לפני כשנה ניהלתי בעיר ערבית בשומרון שיחה ארוכה ומעמיקה על יחסי יהודים וערבים עם מספר חברים, ראשי כמה חמולות מובילות בציבוריות המקומית הוותיקה. המפגש התקיים בביתו של אחד השייח’ים החשובים בעיר, על קערת פירות וירקות מלאה כל טוב, כיד המלך.
ברגע מסוים השתתק השייח’ המארח, ואחרי הרהור ארוך אמר בערבית ספרותית כבדה, מהוקצעת ורצינית, כשהוא שוקל כל מילה: “יא דוקטור קידר, אתה יודע מה זה ארגון טרור?”. השאלה הפתיעה וסקרנה אותי ועניתי “לא” בעניין רב. “איסמע יא דוקטור, טוב טוב”, הוא אמר. “ארגון טרור זה לא ארגון שנלחם נגד אויבים שלו. ארגון טרור זה ארגון הנלחם נגד עם שלו, נגד אנשים שעליהם הוא טוען שהוא מגן, נגד ילדים שתחת אחריותו”.
הרמתי גבה בתמיהה, ושאלתי “כיף?” (איך זה?) והוא ענה בארשת עצובה: “תראה את דאעש, את מי הם שוחטים? את המוסלמים בעיראק, בסוריה, בסיני. תראה את חיזבאללה, את מי הם רוצחים? את המוסלמים הסורים. תראה את חמאס, את מי הם הורגים? את אנשי עזה. ארגון שנלחם נגד אויבים הוא ארגון שחרור, ארגון שנלחם נגד אנשים שלו זה ארגון טרור”, פסק.
האמירה הזו נפלה על הנוכחים בהפתעה, והמילים נעתקו מפיהם. שקט הוטל בחדר, כי משמעות האמירה הזו היא הכרזת מלחמה על חמאס – לא פחות – מצד השייח’ והחמולה שתחת הנהגתו. “מעניין”, אמרתי והשארתי לעצמי להרהר בעניין אחרי המפגש.
תחמושת חיה
בשבועות האחרונים, מאז שהחלו ההתפרעויות, לא ההפגנות, ליד הגדר המפרידה בין החיים בישראל והמוות בעזה, נזכרתי באמירה של השייח’ ובחודש יוני 2007, אז השתלטה תנועת החמאס על הרצועה בכוח הזרוע.
זה החל בפיצוץ תחנות המשטרה הפלסטינית, המשיך בירי בראשיהם ובברכיהם של שוטרים ואנשי ביטחון של הרש”פ ובזריקת אנשי אש”ף מגגות גבוהים אל מותם על רצפת הרחוב, ומאז הלכו תנאי החיים ברצועה והתדרדרו עד השפל הנוראי בימים אלו.
תנועת חמאס הוציאה שיעור ניכר מהכספים שהגיעו אליה על רכש נשק, פיתוח טילים, ייצור רקטות קניית פגזים וחפירת מנהרות. חמאס לא בנה ברצועה אפילו בית חולים אחד, אפילו לא מתקן התפלה אחד, שום דבר. אפס. נאדה.
ישראל פיתחה את “כיפת ברזל” ומחקה כמעט כליל את איום הרקטות והטילים, וגם נגד המנהרות היא מצאה פתרון. טנקים ותותחים אין לחמאס אז איך יפגעו בישראל? במה ישתמשו? וכאן הגיעה התשובה שהשייח’ התייחס אליה: חמאס, אחרי שהצליח לכבות כל שביב של תקווה בליבות אנשי הרצועה, אחרי שהביא אותם לתחתית המדרגה של הייאוש, עכשיו יורה את האנשים שתחת שליטתו לעבר ישראל.
האנשים הם התחמושת הטובה ביותר, שכן הם תחמושת המתנייעת בעצמה, תמורת 50 שקלים לראש. זה מה שחמאס משלם לפורעים. חמישים שקלים ויש לחמאס פצצה מהלכת, מלאה זעם, תסכול וייאוש מתוצרת חמאס.
זו האמת המרה על מה שמתרחש ליד גדר הגבול בשבועות האחרונים, אמת החושפת לעין כל את הסיבה להיותה של תנועת חמאס ארגון טרור: המלחמה שארגון זה הכריז על תושבי עזה מאז שהשתלט על חייהם, ועתה הוא משגר אותם אל מותם, מתוך ידיעה ברורה וודאית שישראל לעולם לא תאפשר להם לחצות את הגדר אל תוך קיבוץ או מושב הומה באנשים, נשים וילדים. רק המחשבה על הטבח שישתולל במקום מפחידה.
התכנית השטנית
חמאס הוא ארגון טרור לא בגלל המלחמה נגד ישראל אלא כי הוא בגד בתושבי הרצועה: במקום שלטון אסלאמי הוא הטיל עליהם משטר של פחד. במקום עבודה הוא הביא להם אבטלה. במקום תקווה הוא הביא עליהם ייאוש.
שלטון חמאס גרר את הרצועה לשלושה סיבובי אלימות קשה עם ישראל: “עופרת יצוקה” (2008-2009), “עמוד ענן” (2012), ו”צוק איתן” (2014). מה שקורה היום עדיין לא זכה בשם, למעט הכינוי ההזוי שחמאס נתן לאירועים: “תהלוכות השיבה”, כאילו שישראל תאפשר לאדם אחד “לשוב” לשטחה. הכול סיסמאות נבובות מתוכן, שכל תכליתן היא להדליק את מטען החבלה האנושי באש זרה.
כל הרוג הוא הישג תקשורתי של חמאס, כל פצוע הוא מתנת תעמולה להונאת הצופים באירופה ובאמריקה שאינם מבינים את התכנית השטנית של חמאס להשתמש באנשי עזה כתחמושת חיה נגד ישראל, בידיעה שהם ייהרגו לפני שיעברו את הגדר.
אחרי שבועות שישראל מזהירה דרך כרוזים, הודעות בטלפון והתראות משדרת בתקשורת, כולם ברצועה – מיחיא סינוואר ועד אחרון הפורעים -יודעים ומודעים היטב לגורלו של מי שיתקרב לגדר. לכן האחריות המלאה למותם של המתפרעים בעזה הללו רובצת על תנועת חמאס, ועל האנשים עצמם.
פיגוע תקשורתי
אבל יש כאן עוד אחראי שהציבור לא שם לב אליו: התקשורת הזרה. כל מי שמבין את המזימה של חמאס יודע היטב שללא כיסוי תקשורתי כל האירועים הללו על הגדר ובקרבתה לא היו מתרחשים, מדוע לחמאס לבזבז את התחמושת החיה בלי שהדבר עושה רושם על דעת הקהל בחו”ל?
וכאן מגיעה האיוולת של ממשלת ישראל, המאפשרת לאמצעי התקשורת הזרים להגיע לאזור “חוטף עזה”, ולצלם מאחור את צלפי צה”ל המגנים בגופם ממש על תושבי הקיבוצים והמושבים הסמוכים לגדר.
רוב כתבי התקשורת הזרה אינם מספרים לצופיהם את האמת על גיבורי צה”ל העושים את מלאכתם נאמנה בהגנה על אזרחי המדינה, והם משמשים למעשה כלי תעמולה חינמי בידי ארגון הטרור חמאס.
יגיד מי שיגיד, שבעידן האינטרנט והתקשורת החברתית אי אפשר להסתיר כלום. ובכן, אפשר לצמצם מאוד את הדיווח מהשטח באמצעות סגירת האינטרנט באופן זמני ברצועה, מכיוון שישראל היא שמספקת לרצועה את שירותי הגישה לאינטרנט.
אתם מבינים? הם מקבלים את הגישה לאינטרנט מישראל (האם הם משלמים עבור השירות?), ומשתמשים במדיום הזה כדי לפזר תעמולת כזב נגד ישראל. האם יש אבסורד גדול מזה?
החשמל שישראל מספקת לרצועה משמש להפעלת ערוץ הטלוויזיה בלוויין של חמאס, השופך יומם ולילה הסתה פרועה נגד ישראל. מדוע ישראל ממשיכה לספק חשמל לרצועה במצב זה? האם במלחמת העולם השנייה היה עולה על דעתו של בריטי או רוסי שפוי כלשהו, נאמן לארצו ולעמו, לספק את החשמל למכונת התעמולה הנאצית?
נכון שלישראל כדאי יותר לעשות פוזה מול המצלמה כאילו המצב הוא שגרתי ו”עסקים כרגיל”, כדי שתיירים לא יברחו וכדי שישראלים לא יקטרו, אבל אנחנו במלחמה, ו”במלחמה כמו במלחמה”.
אם שלטון חמאס יורה עלינו כדורים אנושיים, לנו מותר לנקוט כל צעד סביר כדי לעצור את המלחמה, החל מפגיעה ישירה במנהיגי חמאס שהם האחראים הישירים למצב הגרוע ברצועה, וכלה בירי חי נגד הפורעים המאיימים על אזרחי ישראל, על חייהם ושלומם.
פח האשפה של ההיסטוריה
בניגוד למה שקורה בעולם הערבי, בו המדינה נלחמת באזרחיה,מדינת ישראל מגנה על חיי אזרחיה מפני הסכינים של פורעי עזה. באותה מידה, ישראל חייבת לשמור על שמם ותדמיתם של אזרחיה בעיני העולם מפני מפעילי “הטרור התקשורתי” האירופאי ו”הג’יהאד התקשורתי” של ערוצי הלוויין הערבים ובראשם רשת אל-ג’זירה, שבאורח הנשגב מבינתי ממשיכה לפעול מתוך ישראל בעודה שופכת עליה קיתונות של הסתה.
ישראל תביס את חמאס ללא צל צילו של ספק, כי ישראל נלחמת מלחמה צודקת ואילו חמאס הוא ארגון טרור המטיל משטר פחד זדוני על אנשי רצועת עזה. גורלה של תנועת חמאס הוא אחד: להיות מושלכת לפח האשפה של ההיסטוריה, לצד הדיקטטורים הערביים שסולקו מכיסאותיהם בשנים האחרונות.
תנועת הטרור הדיקטטורית של חמאס איננה שונה מהם, שכן היא מוכנה להקריב את הפלסטינים עד האחרון שבהם על מזבח שרידותה.
The post עד המוות: חמאס הכריז מלחמת חורמה על תושבי עזה appeared first on מידה.