיה נגד המיעוטים הדתיים במדינה שהתפרצה ברשתות החברתיות. הנה כמה ציטוטים נבחרים:

“כעת הממזרים היהודים והנצורים יבינו מי אנחנו”

“ארדואן מתקן את מה שהיהודים והמומרים הרסו במאה האחרונה”

“יום אבל לצלבנים וליהודים”

“תבכו, יוונים! ויהודים – המתינו לתורכם!”

“יום עצוב לציונים”

“כלבים יהודים, זה יגיע גם למסגד אל-אקצא בירושלים”

רגשות לאומיים כאלה משקפים בורות מוחלטת, שנאה לאחר, מחשבה בדלנית ורצון ותיק לתקוף כל דבר לא-טורקי בדגש על “היהודי”. מנהיג אסאלמיסטי מחליט להפוך קתדרלה למסגד, וחסידיו מפיצים שנאה ליהודים. זהו המצב הנורמלי החדש בטורקיה.

בוראק בקדיל הוא עיתונאי טורקי ועמית במכון Middle East Forum. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

The post מופע התיאטרון של ארדואן באיה סופיה appeared first on מידה.

עסקה חשאית בין איראן לסין נמצאת בדרך, חלק משיתוף פעולה אסטרטגי רחב וארוך-טווח בין שתי המדינות. השמועות על המהלך החלו לצוץ בטהרן בראשית החודש, באותו הזמן בו החלה להתגלות סדרת חבלות ופיצוצים מסתוריים במתקנים צבאיים ברחבי המדינה, חלקם קשורים לתכנית הגרעין. התקשורת הממסדית באיראן, במיוחד כמה כלי תקשורת הנחשבים מקורבים למשמרות המהפכה, רמזה כי השמועות על התחממות ניכרת ביחסים עם סין אכן נכונות, יחד עם דחיית שמועות נוספות על כך שאיראן מוכנה למסור בתמורה חלקים משמעותיים מכלכלתה ואפילו איים השייכים לה.

הפנייה האיראנית לכיוון סין היא חלק ממהלך של שינוי טקטוני ברחבי המזרח התיכון. מדינות וקבוצות אחרות הקשורות לאיראן מנסות לנצל את מה שנראה כחולשה אמריקנית כהזדמנות לעקוף את הסנקציות ויחד עם זאת לחזק את בייג’ינג. ההשלכות ארוכות הטווח של כך יהיו חמורות. סין כבר מנסה להשפיע על בנות-ברית אחרות של ארה”ב (כמו ישראל) באמצעות הקמת פרויקטים ותשתיות כמו נמלים ומתקני התפלת מים. בייג’ינג גם מכרה ציוד צבאי לשותפות אמריקניות חשובות כמו סעודיה, איחוד האמירויות וירדן. כעת סין מזהה הזדמנות נוספת לחבק את טהרן, יחד עם גרורותיה בעיראק, סוריה ולבנון.

ההחלטה האיראנית לפנות מזרחה מגיעה על רקע קמפיין הלחץ האמריקני נגד האייתוללות, והסנקציות הכבדות שהוטלו על איראן בשנים האחרונות. גם מבחינה צבאית טהרן ושליחיה חטפו כמה מכות כאשר הצי האמריקני תפס משלוחי נשק שיועדו למורדים החות’ים בתימן, וחיל האוויר הישראלי תקף משלוחי תחמושת שהיו בדרכם לחיזבאללה בלבנון.

איראן הצליחה למצוא תמיכה סינית ורוסית במועצת הביטחון של האו”ם בכל הנוגע לאמברגו הנשק והצליחה גם להעביר מיכליות נפט לוונצואלה, אך אלו הן טיפות בים לעומת הפוטנציאל הכלכלי הטמון בסין. זו הסיבה שמשמרות המהפכה, השולטים בחלקים גדולים מתחומי הביטחון והכלכלה באיראן, דוחפים כעת לעסקה עם סין ומשווקים אותה בתקשורת. בשבוע האחרון, סוכנויות הידיעות כבר החלו להתפאר במהלך החכם שהצליח לעקוף את הבית הלבן.

מאבקים פנימיים

אז מה מונח כאן על הכף? היחסים בין סין לאיראן הם מרובי שכבות. ראשית, הגורמים בתוך המשטר האיראני שמעדיפים להתקרב לסין האשימו את הנשיא חסן רוחאני ואת שר החוץ זריף בכך שהם חלשים מדי כלפי המערב. מנגד, ישנם קולות לאומניים אחרים כמו זה של הנשיא לשעבר אחמדינז’אד הטוענים כי עסקאות עם סין יפגעו בריבונות ויעניקו לסינים משאבים לאומיים חשובים על חשבון העם האיראני. כל המאבקים הפנימיים האלה משתקפים באופן יוצא דופן בתקשורת האיראנית הנשלטת ברובה על ידי המשטר אך עדיין אינה אחידה לחלוטין. כך למשל, בכתבה של Fars News מן ה-10 ביולי, נטען כי “ההתמערבות” של מדיניות החוץ של איראן מונעת את ההתקרבות לסין.

לאחר שבועות של דיונים פנימיים, משרד החוץ האיראני אומר כעת כי המדינה מוכנה לתוכנית שיתוף פעולה כלכלי שתהווה את שיאה של מערכת יחסים בת שני עשורים עם סין. לא פחו תחשוב מכך, גם בנות-הברית של איראן במזרח התיכון לוטשות עיניים לכיוון סין. במשך שנים ארוכות בייג’ינג מקדמת את יוזמת ‘חגורה ודרך’ כניסיון לחבר בין סין לאירופה דרך המזרח התיכון.

עיראק, אשר ממשלתה נשלטת בידי מפלגות פרו-איראניות, מחפשת גם היא עסקאות משמעותיות בתחומי הנפט והבניה, וסין עשויה לשחק תפקיד חשוב גם בבניה מחדש של סוריה. המשטר הסורי הוא כמובן בן-ברית קרוב של איראן, ושתי המדינות חתמו על הסכם הגנה ב-8 ביולי.

דוגמה מייצגת למעבר האיראני מזרחה ניתנה בנאום שנשא מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ב-7 ביולי. “אם אתם רוצים להבין את ההשפעה של העסקה הסינית, פשוט תראו את התגובה האמריקנית הזועמת”, הוא הרעים ותיאר את האפשרויות של שיתוף פעולה בין לבנון לבייג’ינג. נסראללה הוסיף ואמר כי לבנון חייבת לפנות מזרחה ואיים על שגרירת ארה”ב במדינה, ערב ביקורו של מפקד פיקוד המרכז האמריקני בביירות.

שילוב יכולות

עד לאחרונה, סין פעלה בזהירות רבה במזרח התיכון ובחרה שיתופי פעולה כלכליים וצבאיים נקודתיים. באופן כללי האינטרס הסיני העיקרי הוא לקחת את הזמן ולחפש הזדמנויות, אך המאבק הגובר מול ארה”ב עשוי לעודד אותה לנוע מהר יותר לכיוון איראן.

מדינות כמו סוריה, עיראק, לבנון ואיראן רעבות מאוד לעסקאות עם בייג’ינג. בעוד האמריקנים שוקלים לסגת מסוריה ולהציב מחדש חלק מן הכוחות בעיראק חלון ההזדמנויות של סין הולך ונפתח, והיא תעדיף כנראה לעבוד עם איראן ורוסיה כדי לשלב את יכולותיה עם היכולות שלהן. רוסיה מספקת כוח משמעותי באו”ם וכוחות על הקרקע בסוריה, סין דואגת למרבית התשתיות ואיראן פועלת ומשפיעה על קהילות מקומיות בעיראק, סוריה, תימן ולבנון. כדי לעמוד מול השותפות החדשה הזו, בוושינגטון יצטרכו לפעול בזריזות ולהדק את הבריתות באזור, בעיקר במפרץ הפרסי.

הקשר הסיני-איראני כבר קיים, אך לפחות לעת עתה ולאור המצב באיראן ובמדינות אחרות הוא עשוי לסמן בעיקר השקעות כלכליות לא משתלמות במיוחד מצד בייג’ינג. ארה”ב למשל השקיעה כספים אדירים בעיראק לאחר 2003, אך התמורה הייתה מעטה מאוד לאור המצב הביטחוני במדינה. לכן סין תמשיך לפעול בזהירות. היא לא רוצה להפוך לצד פעיל בסכסוכים מקומיים, ומעדיפה להיראות כענק כלכלי נדיב המוכן לעבוד עם כולם. בכל הקשור לאיראן, יתכן כי סין וארה”ב בוחרות צדדים בסכסוך רחב יותר.

ד”ר סת’ פרנזמן הוא עיתונאי הפועל בירושלים, מנהל Middle East Center for Reporting וחבר ב-.Middle East Forum הטור התפרסם לראשונה באתר ’נשיונל רוויו‘.

The post שינוי מגמה: איראן מרחיבה את שיתוף הפעולה עם סין appeared first on מידה.

תחקיר זה מאת לי סמית התפרסם לראשונה באתר Tablet.com במאי 2020. אנו מודים למערכת על הרשות לתרגם ולפרסם אותו.

***

ברק אובמה הזהיר את יורשו נגד מינוי מייקל פלין. זה היה ב-10 בנובמבר 2016, יומיים בלבד לאחר שדונלד טראמפ הפתיע עם ניצחון על הילרי קלינטון והפך לנשיא ה-45 של ארה”ב. טראמפ סיפר אז ליועצת שלו הופ היקס כי הוא מבולבל מן האזהרה: מכל הדברים החשובים שאובמה היה יכול לדון בהם עמו, הנשיא היוצא רצה לדבר דווקא על מייקל פלין.

השאלה מדוע אובמה היה ממוקד כל כך בפלין חשובה במיוחד כעת, לאחר שמשרד המשפטים ביקש למשוך את ההאשמות נגד הגנרל לשעבר על כך שמסר הצהרה כוזבת ל-FBI בראיון שנערך ב-24 בינואר 2017 אודות שיחת הטלפון שניהל עם דיפלומט רוסי. הנסיבות סביב אותה שיחה והראיון עם סוכני ה-FBI שנערך לפלין בעקבותיה גרמו ליצירת תאוריית קשר סבוכה ששימשה להפללתו של גיבור מלחמה מעוטר והוגה אסטרטגי, אשר חידושיו בשדה הקרב הצילו אינספור חיים אמריקנים. אין שום ראיה לכך שפלין “קשר” עם רוסיה, והראיות לכך שפלין לא מסר הצהרה כוזבת נקברו עמוק במרתפי הבולשת, בין השאר על ידי מנהלה הנוכחי כריסטופר ווריי.

אז אם ממשל אובמה לא ממש היה מודאג מהקשרים הלא-קיימים בין פלין לרוסיה, מדוע הוא הפך אותו למטרה העליונה, ומדוע בכירים בממשל היוצא יירטו את שיחות הטלפון שלו עם השגריר הרוסי? התשובה היא שאובמה ראה במייקל פלין איום על המורשת שלו כנשיא, המבוססת בעיקר על הסכם הגרעין עם איראן שנחתם בקיץ 2015. הרבה לפני שהצטרף לקמפיין הבחירות של טראמפ, פלין טען כי ארגון מחדש של האינטרסים האמריקנים כך שיתאימו לאלה של מדינת הטרור יהיה אסון, ולאחר שהמועמד לו ייעץ הפך לנשיא הנבחר פלין היה בעמדה לתקן את האסון הזה. כדי לעצור את פלין, צוות הבית הלבן היוצא השתמש בדיוק באותה השיטה בה מכר לציבור את הסכם הגרעין – הם השמיצו וציירו אותו כסוכן זר, ריגלו אחריו והדליפו תמלילים מסווגים של שיחותיו לבני הברית הנאמנים בתיבת התהודה של התקשורת.

בחודש מרץ 2017, לאחר שבחן ראיות על המעקב שהפעיל ממשל אובמה נגד מקורבי טראמפ, חבר הקונגרס דווין נונס אמר כי אין להן שום קשר לרוסיה או לחקירות השונות על רוסיה שהתנהלו ב-FBI ובוועדות הקונגרס. בזמנו, זו הייתה טענה שהיה קשה למצוא בה היגיון: הרי סיפרו לנו שכל הסערה הזו סובבת סביב רוסיה, וחבר הקונגרס אדם שיף אף טען בלהט באותו יום ממש כי ישנן ראיות מוצקות לקנוניה. אך בפועל, בעוד טראמפ התכונן להיכנס לבית הלבן לאחר ניצחונו המפתיע בבחירות, אנשי אובמה היו ממוקדים דווקא במזרח התיכון. “הקנוניה הרוסית” הייתה הנרטיב שהקמפיין של הילרי קלינטון שתל בתקשורת והזין בו גם את ה-FBI במטרה להשיג את צו בית המשפט שיאפשר לרגל אחרי טראמפ. לאחר הבחירות, הצוות של אובמה השתלט על הסיפור והשתמש בו כדי לתקוע מקלות בגלגלי הממשל הנכנס.

עצם העובדה שברק אובמה ביקר לאחרונה בפומבי את החלטת משרד המשפטים לסגור את התיק מראה עד כמה אישי היה ועודנו הקמפיין נגד פלין עבור הנשיא לשעבר. אובמה הדליף את הציטוטים שלו בעניין לעיתונאי מייקל איזיקוף (שהיה חלק עיקרי מהפצת תאוריית הקונספירציה על טראמפ ורוסיה), ובכך למעשה לקח קרדיט על התרגיל הגדול נגד טראמפ שצמח מהתרגיל הקטן נגד פלין. בעוד סיפור הקנוניה הרוסית היה מכשיר יעיל עבור רבים לקידום האינטרסים האישיים והפוליטיים שלהם, עבור אובמה מטרת “רוסיה-גייט” הייתה פשוטה וישירה: להגן על הסכם הגרעין עם איראן ולשמור על מורשתו.

אובמה ויועצי מדיניות החוץ שלו לא היו היחידים בוושינגטון שסימנו את פלין כמטרה. כמעט כולם עשו זאת, ובמיוחד ה-FBI. בתור מי שעמד בעבר בראש סוכנות הביון של משרד ההגנה (DIA) ולאחר קריירה ארוכה כקצין מודיעין, פלין ידע איך והיכן למצוא ראיות לריגול הלא-חוקי שביצע ה-FBI וניסה אחר כך לטייח, ולבולשת מצידה הייתה סיבה ממשית לחשוש מזעמו של הנשיא החדש.

גם ‘קהילת המודיעין האמריקנית’ (USIC) כגוף המאחד את כל סוכנויות הביון התנגדה למינוי פלין, שהבטיח להטיל עליה צעדי פיקוח חדשים ולדרוש הסברים על כל הוצאה תקציבית. בטרם נכנס לתפקיד, פלין סיפר לחברים ועמיתים כי הוא מתכנן לדרוש מכל ראשי המודיעין הסברים מפורטים מדוע עבודתם הכרחית לביטחון הלאומי, והוא הכיר את ה-USIC טוב מספיק כדי לדעת שאלפי בירוקרטים בכירים באותן סוכנויות יכשלו במבחן הזה.

ולפלין היו אויבים לא מעטים בצמרת אותה בירוקרטיה. בפברואר 2014, בתפקידו כראש סוכנות הביון של משרד ההגנה, הוא סיפר את האמת לוועדת הסנאט כאשר אמר כי בניגוד לדברי הנשיא אובמה, דאע”ש הוא הרבה יותר מ”קבוצת נוער” ומהווה איום משמעותי על אינטרסים אמריקנים. מספר שבועות לאחר מכן, ראש המודיעין הלאומי ג’יימס קלאפר וסגן שר ההגנה מייקל וויקרס זימנו אותו לפנטגון ובישרו לו על סיום תפקידו. קובאי שהאנבנדר, אנליסט לשעבר ב-DIA, אומר כי “ההתרעה שהשמיע פלין מפני התחזקות קבוצות קיצוניות במזרח התיכון הייתה פחות נוחה לממשל שלא רצה לשמוע חדשות רעות”. לדבריו, “הנבואה של פלין התגשמה בדיוק כפי שחזה, זמן קצר לאחר שפוטר”.

על הכוונת

נראה היה כי הפיטורים ב-2014 שמו קץ לאחת הקריירות יוצאות-הדופן בהיסטוריה העכשווית של המודיעין האמריקני. מייקל פלין זכה לפרסום לראשונה במהלך המלחמות שניהל ממשל בוש בעיראק ואפגניסטן, מקומות בהם החיילים בשטח נזקקו נואשות למודיעין שנאסף בדרך כלל בידי יחידות קרביות. אך הייתה סתימה רצינית בצינור המידע הזה – הבירוקרטיה של ממסד הביון בוושינגטון ששמרה על אחיזת החנק שלה בכל הקשור להפצת מידע.

פלין תיאר את הבעיה הזו במאמר שחיבר ב-2010 יחד עם קצין ביון נוסף תחת הכותרת “לתקן את המודיעין”. לטענת המחברים, ככל שעולים בסולם הדרגות במערכת נתקלים ב”רמות גבוהות יותר של אי-הבנה”. הפתרון שהציעו היה פשוט להוציא את וושינגטון מהתהליך, על מנת להביא לחיילים בשטח במהירות וביעילות את המודיעין לו הם זקוקים כדי להשלים את משימתם. “המהפך שעשה פלין הוא להציב אנשים משלו בשטח”, מספר שהאנבנדר ששירת תחתיו בעיראק ב-2007-8 ואפגניסטן ב-2010-11. “בשטח עצמו, לא מספיק שיש לך מודיעין, אתה צריך גם להבין מאיפה הוא מגיע ומה המשמעות שלו. אם אתה חושב שקבוצת מורדים עומדת להשתלט על כפר, הראשונים שיידעו מה קורה יהיו אנשי הכפר. פלין וידא שאנחנו מכירים את הסביבה, את התרבות ואת האנשים”.

קצינים בכירים ומשפיעים כמו הגנרלים דיוויד פטראוס וסטנלי מקריסטל ציינו לשבח את פלין על עבודתו באיסוף המידע שסייע להבסת אל-קאעידה בעיראק ב-2007. חמש שנים לאחר מכן הוא מונה לראש ה-DIA, ובין פעולותיו הראשונות מינה צוות בדיקה למסמכים שנתפסו במהלך מבצע החיסול של אוסמה בין-לאדן ב-2011.

בכיר לשעבר ב-DIA מספר כי מסמכי בין-לאדן היו באי-סדר מוחלט ו”בקושי נגעו בהם מאז שנתפסו. ב-CIA הריצו כמה חיפושי מחשב על מילות מפתח כדי לזהות איומים מידיים, אבל הם לא ניסו לנתח מגמות עתידיות או להפיק תובנות אסטרטגיות”. פלין ארגן את הגעתו לוושינגטון של צוות מיוחד מהפיקוד המרכזי בפלורידה, והמשימה שהוטלה עליהם הייתה רגישה. “חיפשנו קשרים בין אל-קאעידה לבין איראן”, מספר מייקל פרגנט, קצין מודיעין לשעבר שעבד על מסמכי בין-לאדן כקבלן פרטי. “התווכחנו עם ה-NSA ועם כל האחרים ואמרנו להם מה אנחנו מחפשים. הם התעקשו ש’אין שם כלום, כבר בדקנו’. ה-CIA ואחרים חיפשו איומים מיידים, אבל אנחנו אמרנו: ‘אנחנו מה-DIA, אנחנו רוצים לנתח הכל כדי להבין את התמונה הגדולה”.

אך כאשר הצוות מפיקוד מרכז התכונן לצאת למשימתו, היא בוטלה לפתע. “הכל כבר היה מוכן”, אומר פרגנט. “היו לנו הזמנות במלון, צוות של מתרגמים וגישה לכל הכוננים במרכז התקשורת המשותף לסוכנויות הביון (NMEC). בדיוק צפיתי במשחק כדורסל מכללות כשקיבלתי טלפון מראש הצוות. הוא אמר שג’ון ברנן (ראש ה-CIA) וסוזן רייס (היועצת לביטחון לאומי) החליטו לבטל הכל”. ממשל אובמה, כך נראה, ביקש להכשיר את השטח לקראת יישום רעיון מדיניות החוץ הגדול של הנשיא – הסכם הגרעין עם איראן. בן רודס, יועץ בכיר אחר של אובמה, אמר ב-2013 כי הסכם הגרעין הוא יוזמת מפתח לכהונה השנייה של הנשיא. בנסיבות האלה, ראיות על כך שטהרן מתואמת עם ארגון טרור שרצח אלפי אמריקנים היו מקשות מאוד על שכנוע המחוקקים בוושינגטון בתועלת של הענקת חותמת הכשר לתוכנית הגרעין האיראנית.

אז מה היה המידע על קשרי אל-קאעידה ואיראן אותו ביקש הצוות של פלין למצוא? על פי דיווחים שונים, מסמכי בין-לאדן כללו “מכתבים המפרטים את תפקידה של איראן והשפעתה במתן אפשרות לפעילי אל-קאעידה לעבור דרך המדינה, כל עוד ארגון הטרור עשה עבורה את העבודה המלוכלכת נגד האמריקנים בעיראק ואפגניסטן”. עוד דווח כי אחד המכתבים הראה ש”אל-קאעידה עסקה בפיתוח נשק כימי וביולוגי באיראן”.

אחרי עשורים של קמפיין אנטי-איראני, המפלגה הרפובליקנית הייתה צפויה להתנגד להסכם הגרעין שקידם אובמה אך חסרה את הרוב הדרוש כדי לעצור אותו בסנאט. לכן החשש העיקרי בקרבת הנשיא היה מהתנגדות מבית: חברים בכירים במפלגה הדמוקרטית חשו לא בנוח עם ההסכם וגם מספר גדול של מצביעים יהודים, אשר יותר ממחצית מהם מזדהים כדמוקרטים. הארגונים היהודיים העלו שתי התנגדויות עיקריות להסכם הגרעין: ראשית, קווי ההסכם ששרטט אובמה היו עשויים להוביל לפצצה גרעינית איראנית שתכוון נגד ישראל; שנית, בעצם החתימה על הסכם עם איראן, הממשל האמריקני היה ממסד את היחסים עם משטר שהוא התגלמות האנטישמיות.

מנגד, אובמה העמיד בפני החוששים מההסכם בקרב מפלגתו שלו בחירה קשה – או שתתמכו בהסכם או שאתם בחוץ. מבחינת הנשיא, לא היה שום מקום לחילוקי דעות עקרוניים במפלגה בכל הקשור ליהלום שבכתר המורשת שלו. כל מי שהביע התנגדות נצבע מיד במונחים קשים ובלתי-מתפשרים: מישהו קנה אותו, הוא מחרחר מלחמה או נאמן לישראל לפני אמריקה. במפגש עם סנאטורים דמוקרטים בראשית 2015, הנשיא שם על הכוונת את הסנאטור רוברט מננדז מניו-ג’רזי כאשר דיבר על “לחצים מתורמים ומאחרים” לדחות את ההסכם. מננדז נפגע ואמר בתגובה כי הוא עבד “יותר מעשרים שנה כדי לרסן את שאיפות הגרעין האיראניות ותמיד היה ממקוד בהשלכות ארוכות-הטווח”. לפי האופן בו אובמה ניסה למסגר את הדיון, הדבר היחיד אשר מנע מהאמריקנים לראות עד כמה נהדרת היוזמה שלו היה הכסף שהושקע בקמפיין השתדלנות נגדה. “כאשר אנשים מעורבים בעניין כלשהו אז גם המערכת הפוליטית מגיבה”, אמר בראיון לג’ון סטיוארט. “למרות הכסף, למרות הלוביסטים, היא עדיין מגיבה”.

אובמה המשיך לדבר על כסף, תורמים ולוביסטים כאילו קנוניה סודית של קושרים חילקה שקי כסף זר ואפל ברחבי וושינגטון. הוא התכוון בעיקר לשדולת איפא”ק – ארגון בראשות יהודים אמריקנים שמטרתו קידום הברית בין ארה”ב לישראל, השותפה החשובה ביותר במזרח התיכון.

חברי הנהגת איפא”ק מצדם סמכו על אובמה שיעשה את הדבר הנכון. הם תיארו אותו כידיד גדול של ישראל וסיפרו לעצמם שלא יתכן דווקא הוא יאפשר לישראל לעמוד בסכנה בכך שייתן למשטר המבקש להשמיד אותה נשק גרעיני. אבל אובמה לא בטח באיפא”ק או באמריקנים בכלל, ולכן שמר את ההסכם ואת פרטיו חבויים מעיני הציבור עד כמה שניתן.

תיבת התהודה

ממשל אובמה פתח בשיחות החשאיות עם איראן כבר בשנת 2012, ממש באותה העת בה הבית הלבן הפסיק את פעילותו של כוח משימה משולב שמטרתו הייתה חשיפת רשת ההברחות והלבנת הכספים של חיזבאללה, ארגון הטרור שהוא בן חסותה ובן בריתה של איראן. אובמה סיפר לקונגרס שאיראן לא תקבל גישה למערכת הפיננסית האמריקנית, אך דו”ח של הסנאט מ-2018 מצא שהנשיא שיקר לציבור ואכן ניסה לעקוף את הסנקציות בחשאי ולהעניק לה גישה כזו. אובמה הטעה גם את הקונגרס כאשר לא מסר לו מידע על עסקאות סודיות אחרות עם איראן, ואז העביר לה בחשאי 1.7 מיליארד דולר במזומן כדי שתחלק אותו לשליחיה בארגוני הטרור.

הבטחת הממשל לפיה ההסכם דווקא ימנע מאיראן מלהשיג אי-פעם נשק גרעיני נמסרה שוב ושוב באמצעות מנגנוני התקשורת שהקים הבית הלבן. קמפיין המסרים קיבץ יחדיו עיתונאים אוהדים, מומחים לפיקוח על נשק, כוכבי רשתות חברתיות וקבוצות תמיכה פרוגרסיביות כמו ‘המועצה האיראנית-אמריקנית’ (NIAC) הידועה באהדה למשטר האייתוללות. כפי שהיועץ הבכיר בן רודס הגדיר זאת בשיחה עם ה’ניו-יורק טיימס’: “הם נתנו תוקף לדברים שאמרנו להם להגיד”. אחת מן האסטרטגיות שהפעילו חברי תיבת התהודה של רודס הייתה להתעמת עם מבקרים בדיונים על פרטים אזוטריים מתוך ומסביב להסכם: כמה צנטריפוגות יהיה מותר להפעיל בכל כור? האם המנהיג העליון של איראן אכן הכריז על פתווה נגד נשק גרעיני? האם אתר כזה או אחר מוגדר כמתקן גרעיני או שמא בסיס צבאי?

כתוצאה מכך, גם לקומץ הכתבים ההגונים שביקשו לכסות את סיפור הסכם הגרעין לא היה את המידע, הזמן או האנרגיה להמשיך ולהילחם מול קיר הרעש הלבן. זו הייתה המטרה של קמפיין התקשורת של אובמה: להשחיר ולהשתיק מתנגדים או כל אחד אחר שהביע מעט סקפטיות, וכדי להשיג אותה כל השותפים בתיבת התהודה ניסו לטשטש במכוון את ליבת העניין. בפועל, הכנסת סעיפים כמו אלו שהיו אמורים לפקוע בראשית 2020 עד למצב בו כל ההגבלות על איראן מוסרות ותכנית הגרעין שלה הופכת חוקית, הוכיחו כי מדובר בהסכם מזויף. אובמה פשוט שיחד את האיראנים במאות מיליארדי דולרים בהסרת סנקציות והשקעות כדי שימנעו מבניית פצצה גרעינית עד לרגע בו יעזוב בבטחה את הבית הלבן, והגרעין האיראני יהפוך להיות בעיה של מישהו אחר. הצוות של אובמה אפילו האמין שישראל לא תחלום על התקפה נגד איראן כל עוד וושינגטון ערבה להסכם. מקורבים לנשיא קראו לנתניהו בלגלוג “פחדן”.

אז אם ברק אובמה פשוט ניסה להיפטר מתפוח האדמה הלוהט ולהעביר אותו למישהו אחר, מדוע להשקיע מאמץ כה רב בהשגת ההסכם? כיצד הסכם הגרעין היה אמור להיות בסיס המורשת שלו אם בכל מקרה הוא לא מנע מאיראן פצצה? התשובה היא שהסכם הגרעין היה הכלי בו חשק אובמה כדי להשלים מטרה שאפתנית אף יותר – ארגון מחדש של המבנה האסטרטגי במזרח התיכון, ואת המטרה הזו הוא מעולם לא הסתיר. כפי שסיפר לביוגרף שלו דיוויד רמניק, אובמה ניסה ליצור מאזן כוחות גיאופוליטי “בין מדינות המפרץ הסוניות או הסוניות ברובן לבין איראן”. על פי דיוויד איגנטיוס מה’וושינגטון פוסט’ (עוד כתב בו השתמש אובמה להעברת מסרים), ההערכות מחדש הייתה “הזדמנות אסטרטגית אדירה” ליצירת “מסגרת עבודה אזורית שתספק את צרכי הביטחון של האיראנים, הסעודים, הישראלים, הרוסים והאמריקנים”.

אך ברעיון “האיזון” החדש של אובמה היה גם מלכוד. שדרוג היחסים עם טהרן יבוא בהכרח על חשבון השותפים המסורתיים של ארה”ב באזור שנמצאים על הכוונת האיראנית – סעודיה ובמיוחד ישראל. אובמה מעולם לא הזכיר את החלק הזה בקול, אך ההיגיון היה ברור מאליו: הצבת האויב שלך באותו מעמד יחד עם בן הברית אולי אומרת שהאויב כבר אינו אויב, אך גם בן הברית חדל מלהיות בן ברית.

היהלום שבכתר

כדי להדגים לישראל את רצינות כוונותיו, ממשל אובמה נהג להדליף בעקביות דיווחים על תקיפות צה”ל נגד חיזבאללה ושליחים אחרים של איראן בסוריה ולבנון. המטרה הייתה כפולה: להכניס את ישראל למגננה, ולהראות לאיראנים שאובמה יכול לכפות את רצונו על ירושלים ולכן ניתן לסמוך עליו. כאשר מזכיר המדינה ג’ון קרי הגיע לווינה בקיץ 2015 לקראת הדיונים מול איראן, אחד מאנשי צוותו אמר לעיתונאים כי “אובמה רוצה את זה כיהלום שבכתר המורשת שלו”. יועץ לשעבר של אובמה הוסיף כי “הוא רואה את עצמו כנשיא שהביא לשינוי בדומה לרייגן, כזה המשאיר חותם על אמריקה והעולם למשך עשורים”.

למרות כל הדיבורים של אובמה על הכסף והלוביסטים שפעלו נגד הסכם הגרעין, הוא עצמו יצר בדיוק את אותה רשת תמיכה בינלאומית בעדו. הסנקציות על איראן מנעו מחברות זרות לפעול בה במשך שנים ארוכות, וההבטחה לשווקים חדשים ורווחיים בתחומי האנרגיה והרכב ריגשה מאוד חברות אירופאיות ואסיאתיות. הנשיא האמריקני לא רק ביקש לבטל את הסנקציות, אלא גם לסייע לתמרץ את העסקים על ידי הבטחה לעולם שבטוח להשקיע באיראן. ג’ון קרי היה נלהב להפוך את מחלקת המדינה ללשכת הסחר של האייתוללות. ככל שהצדדים הלכו והתקרבו לסיכום על עסקה, השיח אותו הוביל אובמה בנוגע ללובי הפרו-ישראלי הפך לרועש יותר. הוא דיבר על היהודים ואל היהודים: אם לא תתמכו בעסקה, שוב יצופו עלילות הדם האנטישמיות על הכסף וההשפעה היהודית ועל הנאמנות הכפולה של יהודי ארה”ב. אלו לא היו דברים מפי גזען לאומני קיצוני, אלא מפי נשיא דמוקרטי פופולרי. ג’ון קרי אמר זאת בפירוש: אם הקונגרס לא יאשר את ההסכם, ישראל תעמוד בפני סכנה של “בידוד והאשמות”. על פי מזכיר המדינה, החלופה היחידה להסכם הייתה מלחמה.

מנהיגים בקהילה היהודית התלוננו על האופן בו השיח סביב הסכם הגרעין מוסגר. “התחושה היא שאם אתה מתנגד לעסקה אז אתה בהכרח בעד מלחמה”, אמר לי אז בכיר בארגון פרו-ישראלי. “ההשלכה של כך היא שאם הקונגרס יצביע נגד ההסכם, זה יראה כאילו הקהילה היהודית מובילה אותנו לעוד מלחמה במזרח התיכון”. למרות זאת, אובמה המשיך לדחוף את המסר. בנאום שנשא ב’אמריקן יוניברסיטי’ הוא טען כי ישנן רק שתי ברירות: הסכם עם איראן או מלחמה. לדבריו, הממשלה היחידה בעולם שאינה סבורה כי מדובר בעסקה טובה הייתה ישראל.

אם קמפיין ההשחרה שהציג את המתנגדים להסכם כעשירים חסרי נאמנות ומחרחרי מלחמה היה למעשה הפנים הציבוריות של המרוץ שניהל אובמה לעבר ההסכם, היה מרכיב מפוקפק עוד יותר חבוי בתוך הטכנולוגיה המתקדמת של קהילת המודיעין האמריקנית: ממשל אובמה ריגל אחרי יריביו מבית, מחוקקים אמריקנים ופעילים פרו-ישראליים. נוח פולק, שעמד בעבר בראש עמותה שהתנגדה להסכם, אומר כי “הוזהרתי ששיחותיי עם בכירים ישראלים עשויות להיות תחת מעקב”. בשיחה שערכתי עימו עבור ספרי ‘המזימה נגד הנשיא’, פולק אמר כי “הממשל עשה פעולות שהיו בבירור תגובה למידע שנאסף בהאזנה לשיחות האלה”. הוא המשיך: “בהתחלה חשבנו שמדובר בצירופי מקרים ושאנחנו סתם פרנואידים. הרי לא יתכן שאנחנו עד כדי כך חשובים שצריך לרגל אחרינו. אבל בסופו של דבר הנחת העבודה שלנו הייתה שעוקבים אחרינו ואחרי האנשים שהיינו איתם בקשר” כתבה ב’וול-סטריט ג’ורנל’ מ-2015 סיפקה פרטים על מבצע הריגול של ממשל אובמה:

סוכנות הביטחון הלאומי (NSA) התמקדה במנהיגים ובעלי תפקידים ישראלים ובנוסף סרקה את תוכן השיחות בינם לבין חברי קונגרס וארגונים יהודיים-אמריקנים. בשלב מסוים עלה החשש שהממשלה תואשם בריגול בקונגרס”

במסגרת פרסום תמלילים של שיחות ממקורות זרים, שמות האזרחים האמריקנים נמחקים על מנת להגן על פרטיותם ולרוב מצוינים פשוט כ”אדם אמריקני”. במקרה בו קיים חשש לסיכון הביטחון הלאומי, גורמים בסוכנויות המודיעין יכולים על פי החוק לחשוף את השמות, אך לפי הסיפור המובא בכתבה ב’ג’ורנל’ אנשי אובמה ידעו שהם עושים דבר אסור. על פי הנרטיב שעיצבו יועצי אובמה, מירב האחריות נפלה על כתפי ה-NSA, או כפי שניסח זאת גורם בבית הלבן: “לא אמרנו להם ‘תעשו את זה’, אבל גם לא אמרנו ‘אל תעשו את זה'”.

מכאן עולה כי כל ניסיון לעקוב אחרי ארגונים יהודיים וחברי קונגרס שהתנגדו לעסקה לא היה סתם טעות תמימה. כאשר אנשי אובמה השתמשו במעקבים אחרי גורמים ישראלים כדי לגלות מי הם האמריקנים איתם שוחחו ועל מה, הם ידעו היטב שהם עושים דבר אסור. למעשה, נראה כי על מנת להקדים את האפשרות שמערך הריגול שניהלו ייחשף, אנשי אובמה הדליפו את הסיפור לכתבים ידידותיים כדי לעצב אותו לטובתם: נכון, בסדר, האזנו לשיחות – אבל הכל היה בטעות. ובכל מקרה, ה-NSA היו אלה שהעבירו לנו את המידע.

בורות מרצון

ביוני 2015, חודש לפני שנחתם הסכם הגרעין בווינה, מייקל פלין העיד בקונגרס בנוגע לאיראן ולהסכם הגרוע עמה שהיה מונח על השולחן. הוא תיאר את הפעולות שטהרן מבצעת כדי לערער את היציבות באזור, והסביר כיצד משטר האייתוללות הרג חיילים אמריקנים בעיראק ובאפגניסטן. פלין הדגיש במיוחד כי הרצון האיראני להשמיד את ישראל הוא “אמיתי מאוד”, והוסיף כי מדיניות אובמה מול איראן היא “בורות מרצון”.

כאשר בחירות 2016 הלכו והתקרבו, כמה מועמדים רפובליקנים אימצו את העצה הזו כולל בן קרסון, קרלי פיורינה וטד קרוז. במובן מסוים, מייקל פלין בחר בטראמפ כמו שטראמפ בחר בו. באותה העת, הבנתו של טראמפ במה שהוא הגדיר כ”ביצה” בוושינגטון (המוני פקידים ויועצים המתעשרים על חשבון משלם המיסים) הייתה בעיקר תיאורטית. ממרומי מגדל טראמפ בניו-יורק הרחוקה וושינגטון אולי נראתה כך, אך למייקל פלין היה ידע מפורט על איך היא עבדה באמת. השניים התחברו כמעט מיד, ופלין התלווה למועמד טראמפ באופן קבוע במהלך מסעות הקמפיין. פלין אפילו עבר את תהליך הבדיקה להצגתו כמועמד לסגנות הנשיאות, אך טראמפ בחר לבסוף במייק פנס מאינדיאנה כדי להשיג את הצבעת האוונגליסטים במערב התיכון. ועדיין, מחוץ למשפחה הקרובה, פלין היה היועץ הקרוב ביותר לטראמפ. רעיונות מדיניות החוץ אותם השמיע היו בדיוק אלה של טראמפ, וכאשר הוא שוחח עם בכירים זרים הוא עשה זאת בשמו של טראמפ.

פלין לא רק הבהיר כי הוא מבקש לבטל את הסכם הגרעין, אלא גם שידר היטב נחישות לאתר תיעוד להסכמים הסודיים בין אובמה לאיראן ולפרסם אותם. בעוד פלין עולה למתקפה, הממשל היוצא היה נחוש לשמור על הסכם הגרעין בכל מחיר. אנשי אובמה התייעצו עם בכירים אירופאים והסכימו להעניק לאיראן עוד הקלות כלכליות, אפילו אחרי שהסנאט הצביע פה אחד על חידוש חוק הסנקציות. ג’ון קרי התקשר לעמיתיו בטהרן ואמר להם שאין מקום לדאגה. ראויה במיוחד לציון העובדה שרוסיה התייצבה לצד אובמה בסוגיה. כפי שמשרד החוץ הרוסי ניסח זאת אז, היה זה “בלתי נסלח” אם ממשל טראמפ יחליט לסגת מההסכם. מנגד, הבית הלבן הסכים לאפשר לרוסיה לייצא יותר ממאה טונות אורניום לאיראן, כמות שעל פי הערכות מספיקה לייצר עשר פצצות אטום. “המטרה הייתה לסבך כל ניסיון לבטל את ההסכם, ולמעשה להעניק לאיראן פוליסת ביטוח נגד טראמפ”, אומר בכיר אמריקני שהיה מעורב במאבק.

בראשית דצמבר 2016, שבועות בלבד לאחר הניצחון המפתיע של טראמפ בבחירות, הקמפיין נגד פלין כבר יצא לדרך. כתבה ב’ניו-יורק טיימס’ ב-3 בדצמבר תיארה אותו כאדם קפדן שאינו סובל אי-הסכמה, וכמי שהתעקש שהכפופים לו יחלקו את אותן הערכות מודיעין כשלו. על פי ה’טיימס’, השקפת העולם של פלין ראתה את אמריקה כמי ש”נמצאת במלחמת עולם נגד קיצונים אסלאמיים המאוחדים עם רוסיה, קובה וצפון קוריאה”. על הכתבה חתמו חמישה מכותבי העיתון, אותם חמישה שהיו חלק מזכיית ה’טיימס’ בפרס פוליצר לשנת 2018 עבור דיווחיהם על תיאורית הקונספירציה של קשרי טראמפ-רוסיה.

חלקים מאותה כתבה הופיעו בהמשך בהצהרה משותפת למספר ארגונים שעבדו ביחד עם ממשל אובמה למען הסכם הגרעין, ביניהם Move.org ו- J Street, וכעת דרשו מטראמפ לסגת מהמינוי של פלין. בין הדאגות שפורטו בהודעה הייתה העבודה שביצע פלין עבור גורמים בטורקיה, כמו גם (למרבה הסתירה) דעותיו השליליות כלפי מוסלמים כפי שבוטאו בספר שכתב, ועמדתו כלפי איראן. ברשתות החברתיות, בלוגרית בשם סוזן הנסי (שבהמשך תהפוך לאחת ממובילות קונספירציית רוסיה) פרסמה קטעים מספרו של פלין אותם הגדירה “מזעזעים”. חלפה רק שנה וחצי מאז צוות אובמה דרס את הקונגרס כדי לאשר את הסכם הגרעין, וכעת אותה תשתית תקשורתית התעוררה שוב לפעולה כדי להגן על ההסכם מפני טראמפ.

היה זה בראשית אותו חודש דצמבר 2016 כאשר מערכת הריגול של הסכם הגרעין ותיבת התהודה התקשורתית התאחדו והפכו ל”רוסיה-גייט”. המבנה של שני המבצעים היה זהה ורק חלק קטן מהמרכיבים השתנה. היריבים כבר לא סומנו כמי שנאמנותם נתונה לישראל, וכעת היו “נכסים של פוטין”; אך המסר היה דומה: היריבים אינם טועים או סתם לא חכמים – הם פשוט לא נאמנים לאמריקה, סוכנים של כוחות זרים. הריגול החשאי אחרי פלין החל ב-2 לדצמבר. באותו יום, ראש ה-DNI ג’יימס קלאפר והשגרירה באו”ם סמנתה פאוור חשפו את שמו של פלין מתוך הרשימה המסווגת של התקשרויות בין אזרחים אמריקניים לגורמים רוסיים. אנשי אובמה היו מעוניינים במיוחד בפגישה שנערכה במגדל טראמפ בין פלין וג’ארד קושנר לבין השגריר הרוסי סרגיי קיסליאק, ובדיווח אותו העביר השגריר למוסקבה והודלף לכאורה ל’וושינגטון פוסט’ בידי גורמים בסוכנויות הביון, מסירת מידע מסווג אשר מהווה עבירה פלילית.

במהלך ההיסטוריה הפוליטית האמריקנית, גורמי ממשלה מודאגים השתמשו לא פעם בתקשורת כדי לחשוף פשעים ועוולות. אך במקרה של מייקל פלין, מספר ההדלפות הרב בהן הופיע שמו במהלך תקופת המעבר בין אובמה לטראמפ ובשבועות הראשונים של הממשל החדש, הוכיחו כי המידע שנמסר לעיתונאים לא היה במטרה לחשוף שחיתות אלא כחלק ממהלך פוליטי של ריגול אחרי אנשי טראמפ. על פי מסמכים שנחשפו לאחרונה, לא פחות מ-39 בעלי תפקידים שונים בממשל אובמה ביקשו לחשוף את שמו של פלין ב-59 הזדמנויות שונות. פאוור נמצאת בראש הרשימה עם שבע בקשות כאלה, חלק מ-300 בקשות שונות שהגישה בין 2015 ל-2016 במה שהפך אותה, לפי חבר הקונגרס לשעבר טריי גאודי, ל”חושפת הזהויות הגדולה ביותר בהיסטוריה שלנו”.

בין ה-14 ל-16 בדצמבר, פאוור הייתה אחת משלושים בכירים בממשל אובמה שביקשו את שמו של פלין. הרשימה כוללת בין השאר את קלאפר, ברנן, ראש ה-FBI ג’יימס קומי, שר האוצר ג’ייקוב לו וראש מחלקת המודיעין במשרד האוצר פטריק קרונין. כל אלה התעניינו בעיקר במפגש שנערך באותו שבוע בין פלין, קושניר וסטיב באנון עם יורש העצר מאיחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד. גם סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של אובמה, ביקשה לחשוף את שמו של פלין בפגישה הזו, למרות שאינה מופיעה ברשימות שפורסמו. היא סיפרה כי התרגזה על כך שמנהיגים מהאמירויות הגיעו לארה”ב מבלי ליידע את ממשל אובמה. יתכן כי תיאור מצבה הנפשי היה מדויק, אך זה עדיין לא מסביר מדוע היא ביקשה לדעת את זהות האמריקנים שנפגשו איתם.

יחד עם זאת, לא ממש קשה לנחש מדוע רייס ועשרות אחרים מאנשי אובמה ביקשו לדעת על הפגישה. ריגול אחרי אנשי טראמפ ושיחותיהם עם בכירים ערביים היה עשוי לרמוז להם איך מדיניות המזרח התיכון של הנשיא החדש תשפיע על זו של אובמה, ובמיוחד על הסכם הגרעין. העובדה כי שבעה בכירים במשרד האוצר רחרחו סביב אותה פגישה מרמזת כי הם ביקשו לדעת על תוכניות טראמפ לגבי הסנקציות. אמנם ג’ון קרי הרגיע את ידידיו בטהרן, אך מה היו יכולים אנשי אובמה לעשות במקרה בו טראמפ מתכוון להטיל את הסנקציות מחדש?

בשר לכרישים

ב-22 בדצמבר פלין שוחח עם השגריר הרוסי קיסליאק לגבי הצבעה שהייתה אמורה להתרחש באו”ם למחרת. ממשל אובמה שידל אז את מצרים לקדם החלטה במועצת הביטחון לפיה ישראל היא כוח כובש בשטחים שנוספו לה ב-1967 ולכן מפרה את החוק הבינלאומי. על פי אותה החלטה, גם הכותל המערבי והר הבית הוגדרו כהתנחלויות לא-חוקיות. באותו היום הנשיא הנבחר טראמפ שוחח בטלפון עם הנשיא המצרי א-סיסי ושכנע אותו למשוך את ההצעה, אך אנשיו ידעו שמישהו אחר ינסה בוודאי לקדם אותה. פלין שוחח עם בכירים מישראל, מצרים וסנגל שהחזיקה אז במושב במועצת הביטחון. מאוחר יותר הוא סיפר ל-FBI כי הבין שלפחות חמש מדינות צריכות להימנע כדי לחסום את ההצעה, והשווה את המצב לתרגיל צבאי בו ניסה להשיג כמה שיותר מהר בכירים זרים בטלפון.

ב-FBI ידעו שפלין התקשר גם לקיסליאק. לא ברור מתי למדו בבולשת על השיחה אך היא עלתה בראיון שנערך לפלין ב-24 בינואר. פלין אמר אז כי לא ניסה להשפיע על השגריר הרוסי, ורק רצה להבין היכן הוא עומד. ביום המחרת, ההחלטה עברה ברוב של 14 מול אפס במועצת הביטחון, כאשר סמתנה פאוור בחרה להימנע ובכך סטתה לראשונה מהתפקיד המסורתי של ארה”ב כמי שחוסמת מהלכים אנטי-ישראליים באו”ם. במהלך תקופתו בבית הלבן, ברק אובמה ניסה לארגן מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון על ידי החלשת ישראל והעצמת הפלסטינים, וזאת הייתה מהלומת הפרידה שלו מבת-הברית החשובה ביותר של אמריקה באזור.

בתוך כמה ימים, יועציו הקרובים של אובמה הלכו וסגרו על פלין. צוות הבית הלבן היוצא טען שהוא רוצה לדעת מדוע פוטין הכריז ב-30 בדצמבר שימנע מלהגיב לגירוש עשרות דיפלומטים רוסיים בידי אובמה, וב-FBI טענו שיש להם את התשובה: שיחת טלפון מוקלטת בין קיסליאק לפלין מן היום בו פוטין נתן פומבי להחלטה. בספרו שראה אור בשנה שעברה, סגן ראש ה-FBI לשעבר אנדרו מקייב כתב כי הדבר נודע לו מאחד האנליסטים בבולשת והוא העביר את המידע לג’יימס קומי, ראש ה-FBI שסיפר לקלאפר שתדרך את אובמה. בעדותו בקונגרס, קומי אישר את הגרסה הזאת, בעוד קלאפר טען תחת שבועה כי לא שוחח עם הנשיא בעניין. יתכן כי קלאפר אומר את האמת. רשימת החשיפות מראה כי אנשי אובמה האזינו לשיחות של פלין בזמן אמת, ויתכן כי הנשיא לא היה זקוק לקלאפר שיספר לו עליהן. על פי סגנית התובע הכללי לשעבר סאלי ייטס, אובמה ידע על שיחת פלין-קיסליאק לא יאוחר מה-5 בינואר, כאשר דיבר עליה במפגש בחדר הסגלגל. ייטס מספרת כי קומי היה הבכיר הנוסף היחיד שהיה נוכח בחדר, עובדה שעומדת בסתירה עם גרסת סוזן רייס לפיה גם סגן הנשיא ג’ו ביידן היה במקום.

ב-19 במאי 2020, ראש ה-DNI המכהן ריצ’רד גרנל חשף פסקה שהייתה מסווגת בעבר מתוך הודעת דואר אלקטרוני שרייס שלחה לעצמה ביום ההשבעה של טראמפ. רייס כתבה על הפגישה מה-5 בינואר 2017, ומהמידע החדש ברור שאובמה ידע על פרטי המבצע נגד פלין. על פי ההודעה של רייס, אובמה שאל האם ראש ה-FBI אמר ש”לא כדאי להעביר מידע רגיש לפלין”. אובמה ידע אז כי אין שום ראיה לכך שפלין ניהל קשר לא-הולם עם רוסיה, האשמות אותן חקרה הבולשת יותר מארבעה חודשים ולא מצאה “מידע מפליל” על פלין. ב-7 בינואר, איש ה-DNI שנתן לאובמה את תדריך המודיעין היומי ביקש לחשוף את שמו של פלין, להפוך את המידע נגיש לבכירים אחרים בממשל עמם נחלק התדריך, ובכך להרחיב את מאגר המקורות האפשריים.

מוקדם יותר, ב-29 בדצמבר, אדם אנטוס מה’וושינגטון פוסט’ קיבל הצעה לפרסם את הסיפור. “לא ידעתי מה לעשות עם זה”, אמר הכתב בהרצאה באוניברסיטת ג’ורג’טאון. “היו מחלוקות במערכת בשאלה למה העובדה שמייקל פלין דיבר עם השגריר הרוסי היא חדשות. הוא אמור לדבר איתו”. בהמשך, ההדלפה הוצעה לעמיתו של אנטוס ב’פוסט’, דיוויד איגנטיוס. “זה דבר שבעל טור יכול לכתוב לעליו, בשונה מכתב חדשות כמוני”, אמר אנטוס. “הוא היה יכול פשוט לזרוק את פיסת הבשר הזאת לכרישים שם בחוץ”. ואכן, ממשל אובמה התכוון לראות דם. על פי עורך דינו של פלין, ב-10 בינואר ג’יימס קלאפר אמר לאיגנטיוס “לחסל את פלין”, והוא פרסם את הסיפור בטור שראה אור ב-12 בינואר בו תיאר את השיחה בין לקיסליאק שהתרחשה כשבועיים קודם לכן. “על פי גורם בכיר בממשל”, כתב איגנטיוס, “פלין התקשר לשגריר הרוסי מספר פעמים ב-29 בדצמבר, היום בו אובמה הודיע על גירוש 35 דיפלומטים רוסים…מה אמר פלין, והאם הוא חתר תחת הסנקציות האמריקניות?”.

עולם הפנטזיה

הטור ב’פוסט’ הצית את נרטיב “קנוניית טראמפ-רוסיה“, שמטרתה האמיתית הייתה לפגוע בפלין. ההדלפה הפלילית של מידע מסווג היא עדות לכך שאנשי אובמה ריגלו אחרי צוות המעבר של טראמפ שהיה אמור להכין את הקרקע לממשל החדש, ומאותה הסיבה שהם ריגלו אחרי פעילים תומכי ישראל – ללמוד על התוכניות של המתנגדים לעסקת הגרעין. כדי להסתיר את המעקב הלא-חוקי אחרי אנשי טראמפ ואחרים, ממשל אובמה פשוט השתלט על סיפור “טראמפ-רוסיה” שהיה בשימוש הילרי קלינטון, הזין אינספור מהדורות חדשות לפני הבחירות והוביל להוצאת הצו המיוחד שאפשר לרגל אחרי קמפיין טראמפ. ממשל טראמפ היה במגננה מתמדת מיומו הראשון, מול מתקפה תקשורתית שחיפשה קנוניות בכל מקום בעודה מחפה על מבצע הריגול של אובמה.

לממשל היוצא התמזל המזל שוב כאשר צוות המעבר ביצע טעות רשלנית. כמה ימים לאחר פרסום הטור של איגנטיוס, סגן הנשיא מייק פנס אמר בראיון טלוויזיוני כי פלין הבטיח לו שסוגיית הסנקציות לא עלתה בשיחה עם קיסליאק. או שפנס הובן לא נכון או שלא הסביר את עצמו כראוי, אך בכל מקרה פלין לקח אחריות על הבלבול. הוא התנצל על כך שהעמיד את סגן הנשיא “במצב הזה”, וטען כי היה פשוט צריך לומר “אני לא זוכר, מה שהייתה האמת”. פלין המשיך ופירט על השיחה עם השגריר: “היא לא הייתה על הסנקציות. היא הייתה על 35 הבחורים שנזרקו מפה”, והוסיף כי אמר לקיסליאק שכאשר הממשל החדש יכנס לעבודה “אנחנו נבחן מחדש הכל”. לטענתו, “מעולם לא אמרתי משהו כמו ‘נבחן את הסנקציות’ או משהו בסגנון”. אם כן, מעולם לא היה הבטחה להקל בסנקציות על רוסיה או לשנות את מדיניות אובמה בעניין בטרם כניסת טראמפ לתפקיד, ובוודאי שמעולם לא הייתה שום קנוניה. אך הסתירה בין הצהרת פנס לתמליל השיחה של פלין פתחה עבור קומי ומקייב חלון הזדמנויות. ב-24 בינואר שני סוכני בולשת נשלחו לראיין את פלין בבית הלבן, והם חזרו ודיווחו כי אינם סבורים שפלין שיקר. גם זה לא שינה דבר, וב-FBI פשוט החליטו לערוך את הראיון כדי שיתאים למטרה.

בינתיים, פלין המשיך לעשות את העבודה שלשמה בחר אותו הנשיא. לאחר שאיראן ביצעה ניסוי שיגור טיל בליסטי ולאחר ששליחיה בתימן תקפו ספינה סעודית, הוא הודיע בחדר העיתונות בבית הלבן כי “נכון להיום, אנחנו משגרים לאיראן אזהרה חמורה”. אנשי אובמה רתחו ומיד צוטטו בתקשורת כשהם אומרים שלממשל טראמפ אין ברירה אלא להמשיך עם הסכם הגרעין. מיד לאחר מכן הם שלפו שוב את ספר התכסיסים מתקופת הוויכוח סביב ההסכם, והפציצו את העיתונאים בשמועות הנוגעות לנאמנות המפוקפקת של גיבור המלחמה אשר שירת את ארצו במשך יותר משלושה עשורים: האם מייקל פלין באמת מכר את נשמתו ומדינתו לרוסים?

ב-9 בפברואר, אדם אנטוס קיבל סוף סוף את ההזדמנות שלו לפרסם חלקים מהשיחה המודלפת בין פלין לקיסליאק. יחד עם עוד שני עמיתים מה’פוסט’, הוא מצא תשעה בכירים לשעבר בממשל אובמה שאישרו כי פלין אכן דיבר על הסנקציות עם הרוסים. הכתבה שוב עוררה רעש סביב פלין, אבל משום מה מרבית האנשים לא שמו לב שהיא מהווה למעשה עוד הוכחה למבצע הריגול האדיר שנערך נגד אנשי טראמפ.

ואם נחזור להתחלה, טראמפ אכן הוזהר ואובמה אכן היה רציני כשאמר לו לא לקחת את פלין. מאותו רגע לנשיא החדש לא נותרה ברירה, והיועץ לביטחון לאומי עזב את הבית הלבן ב-13 בפברואר. בחודשים שלאחר מכן, חוקרים מצוות החקירה המיוחד של רוברט מולר איימו להגיש כתב אישום נגד בנו של פלין בשל עברות שתדלנות אם פלין עצמו לא יודה במסירת עדות שקר ל-FBI. בשלב הזה, סערת “רוסיה-גייט” כבר הייתה בשיאה, כאשר אחת מתיאוריות הקשר ההרסניות ביותר בהיסטוריה האמריקנית איימה להרעיל מוחות בכל רחבי המדינה. והיא הטילה כישוף חזק במיוחד על האליטות העירוניות, אשר יחד עם התקשורת המשיכו לתדלק אותה בשם “ההתנגדות” לטראמפ. למרות כל זאת, רק בודדים מתוך אלו שחשבו כי הם מכירים את הסיפור המלא על הקנוניה הסודית שנרקמה בין טראמפ לרוסיה כדי להביס את קלינטון בבחירות הבינו את שורשי עולם הפנטזיה לתוכו נשאבו.

“רוסיה-גייט” לא הייתה תרמית, כפי שכמה עיתונאים בימין כינו אותה. בפועל, זה היה המשך מכוון של קמפיין התקשורת שניהל ממשל אובמה סביב הסכם הגרעין, ושל מבצע הריגול הסודי נגד אלו שהתנגדו למאמצי הנשיא לשעבר להעמדת האינטרס האמריקני עם זה של המשטר הרצחני, המושחת והאנטישמי בטהרן.

לאור כל זאת, לא קשה להבין מדוע ברק אובמה רדף את מייקל פלין: נחישותו של הגנרל לבטל את הסכם הגרעין הייתה מבוססת על ניסיונו האישי בשתי זירות מלחמה במזרח התיכון, שם ראה כיצד איראנים רוצחים אמריקנים ומאיימים על האינטרסים של ארה”ב. אך השאלה מדוע אובמה בחר דווקא באייתוללות כשותפים ולשם כך השתמש נגד אזרחי ארצו בשיטות הלקוחות ממדינות משטרה בעולם השלישי – עדיין נותרה בגדר תעלומה.

The post עסקה אפלה במזרח: הקנוניה של אובמה נגד אמריקה וישראל appeared first on מידה.

האם איראן נערכת לתגובה צבאית נגד ישראל בעקבות החבלות במתקן הגרעין בנתנז ובמתקן הטילים הבליסטיים בפרצ’ין? יש לשים לב להסלמה המילולית והמעשית של איראן ושלוחותיה בימים האחרונים, לאחר שב-9 ביולי נחתם הסכם צבאי חדש בינה לבין סוריה על פיו ישודרג מערך ההגנה האווירית הסורי במערכת טילי קרקע אוויר חדישה מתוצרת איראן מסוג ‘ח’רדאד 3’.

דובר משרד החוץ האיראני הזהיר ב-13 ביולי כי “איראן תגיב באופן נחרץ כלפי כל מדינה שיוכח כי היא מעורבת בפיצוץ במתקן הגרעיני בנתנז”. במקביל חידשו בתימן המורדים החות’ים הנאמנים לאיראן את ההתקפות על סעודיה, באותה שיטה אשר לטענתם השתמשו נגד מתקני הנפט של חברת “אראמקו” ב-14 בספטמבר בשנה שעברה. אז טענו החות’ים כי הם אלה שביצעו את ההתקפה, אך על פי מידע מודיעיני אמריקני וישראלי מי שהייתה אחראית על כך היא הזרוע האווירית של משמרות המהפכה מתוך שטח איראן.

בראשית השבוע שעבר שיגרו המורדים ארבעה טילים בליסטיים ושמונה מל”טים ממולכדים לעבר שדות התעופה ג’יזאן ונג’ראן שבסעודיה, לעבר מערכת טילי הפטריוט בח’מיס משיט ולעבר מתקני הנפט בג’יזאן. דובר הקואליציה הערבית נגד המורדים בתימן הודיע רשמית באמצעות סוכנות הידיעות הסעודית כי היא הצליחה ליירט אותם.

בהודעה חריגה, הודיע ב-13 ביולי עבדאללה יחיא אלחאכם, מפקד אגף המודיעין של המורדים החות’ים בתימן, כי למורדים “יש בנק מטרות חשובות וחיוניות בסעודיה, איחוד האמירויות ותל-אביב ואפילו מעבר לכך” – שלוש מדינות שהן בנות ברית של ארה”ב. הודעה זו צריכה להדאיג מאוד את ישראל, לה אמנם אין סכסוך ישיר עם החות’ים, אבל ברור כי הם שלוחה של איראן המתכננת להפעיל אותם בעיתוי המתאים מבחינתה.

إنتل تايمز – مدونة المخابرات الإسرائيلية .

يواصل الحوثيون في اليمن تهديدهم لإسرائيل. حذر رئيس الوزراء نتنياهو في تشرين الأول أكتوبر 2019 من أن إيران وضعت صواريخ دقيقة في اليمن يمكن أن تضرب إسرائيل
وربما نكون قد وصلنا إلى مرحلة

pic.twitter.com/Vhf6EMSA3q

— عبدالله سام 1 (@abdallasam1993) July 12, 2020

איראן איננה מסתירה את כוונותיה לתקוף את ישראל מכמה חזיתות באמצעות רקטות, טילים בליסטיים ומל”טים ממולכדים תוך שימוש בשלוחותיה מסוריה, עיראק, חיזבאללה מלבנון, חמאס והג’יהאד האסלאמי מרצועת עזה וגם המורדים החות’ים מתימן. היו כבר ניסיונות איראנים לתקוף את ישראל משטח סוריה, אך הם סוכלו בהצלחה על ידי צה”ל.

את האיום הראשון לתקוף את ישראל משטח תימן השמיע מנהיג ארגון ‘אנצאר אללה’, עבד אלמאלכ אלחות’י, בנאום שנשא נאום ב-9 בנובמבר 2019 לרגל חג הולדת הנביא. בנאום ששודר בערוץ הטלוויזיה ‘אלמסיירה’ של המורדים החות’ים, דחה אז אלחות’י את את הטענה כי איראן החלה לספק טילים מדויקים לתימן, ואיים לתקוף את ישראל אם היא תתקוף את תימן. “עמנו לא יהסס להכריז על ג’יהאד נגד האויב הישראלי ולהנחית את המכות הקשות ביותר נגד המטרות הרגישות של האויב, אם הוא יסתבך במעשי טיפשות נגד עמנו. העמדה העוינת שלנו נגד ישראל היא עמדה עקרונית, אנושית, מוסרית וחובה דתית”, אמר אלחות’י.

בכך התייחס לדבריו של בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים משותפת עם שר האוצר האמריקני סטיב מנוצ’ין ב-19 באוקטובר 2019, בה אמר: “איראן שואפת כעת להשיג נשק מדויק שיכול לפגוע בכל מטרה במזרח התיכון בדיוק של 10-5 מטרים. הם שואפים לפתח את זה וכבר הכניסו אותם לתימן במטרה לפגוע בישראל גם משם”. גורמים מדיניים בכירים בירושלים אומרים כי נתניהו חשף אז את עובדת הימצאות טילים מדויקים איראניים בתימן כדי לשגר אזהרה לטהרן כי ישראל עוקבת אחרי הכנותיה לתקיפה, ויש לה מודיעין מדויק מכל הגזרות, כולל מתימן.

איראן עסוקה כעת בתכנון התגובה הצבאית על הפיצוצים במתקני נתנז ופארצ’ין, וגורמים ביטחוניים בישראל אינם שוללים תגובה צבאית איראנית. ההערכה כי כי מתקפה איראנית לעבר ישראל יכולה להגיע משטח סוריה או עיראק באמצעות המליציות השיעיות הפרו-איראניות או ‘כוח קודס’ של משמרות המהפכה בפיקודו של אסמעיל קאא’ני, אך גם משטח תימן.

הנקודה הישראלית הקרובה ביותר לתימן היא העיר אילת, מרחק גדול מאוד גם עבור טילי השיוט האיראניים. אולם האיראנים בהחלט יכולים לספק למורדים החות’ים טילים בליסטיים ארוכי טווח או לסייע להם לפתח טילים כאלה בעצמם, או להשתמש בתימן כבסיס לתקיפת אוניות ישראליות השטות במצרי באב אלמנדב, הן באמצעות טילי חוף-ים והן באמצעות ספינות נפץ ממולכדות שיבצעו פיגועי התאבדות. נזכיר כי ארגון חיזבאללה שיגר ב-14 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, טיל חוף-ים מדגם C-802 לעבר אוניית חיל הים מול חופי לבנון, וגרם להרג ארבעה חיילים ישראלים.

החשיפה של המורדים החות’ים לגבי הכנת “בנק מטרות” בישראל מעידה על איסוף מודיעין והכנות צבאיות מבצעיות לפעולה, ויתכן כי יש בכך גם אישור עקיף על כך שנמצאים ברשותם כבר טילים ארוכי טווח אותם קיבלו מאיראן. מנגד, לישראל יכולות מודיעיניות גבוהות וראש הממשלה נתניהו הפתיע בעבר את האיראנים כשהודיע על כך ישראל מודעת לכוונותיהם לפעול נגדה משטח תימן. ישראל גם הוכיחה כי ביכולתה לסכל מראש מתקפות נגדה, כפי שחיסלה את חוליית הרחפנים האיראנית של ‘כוח קודס’ בסוריה, כאשר זו תכננה פיגוע באזור רמת הגולן בחודש אוגוסט 2019.

עם זאת, יש לעקוב בקפדנות מבחינה מודיעינית אחרי הנעשה בתימן ולנקוט בצעדים הדרושים לאבטח את הספינות הישראליות המפליגות באזור באב אלמנדב. האיום מצד המורדים החות’ים הוא רציני ולא מן הנמנע שהאיראנים ינסו להשתמש בהם כדי לפגוע במטרות ישראליות, כפי שהם משתמשים בהם לפגוע במטרות סעודיות.

יוני בן מנחם הוא מזרחן וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

The post אסור להקל ראש באיום מתימן appeared first on מידה.

עד לאחרונה, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה נהג להתייחס בנאומיו המשולהבים לארה”ב כ”שטן הגדול”. מוקדם יותר השנה שיגר אזהרה עבור “המשטר האמריקני היהיר וצמא הדם” כי “כל פעולה נבזית של תוקפנות (נגד איראן) תביא עמה תגובות כואבות”. בהצהרה אחרת מחודש ינואר אמר: “אמריקה היא האחראית לכל פשעי ישראל נגד העם הפלסטיני. היא בנתה את דאעש כדי להרוס את ארצנו ואת תרבותנו. אסור לנו לעולם לשכוח שהיא האויבת הגדולה ביותר”.

אך ב-7 ביולי, נסראללה הנוהג לעודד את חסידיו בקריאות “מוות לאמריקה”, הפתיע רבים כאשר אימץ לפתע גישה פייסנית כלפי ארה”ב. “למרות שהיא האויב, לא נעצור את אמריקה מלסייע ללבנון בפתרון המשבר הכלכלי”, אמר והוסיף:

הפניה מזרחה איננה אומרת שאני מפנים גבנו למערב. אנחנו יכולים לקבל סיוע מכל המדינות, מלבד ישראל. אפילו ארה”ב יכולה לעזור לנו ואנו פתוחים לכך. האשימו אותנו בניסיון לשנות את כלכלת לבנון ולפנות לסין כדי להפוך המדינה לקומוניסטית. זה לא נכון. אנחנו פתוחים לכל דרך אפשרית כדי למנוע את קריסת לבנון”

דברים אלה על המוכנות לקבל סיוע אמריקני גרמו להרמת גבה בלבנון עצמה ובמדינות ערביות אחריות, שם תהו מדוע מנהיג חיזבאללה מוכן לפתע לעשות עסקים עם “השטן הגדול”. העיתונאי הלבנוני ג’רי מהאר כתב בלעג: “לא משנה מה נסראללה יעשה או יאמר, שום דבר לא ישתנה בלבנון עד שיניח את נשקו ויובא למשפט עם שאר מנהיגי חיזבאללה”.

עיתונאי סעודי בשם פאחים אל-חאמיד אמר כתב כי הצהרת נסראללה “משקפת את עומק המשבר הכלכלי שחיזבאללה נמצא בו”, במיוחד בכל הקשור לתשלום עבור פעילי הארגון הנשלחים לסוריה כדי להגן על “משטר הדמים” של אסד. עוד ציין אל-חאמיד כי המשבר הוא תוצאה של הסנקציות האמריקניות על איראן, התומכת בארגון הטרור בסכום של כ-700 מיליון דולר בשנה, בנוסף להגברת המאבק האמריקני בפעולות הלבנת הכספים והסחר בסמים של חיזבאללה. לטענתו, נסארללה הורה על “קיצוץ של 60% בשכר לוחמי חיזבאללה והפסיק לגייס חדשים. כעת הוא משפיל את עצמו בבקשת סיוע מארה”ב”.

משבר חמור

לבנון עומדת כיום בפני המשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדותיה, ואולי האיום הגדול ביותר על היציבות במדינה מאז מלחמת האזרחים שפרתה בין השנים 1970 ל-1975. בחודש נובמבר האחרון הבנק העולמי הזהיר כי אם המצב ימשיך להתדרדר, שיעור הלבנונים החיים מתחת לקו העוני יעלה ליותר מ-50%. מאז, הכלכלה נפגעה עוד יותר בשל ההגבלות שנועדו למנוע את התפשטות נגיף הקורונה, והמשבר רק הלך והעמיק. בעוד ערך המטבע קורס לשפל של כל הזמנים מול הדולר, אלפי אזרחים יצאו להפגנות, חסמו כבישים והציתו סניפי בנקים. הכאוס הזה הוא תוצאת שילוב הרסני בין רשלנות ממשלתית, חוסר יציבות כלכלי והתערבות זרה. בארבעת החודשים הראשונים של 2020, מספר מקרי הרצח בלבנון הוכפל לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מקרי השוד עלו ב-20% וגניבות הרכבים בכמעט 50%.

במשך השבועות האחרונים, השטאג הנושא את הכותרת “נסראללה הרס את המדינה” הפך לנפוץ בטוויטר ולבנונים רבים רואים בחיזבאללה אשם במצב המשבר, בעיקר בשל מאבקו המתמשך נגד ישראל ותמיכתו באיראן בסכסוך מול מדינות המפרץ הסוניות, ופגיעתו בכלכלה באמצעות תעשיית ההברחות של מוצרי בסיס לסוריה. גם בעיראק מאשימים את חיזבאללה בהתערבות בענייני המדינה הפנימיים והקמת תאי טרור במימון איראני.

אחד הגולשים ברשת כתב כי “חיזבאללה צריך לקבל את אותו טיפול של דאעש ונסראללה את אותו הטיפול של אבובכר אל-בגדאדי”. גולש אחר הגיב בטוויטר: “שחיתות שלטונית, הדומיננטיות של חיזבאללה, מתחים עדתיים ותשתית כושלת פוגעים כולם בהתאוששות הכלכלית”. משתמשת אחרת כתבה: “לבנון נחנקת בזמן שהמיליציות של חיזבאללה ואמאל הורסים ובוזזים ברחובות ביירות”.

גם כמה פוליטיקאים לבנונים האשימו את ארגון הטרור במצב החמור במדינה. חבר הפרלמנט סאמי ג’מאייל אמר כי לבנון משלמת את המחיר על מדיניות חיזבאללה. “אין להם את הזכות לגרור אותנו למקום הזה, לכפות עלינו את סגנון החיים שלהם”, אמר. “אנחנו לא רוצים לחיות בבידוד מן המערב, ממדינות ערב ומשאר העולם”. פוליטיקאי אחר בשם פארס סועיד הטיח ישירות בנסראללה: “הבאת עלינו רק שיסוי ונחשלות”.

סימן מעודד

במשך שנים ארוכות תפקד חיזבאללה כמדינה בתוך לבנון, וחסן נסראללה כמנהיג בפועל של המדינה כולה. העובדה כי לבנונים רבים מתחילים להבין שארגון הטרור ואדוניו בטהרן הביאו על לבנון רק אסונות והרס היא סימן מעודד.

האם שינה את דעתו לגבי ארה”ב כאויבת המושבעת של הערבים והמוסלמים? כנראה שלא. סביר יותר להניח שהוא מנסה לפתות את האמריקנים לספק עוד כסף ללבנון וכדי למנוע את קריסת ארגון הטרור שהוא בן חסותה של איראן. כעת, כאשר הוא מתקשה אפילו לשלם משכורת למחבלי הארגון, נסראללה מקווה כי ארה”ב תכנס לתמונה ותציל את לבנון (ואת חיזבאללה) מהתמוטטות.

אך ערבים ומוסלמים רבים מבינים היטב כי מדובר בניסיון נואש מצד המנהיג לגרור את אמריקה לתוך המשבר ובכך להציל גם את עורו שלו. לאחר שנסראללה פנה ל”שטן הגדול” בתחינות עזרה, בדיחה רווחת כיום בלבנון מתארת את חיזבאללה, “מפלגת האל” דווקא כ”מפלגת השטן”.

חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי הפועל בירושלים. גרסה מלאה של הטור פורסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.

The post לבנון בלהבות, נסראללה מתחיל להרגיש את האש appeared first on מידה.

מרגל נוסף של משטר האייתוללות, מוחמד לולוי בן ה-40, נידון למאסר בבית משפט אירופי (הפעם בדנמרק) לאחר שהורשע בסיוע לניסיון רצח של אנשי אופוזיציה גולים. על פי בית המשפט של מחוז רוסקילדה, לולוי אסף מידע על מתנגד משטר איראני החי בדנמרק והעביר אותו לשירותי הביון בטהרן שתכננו לרצוח את האיש. המידע  כלל תמונות של ביתו, הרחוב והסביבה ו”נאסף והועבר לאדם העובד בשירות מודיעין איראני כחלק מתכנית להרוג את הגולה”, נאמר בהצהרת בית המשפט.

התובע ציין בנוסף כי המרגל האיראני יגורש מדנמרק לאחר שיסיים לרצות את עונשו. “זהו תיק היסטורי ומסר משמעותי לשירותי ביון זרים: עליכם לטפל בסכסוכים שלכם ביניכם ולהפסיק לערב אותנו”, אמר. וזהו ממש לא המקרה היחיד בו מעורבים שירותי הביון של טהרן בניסיון לרצוח מתנגדי משטר החיים בחו”ל. למעשה, האייתוללות היו מעורבים במקרים מן הסוג הזה ביותר מארבעים מדינות, יחד עם מזימות נוספות לבצע התקפות טרור.

בחודש נובמבר בשנה שעברה, מתנגד משטר איראני בשם מסעוד מולאבי שהפעיל ערוץ בטלגרם בו פרוסמה ביקורת על המשטר ועל שחיתות בשורות משמרות המהפכה, נורה למוות כאשר צעד ברחוב באיסטנבול. לאחר הרצח של מולאבי, מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו אמר: “משטר האייתוללות ממשיך לייצא אכזריות מחוץ לגבולותיו…ההרג של מולאבי הוא עוד דוגמה טראגית בשורה ארוכה של ניסיונות התנקשות המיוחסים לאיראן מחוץ לאדמתה. האכזריות וההתנהלות הלא-מוסרית של טהרן אינה יודעת גבולות”.

לפני כשנתיים, לאחר שהאיראנים ביצעו ניסיון נוסף לרצח בדנמרק, שר החוץ הדני אנדרס סמואלסן הדגיש את חומרת הפרשה: “סוכנות ביון איראנית תכננה התנקשות על אדמה דנית. זהו דבר בלתי-מקובל לחלוטין. למעשה, קשה מאוד לתאר את חומרת העניין. הבהרתי זאת היטב היום לשגריר האיראני בקופנהגן”. זמן קצר לאחר מכן, גם השגריר האיראני בברלין נקרא לשיחת נזיפה בעקבות הרשעתו בריגול של סטודנט פקיסטני שלמד במדינה וניהל מעקב עבור טהרן אחרי ראש ‘האגודה לידידות בין גרמניה לישראל’. הוועידה האמריקנית-יהודית בברלין דרשה ממשרד החוץ לגרש את השגריר האיראני, אך הממשלה החליטה לא לנקוט בצעד כזה. בחודש שעבר, פליט איראני שבעבר היה שופט בארצו נהרג והושלך מחלון של חדר מלון ברומניה. משרד החוץ הרומני זימן את השגריר האיראני למתן הסברים, לאחר שהמשטר בטהרן השמיע טענות שונות לגבי מות השופט.

גם ארה”ב אינה חסינה מפני מזימות הריגול והטרור של האייתוללות. בחודש ינואר השנה שני איראנים הורשעו בבית משפט בקליפורניה באשמת איסוף מידע שעשוי לפגוע באזרחים אמריקנים והעברתו לטהרן. סגן התובע לענייני ביטחון לאומי אמר אז:

המקרה הזה מדגים כיצד איראן שמה על הכוונת ומנסה להשתיק את אלו שמתנגדים למשטר בטהרן ולמטרותיו. הנאשמים אספו בשליחות איראן מידע על אמריקנים לשימוש סוכנויות הביון ולמטרת איום ופגיעה בהם ובמשפחותיהם. המשפט הזה צריך לשמש כתזכורת עבור כל מי שעובד בחשאי עבור איראן כי רשויות החוק האמריקניות ימשיכו להגן על המדינה, על אזרחיה ועל העקרונות עליהם נוסדה”

בינתיים באיראן, שר המודיעין והאחראי על סוכנויות הביון מחמוד עלאווי התפאר בכך שסוכניה של איראן פרושים בכל מדינות המערב, כולל בוושינגטון הבירה. “רבים מאלו שחיים בקנדה, לונדון או ארה”ב הם נאמנים למהפכה האסלאמית ולמנהיג העליון…הם משתתפים בטקסים דתיים במקומות האלה ואוהבים את המהפכה”.

כעת זהו הזמן לשמוע גם את קולם של ארגונים בינלאומיים כמו האו”ם והאיחוד האירופי, שעד עתה נותרו בשתיקתם בעוד איראן ממשיכה להרחיב את רשת הטרור והחיסולים במערב. גם מדינות אירופה צריכות להתעורר ולהפסיק את ניסיונות הפיוס כלפי האייתוללות.

ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

The post רשת הטרור והחיסולים של איראן אינה יודעת גבולות appeared first on מידה.

אחת המתנות הטובות ביותר שהאייתוללות של איראן יכולים לקבל היא סיטואציה בה ג’ו ביידן הופך לנשיא ארה”ב. המשטר בטהרן נמצא כרגע עמוק בתוך משבר פוליטי ופיננסי, וכלכלת איראן נמצאת על סף קריסה.

שיעורי האינפלציה והאבטלה נמצאים בשיאי כל הזמנים, הממשלה מתקשה מאוד לשלם לעובדיה, ובוודאי שמתקשה לעמוד בהתחייבויות יקרות יותר. המצב הכלכלי באיראן הפך כה חמור עד שכמה גורמים בכירים מזהירים מפני התקוממות עממית והתמוטטות הרפובליקה האסלאמית. בקצרה, משטר האייתוללות נמצא במצב הישרדות, וזקוק נואשות למזומנים על מנת לשמור על כוחו בעוד ייצוא הנפט הולך ודועך. בטרם החלטתו של הנשיא טראמפ להטיל מחדש את הסנקציות האמריקניות על איראן, המדינה ייצאה יותר מ-2 מיליון חביות נפט ביום. על פי דיווחים אחרונים, שיעור הייצוא עומד כיום על 70 אלף חביות ביום בלבד. גם מטבע הריאל מאבד במהירות מערכו.

למרות כל זאת, מבחינת המנהיגים בטהרן שיעור ניכר מן הלחץ הזה יכול להיות מופג במקרה בו ג’ו ביידן ינצח בבחירות הקרובות לנשיאות ארה”ב. למעשה, אמצעי התקשורת הממשלתיים ופוליטיקאים שונים באיראן מייחלים בגלוי לאפשרות הזו, ומגלים אופטימיות על סף האשליה. כך למשל, הכותרת בעיתון ‘מרדום סלארי’ מיום ה-20 ביולי הכריזה כי “ביידן צובר פופולריות מול דעיכת טראמפ”.

אם סגן הנשיא לשעבר ומועמד המפלגה הדמוקרטית אכן ינצח בבחירות בנובמבר, נראה כי רבות מן הבעיות של האייתוללות צפויות להיפתר. מצע המפלגה כבר התחייב להחזיר את ארה”ב להסכם הגרעין ממנו יצאה לפני כשנתיים, מה שיאפשר לאיראן להשיג יכולת גרעינית מבצעית משמעותית בתוך כמה שנים. שינוי הממשל בוושינגטון יסמן כנראה גם הסרה של מרבית (אם לא כל) הסנקציות שהוטלו על איראן, וזרימה מחודשת של מיליארדי דולרים לאוצר המשטר האיראני, שפע שיאפשר לו להשקיע שוב משאבים ניכרים בליבוי הלהבות וחוסר היציבות במזרח התיכון. חלק מן הכספים יתועלו בוודאי לחיזוק משמרות המהפכה, הארגון האמון על הפצת ההשפעה הצבאית האיראנית ברחבי העולם והאזור, במיוחד בסוריה, עיראק, תימן ולבנון.

שינוי הממשל בארה”ב יהווה חדשות טובות גם עבור בני חסותה של איראן באזור, במיוחד הנשיא הסורי באשר אסד הנמצא תחת לחץ כלכלי כבד. הסכם הגרעין היה קרש הצלה גם עבור המשטר בדמשק שעמד אז בפני התמוטטות, לפני שאיראן השקיעה עשרות מיליארדים מדי שנה כדי לשמור אותו בחיים ולהזריק זריקת מרץ באסד המבוהל. עד כה, הסנקציות האמריקניות הטילו מספיק לחץ על האייתוללות שאילץ אותם לקצץ בתקציבים של שליחיהם בארגוני טרור ומיליציות שונות. על פי דיווחים שונים, רבים מפעילי אותם ארגונים אינם מקבלים משכורות מזה זמן רב, מה שמקשה עליהם להמשיך ולהילחם למען טהרן. “תור הזהב חלף לו”, אמר לוחם באחת המיליציות השיעיות בסוריה ל’ניו-יורק טיימס’ והוסיף: “הוא לא ישוב לעולם. לאיראן אין מספיק כסף לשלם לנו”.

אך תור הזהב יכול בהחלט לשוב לימיו היפים, במקרה בו ג’ו ביידן יהפוך לנשיא. איראן שוב תהיה יכולה לחזק את צבאותיה השיעים ושליחיה השונים: חיזבאללה בלבנון, החות’ים בתימן והקונגלומרט של יותר מארבעים מיליציות בעיראק הפועלות תחת הדגל של ‘אל-חשד א-שעבי’. ללא התמיכה הצבאית והכספית של איראן, רבים מאותם ארגונים פשוט אינם יכולים לשרוד. כפי שהודה מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה:

אנחנו גלויים לגבי העובדה שתקציב חיזבאללה, ההכנסות וההוצאות שלו, כל מה שאנחנו שותים ואוכלים, כלי הנשק והרקטות – הכל מגיע מאיראן. כל עוד לאיראן יש כסף, לנו יש כסף…בדיוק כמו שאנחנו מקבלים ממנה טילים בהם אנחנו משתמשים כדי לאיים על ישראל, כך אנחנו מקבלים ממנה את הכסף שלנו. שום חוק לא ימנע מאתנו לקבל אותו”

מבחינת האייתוללות, יתרון נוסף לניצחון של ביידן בבחירות וחידוש הזרמת הכספים יהיה שימוש בכסף לדיכוי ההתנגדות הפנימית באיראן בכוח ובאכזריות רבה יותר. תקציב גדול יותר יאפשר להם גם לשלם לרדיקלים הנאמנים למשטר, לקדם את רעיונות המהפכה ולהבטיח את המשך שלטון היחיד של המנהיג העליון עלי ח’אמנאי.

אין ספק שהאייתוללות בהחלט נרגשים לקראת נובמבר, ויעקבו מקרוב בציפייה גדולה אחרי הבחירות בארה”ב. הם משוכנעים שנשיא חדש בארה”ב, בדיוק כמו הנשיא הקודם אובמה, יעניק להם את גלגל ההצלה לו הם זקוקים נואשות כדי להבטיח את הישרדותם ואת המשך שלטונם, ואת היכולת להמשיך ולקדם את תכנית הגרעין ואת השאיפות האימפריאליסטיות שלהם ברחבי המזרח התיכון והעולם כולו.

ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

The post איראן המוכה מחכה לג’ו ביידן appeared first on מידה.

“חוסר יציבות במזרח הים התיכון” הוא מושג הנמצא בשימוש נפוץ בימים אלה, ומסיבות טובות מאוד. למלחמות האזרחים בסוריה ולוב, מאבקי הכוח וההשפעה בין רוסיה וארה”ב, הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתוקפנות האזורית האיראנית, נוסף לאחרונה גם הניסיון של טורקיה לבצע מהלכים משמעותיים ולהשיג השפעה משלה.

המעורבות הצבאית של טורקיה בסוריה ולוב היא חלק אחד ביוזמה הזו. חלקים אחרים כוללים הסכם שיתוף פעולה ביטחוני שנחתם לאחרונה עם אלבניה, פעולות קידוח בשטח הימי של קפריסין והכרזה על קידוחים מתוכננים גם בשטח יוון, שלפחות בינתיים מוקפאת כחלק משיחות בין טורקיה ליוון, שיחות שהכיוון שלהם לא ברור כרגע. טורקיה סומכת גם על קשריה הטובים עם איטליה ומחזקת את הקשרים הביטחוניים עם מלטה, ככל הנראה כחלק מהמבצע הצבאי שהיא מנהלת בלוב.

במקביל לכל אלה, טורקיה נמצאת במחלוקת קשה עם מצרים ונשיאה א-סיסי במספר חזיתות שונות. ישראל, מצדה, עדיין שוקלת שיתוף פעולה מסוים עם טורקיה, במיוחד בנוגע לאינטרס המשותף לסילוק חיזבאללה מסוריה. למרות זאת, ההצהרות האחרונות של הנשיא ארדואן על כוונתו “לשחרר” את מסגד אל-אקצא בירושלים אחרי שהפך את איה סופיה באיסטנבול למסגד מסבכות מעט את המצב, כמו גם התנגדותו הנחרצת לתכנית הסיפוח הישראלית. כפי שתואר במאמר מערכת של ‘ג’רוזלם פוסט’ לפני כשבועיים, “טורקיה הולכת והופכת לאיום על ישראל”.

מהזווית האמריקנית, המטרה הבסיסית היא שמירה על יציבות ושקט במזרח התיכון, אך האופן בו הממשל הנוכחי הגיב לאתגרים במזרח הים התיכון משקף חוסר רצון בעימותים באזור. כך למשל, הבית הלבן הפגין הססנות רבה לפני שתמך בפועל בשיתוף הפעולה בין ישראל, יוון וקפריסין, למרות ההתלהבות הראשונית והשתתפותו של מזכיר המדינה פומפאו בפסגה המשולשת בין ראשי המדינות שנערכה בירושלים במרץ 2019.

צניחת מחירי האנרגיה ומשבר הקורונה הפכו גם את האפשרות של הגשמת חלום צינור ה-EeastMed שהיה אמור לחבר בין ישראל לאירופה דרך יוון וקפריסין לקשה הרבה יותר, על סף הבלתי-אפשרית. טורקיה היא כמובן המרוויחה העיקרית מן ההתפתחות הזו.

תוצאות נאות

במבט כללי, המצב הנוכחי במזרח הים התיכון נראה עגום. תקרית צבאית בין טורקיה ליוון עשויה לפרוץ בכל רגע בים האגאי, בעוד ארה”ב תופסת מרחק מהאזור; וגם עימות ישיר בין טורקיה למצרים על אדמת לוב הוא תרחיש מציאותי מאוד. כל זה קורה כאשר מעמד ארגון נאט”ו נמצא בשפל והמתחים בין המדינות באגן הים התיכון בשיא. טורקיה אפילו הצליחה להסתכסך לאחרונה עם צרפת, לאחר שהשתיים החליפו מסרים מאיימים בנוגע למצב באזור ולפעילות הטורקית בשטחי יוון ולוב.

הנשיא הטורקי ארדואן מנהל את מדיניות החוץ הנועזת והמסוכנת הזו, דווקא בתקופה בה הוא ניצב מול משבר כלכלי חמור מבית ומתמודד עם עליית יריבים פוליטיים שאפתניים. גם הצעדים שנקט במזרח הים התיכון זכו לביקורת בינלאומית נרחבת, אך לפחות מבחינתו הניבו תוצאות נאות.

כך למשל, ההסכם בין לוב לטורקיה על חלוקת האזורים הימיים מחזיק מעמד למרות שהוא נחשב כבלתי-חוקי בעיני מדינות רבות כולל ישראל. ארדואן ממשיך להתריס מול הלחץ האמריקני גם בשלל סוגיות אחרות. למעשה, בשנים האחרונות הנשיא הטורקי נסוג ושינה מסלול רק במקרה אחד: בקיץ 2016, כאשר התנצל בפני פוטין על הפלת מטוס הקרב הרוסי. גם אז היה צעד טקטי שנועד לשקם את היחסים בין טורקיה לרוסיה ולעצור משבר כלכלי קשה באותם ימים.

טורקיה הבינה היטב כי מוקד מדיניות החוץ האמריקנית עבר לאסיה, והיא מנסה לנצל את מיקומה הגיאוגרפי ויתרונותיה התעשייתיים והביטחוניים כדי ליהנות מהתחזקות כל השחקנים האיזוריים העיקריים ממזרח – במיוחד רוסיה וסין אך גם איראן.

להכיר במציאות

מדיניות החוץ הטורקית מזוהה כמובן לחלוטין עם אדם אחד, אך לא ברור בכלל האם שינוי פוליטי בהנהגת המדינה יוביל גם לשינוי משמעותי בנטיות הגיאו-פוליטיות שלה. עבור המערב, יהיה זה נכון להכיר במציאות הזו בהקדם במקום להמשיך ולקוות לעידן חדש לאחר ארדואן.

טורקיה מאמינה כי ההתעצמות האזורית שלה מעניקה לה מרווח תמרון גדול יותר מול יריבות ושותפות, למרות המחיר הכלכלי והמדיני הנרחב שהיא משלמת עליה. ארדואן הראה סימנים ברורים לכוונות האלה במהלך תקופת ממשל אובמה, שאפשר לו למעשה לפעול כרצונו וללא הפרעה בסוריה למשל.

חלק מן הבעיות עשויות להיפתר ברמת האיחוד האירופי, אך בבריסל נוהגים בדרך כלל להציב עדיפויות כלכליות לפני שיקולי ביטחון. במאמר שפרסם לאחרונה שר החוץ הטורקי מבלוט צ’בושולו, הוא הציע להקים “מסגרת כוללת” של שיתוף פעולה בין טורקיה לאיחוד האירופי, תוך שהוא מגנה את צרפת ומגדיר את הדרישות של יוון וקפריסין במזרח הים התיכון “מקסימליסטיות” ו”חד-צדדיות”.

חברות פורום האנרגיה של EastMed – ישראל, יוון, קפריסין, ירדן, מצרים, איטליה והרשות הפלסטינית – איבדו את המומנטום מאז התפרצות מגפת הקורונה וצריכות כעת לפתח סדר יום חדש וברור. כל עיכוב נוסף בפרויקט יפגע בשאיפות האזוריות לשיתוף פעולה, ויעניק לארדואן עוד זמן לפעול. סלידה בלבד מהפעולות הטורקיות במזרח הים התיכון היא תגובה מובנת, אך היא לבדה אינה מדיניות מספיקה.

ד”ר ג’ורג’ צוגופולוס הוא עמית מחקר במכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן ומרצה באוניברסיטת תראקיה. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה במסגרת סדרת מבט מבאס”א מבית מרכז בגין-סאדאת.

The post בריון השכונה: ארדואן נחוש להפוך לשחקן המוביל במזרח התיכון appeared first on מידה.