ישראל צריכה לחשב מסלול מחדש ביחסים עם ירדן

מלך ירדן עבדאללה הודיע השבוע שירדן לא תאריך את החכרת השטחים לישראל באי השלום באזור נהריים וסמוך למושב צופר בערבה, והארץ כולה געשה.

ראשית כל יש לציין כי ירדן פעלה לחלוטין על פי זכותה ואין בסיום החכירה שום חריגה מהסכם השלום משנת 1994. שנית, ההודעה יצאה מפי המלך ולא מפי פקיד כלשהוא כדי לתת לה משקל ולרמוז לישראל שירדן לא תנהל משא ומתן על חידוש החכירה. שר החוץ הירדני הוסיף הצהרה משלו ובה אמר שאם אכן יתנהלו מגעים הם יהיו רק על אופן החזרת השטחים מישראל לירדן.

מאז שהתפרסמה הידיעה בתחילת השבוע התקשורת הישראלית שטופה בהיסטריה. שדרנים ומרואיינים מדברים מתוך פאניקה וטוענים כי “ירדן מבטלת את הסכם השלום”,  שאולים “למה המלך עושה לנו את זה?” ו”מה יהיה עם גבול השלום הארוך ביותר של ישראל?”.

אותם מראיינים ומרואיינים אינם שמים לב (או לא רוצים לשים לב) שבדבריהם על חשיבות הסכם השלום עם ירדן הם רק מקנים לממלכה ההאשמית את היכולת להפעיל לחץ על ישראל בסוגיות כמו הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, שימור המעמד המיוחד של ירדן בירושלים על חשבון הריבונות הישראלית והכנסת ירדן כשותף למשא ומתן עם הפלסטינים.

וכך, בשל החיפוש הקבוע אחרי סקופים וידיעות היסטריות, נופלת התקשורת הישראלית בפח הברברת המיותרת. שכן במזרח התיכון, ברגע שמישהו רואה שדבר מה זוכה לחשיבות בעיני הישראלים, המחיר של אותו דבר עולה באופן מיידי.

ומנגד, מנסים הפוליטיקאים להרגיע ולומר כי “הסכם השלום עם ירדן הוא נכס אסטרטגי ראשון במעלה לישראל”, “אין חשש לעתיד היחסים עם ירדן”, “ירדן תלויה בנו ביטחונית” והתבטאויות דומות. גם כאן מדובר בחוסר אחריות שיוצר את הרושם לפיו ישראל תעשה הכול כדי לשמר את הסכם השלום עם ירדן.

לחצים פנימיים

מן הצד הירדני, המלך עבדאללה הכריז על סיום ההחכרה בשל לחצים פנימיים: רבים בירדן דרשו להפסיק להחכיר אדמה ירדנית לישראל, והמלך נענה לדרישה זו. בנוסף, יש למלך טענות רבות נגד ישראל וארצות הברית, בעיקר בעניין ירושלים, ההכרה האמריקנית בה כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה.

הנשיא טראמפ נקט צעדים אלו בניגוד לבקשות המלך עבדאללה להשאיר את ירושלים למשא ומתן בין ישראל והפלסטינים, מתוך מגמה לחלק אותה בין ישראל והמדינה הפלסטינית העתידית. המלך נפגע מהצעד האמריקני וחיפש דרך להעניש את ישראל על כך.

לאחרונה המלך שחרר מהכלא את אחמד אל-דקאמסה, החייל הירדני שבמרץ 1997 רצח בדם קר שבע תלמידות ישראליות ופצע שש נוספות. מאז ששוחרר הפך דקאמסה לסלבריטי, מופיע באמצעי התקשורת הירדנים והערבים כגיבור וקורא למאזיניו לצאת לג’יהאד נגד ישראל. האם המלך לא יודע על כך? הוא בוודאי יודע ולבי אומר לי שהמלך רואה ברוצח אמצעי לחץ לגיטימי על ישראל.

לכן במקום הזעקות בתקשורת, ישראל הרשמית צריכה לשדר למלך הירדני מסר שקט והפוך: אם ברצונך לשחק בהסכם השלום שאביך חתם איתנו, זכור שלמטבע יש שני צדדים. בירושלים חייבים להבהיר כי אם יהיה הרושם שירדן פועלת נגד האינטרסים של ישראל, אז גם לה יש את הזכות לפגוע בדברים החשובים למלך. עבדאללה צריך להבין שישראל איננה מצויה בכיסו, והוא זה שצריך להתחיל לחשוב איך לעודד אותנו להמשיך ביחסים איתו.

לישראל יש מנוף לחץ רב משקל על ירדן, שכן המלך ופקידיו רגישים מאוד לדיבורים על הרוב הפלסטיני של אזרחי ירדן ועל זכותו של הרוב הזה להגדרה עצמית. משמעות הדבר היא הטענה שעל ירדן להפוך למדינה פלסטינית או לחלופין התפלג לשתי מדינות: אחת פלסטינית באזור שעיקר תושביו הם פלסטינים, מעמאן צפונה עד לגבול עם סוריה ומעט מזרחה עד זרקא. כל שאר החלקים – שזה רוב שטח המדינה – הם מדבר שבו יושבים הבדואים, המיעוט האתני-תרבותי שעליו המלך מבסס את שלטונו.

משא ומתן שקט

וכאן צריך להבין: הסכם השלום שנחתם בין רבין וחוסיין בשנת 1994 התבסס על ההסכמה שאסור שתקום מדינה פלסטינית, לא ביהודה ושומרון ולא בירדן. שני המנהיגים הבינו אז כי מדינה כזו תהיה סכנה הן למשטר הירדני והן למדינת ישראל.

אלא שמאז פברואר 1999, עת עלה עבדאללה לכס המלוכה, הוא הפר את ההסכמה והפך לתומך נלהב בהקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, לשם הוא יוכל לסלק את כל הפלסטינים שלו הרוצים מדינה עצמאית. ואם המדינה הפלסטינית הזו תהפוך למדינת טרור שתעשה את המוות לישראל, הרי שזה בסדר גמור מצידו של המלך.

כדי לחייב את ישראל להקים ביהודה ושומרון את המדינה הפלסטינית הולך המלך ממדינה למדינה, ממנהיג למנהיג, כדי לשכנעם באמצעות האנגלית הבריטית המשובחת בפיו היוצרת לו תדמית של מנהיג דגול, שקול ואחראי.

מטרתו היא להכריח את ישראל לפעול נגד האינטרס הקיומי שלה ולהקים מדינה פלסטינית על הרי יהודה ושומרון. מדינה שתאיים על שמונים אחוזים מהאוכלוסייה של ישראל, מדימונה ובאר שבע בדרום דרך כל מישור החוף ועד עפולה ובית שאן בצפון. ועדיין יש בישראל מי שחושב שמלך ירדן, עבדאללה השני, הוא ידיד של ישראל. עם ידידים כאלה אנחנו באמת לא צריכים אויבים.

האם מישהו בישראל מצא את הדרך החשאית לומר למלך שהוא פועל בניגוד חמור לרוח הסכם השלום? האם מישהו בישראל רמז לו שהוא עלול לשלם מחיר גבוה מאוד בגלל התנהגותו העוינת לישראל?

זו הדרך לנהל יחסים, במשא ומתן שקט מאחורי הקלעים מתוך עמדת כוח והצגת דרישות, בלי לדבר בתקשורת ולחשוף את מה שחשוב לנו ומה לא. על ישראל לומר למלך ירדן שהיא מחשבת מסלול מחדש ביחסיה איתו בשל התנהגותו לאורך שנים. מבחינת ישראל, המשך קיומו של בית המלוכה הירדני – זה שהבריטים הביאו מהחיג’אז לפני כמעט מאה שנה – הוא רק אחת מהאפשרויות.

לחצו כאן לכל הטורים של ד”ר מרדכי קידר

The post ישראל צריכה לחשב מסלול מחדש ביחסים עם ירדן appeared first on מידה.