זו שנאה תהומית לישראל וליהודים, אין הסבר אחר

בפרק מיוחד של הפודקאסט "אידיוטים שימושיים"  התארח ד"ר אפרים הררה לשיחה על התפיסה הדתית של המשטר האיראני ועל הדרך לנצח אותו.

״בוא נסתכל על איראן", פותח ד״ר הררה את שיחתנו ,"היא רחוקה מאיתנו יותר מ-1,000 קילומטר, אין לנו ריב גבולות, אין לנו ריב כלכלי, אין לנו ריב בשום תחום לכאורה. חופש הדת למוסלמי שיעי או סוני בארץ הוא מוחלט. מה הם מחפשים אצלנו? מה הבעיה שלהם? מה כואב להם?״ הררה חוקר את האסלאם כבר שנים רבות ולפני מספר שנים אף הוציא ספר בנושא, "ג׳יהאד הלכה למעשה". בתחילת מלחמת חרבות ברזל פרסם מאמר מקיף כאן ב"מידה" על מרכזיותו של הג׳יהאד באסלאם ועל שורשיו האידאולוגיים של האויב שעמו אנחנו מתמודדים בעזה. השיחה הזו מבקשת לשפוך אור גם על הזווית השיעית והאסטרטגיה של איראן.

אמונה ולא אינטרסים

״הגורם המרכזי שמביא להבנה מוטעית של איראן", מסביר הררה, הוא החמצת הממד הדתי של הסיפור: ״הממד הדתי-פוליטי הוא הממד היסודי. אי אפשר להתעלם ממנו. כל ניסיון לעשות רדוקציה לאינטרסים נועד לכישלון, לאי הבנה, ולכן רוב הניתוחים הגיאולופוליטיים מוטעים… התפיסה הדתית שחומייני [מנהיג המהפכה באיראן] השליט באיראן מנוסחת בספרו "חוקומת האיסלאמי" [שלטון מוסלמי], הספר הבסיסי של האידיאולוגיה שלו. וכך הוא מתחיל: "האויב העיקרי של האיסלאם הוא היהודים".

בעוד ועוד דוגמאות מראה הררה כיצד מעשי איבה כנגד יהודים מראשית ימי האסלאם נתפסים כמקורות השראה רלוונטיים בעולם השיעי. ״על פי השיעה [הזרם המוסלמי השולט באיראן] האימאם הראשון היה עלי בן אבו טאלב, החתן של מוחמד. עלי היה נושא הדגל של המלחמה ביהודים. היהודים לא רצו להכיר במוחמד כנביא, ולכן האיסלאם כבר בימי מוחמד נלחם ביהודים ורואה בהם אויב. בשנת 627 לחם מוחמד בשבט יהודי בשם "בנו קינוקאע" שישב באזור מדינה, העיר שאליה היגר מוחמד, ועלי, בפקודה של מוחמד, הוציא להורג בין 700 ל-900 גברים יהודים. וזה מה שגורם לח'מאנאי להגיד: 'האימאם שלנו בידיו המבורכות חיסל 700 יהודים ביום אחד, ולכן יש מקום לרצח באיסלאם'. נגד 'בנו נדיר', שבט חקלאים יהודים שסיפק את כל הפירות, הירקות והתבואה למכה ולמדינה, עושים מצור בשנת 628, ומי שנושא את דגל האיסלאם הוא שוב עלי. ובימינו אומר ח'מאנאי: 'כשם שעלי ניצח את היהודים של בנו נדיר ולמרות שהיו עשירים ויהירים הצליח לנצח אותם, כך נסראללה ינצח את היהודים'.

והיחס כלפי היהודים, מסביר הררה, מקבל בשיעה גם זווית רוחנית, מטאפיזית. "בשיעה, היהודים נחשבים לטמאים. אם יהודי אוכל בצלחת של מוסלמי, שוברים אחר כך את הצלחת. אם יהודי מסתובב ביום גשום הוא מטמא את הסביבה, לכן היה אסור להם לצאת בכלל לרחובות. הגורל של היהודים הוא להיות "דימי" – אדם נטול זכויות אזרחיות. לעדות שלו בבית משפט אין שום ערך. הוא חייב להיות מושפל, לשלם מס גולגולת שנקראת ג'יזיה ומס על התבואה שלו… מדינת ישראל היא טומאה משולשת – הטומאה הראשונה: הארץ הזאת שייכת לאיסלאם. עמר, החליף השני, כבש אותה במאה השביעית ולכן זוהי לעד ארץ ששייכת לאיסלאם, וכל מי שנמצא בה פולש שכל פרט מצווה לגרשו ולחסלו. 'תורהיבונה', נכתב בקוראן, תטילו אימה בליבותם להפחיד אותם עד שייטשו את שדה הקרב. זה מסביר גם את הזוועות של חמאס בשביעי באוקטובר. הטומאה השנייה: יהודים ששולטים על מוסלמים, כלומר הערבים הישראלים וזה אסור בהחלט. והטומאה השלישית היא שהיהודים צריכים להיות ד׳ימי, בני חסות מושפלים.

הררה שב ומבהיר כי האמונות האלה, ולא שום גורמים אחרים, הן המניע המרכזי להתנהלות האיראנית "רפסנג'אני, שהיה נשיא איראן שנחשב ל״מתון״ אמר פעם שדי בפצצה אטומית אחת לחסל את ישראל אבל כמה פצצות אטומיות לא יחסלו את איראן". זאת התפיסה הבסיסית וככה הם מחנכים את העם שלהם ומשקיעים סכומי כסף אדירים שלא נתפסים. וההסבר היחיד שהם נותנים הוא האמונה השיעית כי בקץ הימים יגיע המהדי [מעין משיח מוסלמי] ויחסל את כל היהודים״.

המהפכה השיעית של חומייני

אני מבין שזו התפיסה של השיעה, אבל אצל האיראנים יש משהו שונה. מה הם הוסיפו שם?

בקצרה, התפיסה הקלאסית של השיעה דוגלת בהמתנה פסיבית. היא אומרת "תוריד את הראש ותחכה עד שיבוא המהדי", אבל חומייני אומר: "אנחנו צריכים לעזור לו". איך עוזרים לו? על ידי זה שאנחנו עושים את מה שהוא אמור לעשות. ומכיוון שהוא אמור לחסל את כל היהודים, זו המשימה שלנו. וזאת התפיסה של השיעה שהייתה אצל חומייני וממשיכה עד היום הזה באיראן.

לפי דבריך על הטומאה, קץ הימים וכדומה, האם נכון יהיה לומר שהשיעים יותר מיסטיים ומשיחיים מהסונים?

גם בסונה זה קיים. גם בסונה למשל נאמר כי בקץ הימים: "יקטלון אל יהוד" – "לא תבוא השעה האחרונה, יום הדין, עד שהמוסלמים יבואו וילחמו ביהודים ויהרגו אותם ויגידו: יא מוסלמי, יא עבד אללה, יש יהודי מאחוריי, בוא ותהרוג אותו". צריך להיזהר – השנאה התהומית הזאת נמצאת גם בסונה. גם חמאס לדוגמא משתמש באותם ביטויים של טומאה כשיהודים עולים להר הבית. מבחינתו אנחנו מטמאים ברגלינו הטמאות את רחבת אל אקצא.

הפסקת אש, בכל תנאי, תהיה אסון

אנחנו מכירים כל מיני תיאוריות על הרתעה גרעינית, על השמדה הדדית מובטחת כמו המעצמות בתקופת המלחמה הקרה. אבל אתה אומר שאצל האיראנים זה שונה – הם באמת מתכוונים להשתמש בפצצה הזאת כדי להשמיד את מדינת ישראל?

אנחנו לא במצב של רוברט מקנאמרה [מזכיר ההגנה של ארה"ב בשנות ה־60] ומה שהיה בתקופת המלחמה הקרה. ישראל לא מאיימת על איראן. לפני עלייתו של חומייני לשלטון, בימי השאה, היו יחסים כלכליים תרבותיים מלאים עם איראן, סולל בונה בנתה בשפע באיראן. אנחנו לא רוצים שום דבר מאיראן, אנחנו לא אנחנו לא רוצים לכבוש אותה. יש פה אסימטריה.

תכנית הגרעין נועדה לדבר אחד – לחסל אותנו. והם גם אומרים את זה בצורה מפורשת. ולכן גם תפיסות של הגעה להסדרים איתם ומשא ומתן וכדומה לא רלוונטיות. הם מנצלים את ההפוגות שהמשא ומתן מאפשר כדי לקדם את התוכנית שלהם ולא להפך. כמו בסונה, במצב קיצוני של חולשה הם יחתמו על הסכם "הודנה", הפסקת אש. ככה היה אחרי שמונה שנים של מלחמה עם עיראק, מ-1980-1988. בנימוק להסכם הזה הם הזכירו את הסכם חודייבה – הסכם "הפסקת אש" שחתם מוחמד עם אנשי מכה ושלאחריו כבש את בראש 10,000 איש ללא קרב. כל כיוון של הפסקת אש עם איראן עכשיו, בכל תנאי שהוא, יהיה אסון לישראל. הם ילמדו את הלקח של כל מה שקרה ויבנו כוח גרעיני בצורה יותר מתוחכמת במטרה לחסל אותנו יום אחד, יקח כמה זמן שייקח. יש להם סבלנות ודבקות במטרה והם יחזרו לזה.

אז מה הפתרון לאתגר הזה?

הדרך היחידה היא להפיל את המשטר באיראן. איראן היא מדינה ענקית, 90 מיליון איש בערך, שטח של יותר ממיליון וחצי קילומטר מרובע, והיא מורכבת מעמים ומקבוצת אתניות שונות. יש פרסים שהם בערך 50%, יש אזרים, יש בלוצ'ים, יש כורדים, יש ערבים, שלמעשה מאוחדים בצורה די מלאכותית. בסקרים שנעשו בקרב האוכלוסייה באיראן, האופציה העדיפה עליהם היא בצורה ברורה דמוקרטיה, והם היו מוכנים גם לקבל שהבן של השאה שהוא משכיל, מדבר אנגלית וצרפתית בצורה מעולה, יחזור ויהיה מעין מלך ספרד, דמות ייצוגית כזו, ותהיה דמוקרטיה. העם רוצה את זה. אם נגרום לעם לרצות לצאת לרחובות ולהפיל את השלטון על ידי שנחליש את השלטון זה פתח גדול לפתרון מהותי של המלחמה שלנו עם איראן. אם הם ירגישו שמשמרות המהפכה והבאסיג' ("ההיטלר יוגנד" האיראני) חלשים מספיק, יש סיכוי להפיכה. זה תלוי ברצונם וזה תלוי בכמה נחליש את השלטון. זה יכול לקחת שבועות וחודשים. אנחנו צריכים להיות סבלנים בנושא הזה ולהתמיד.

אין מה לפחד משלטון גרוע יותר

יש לנו תפיסה שהעם האיראני הוא עם מערבי־מודרני שוחר שלום שהשתלט עליו גורם חיצוני פונדמנטליסטי. אולי העם האיראני פשוט הרבה יותר פונדמנטליסטי ממה שאנחנו חושבים? האם בסופו של דבר אנחנו לא עלולים לקבל דמוקרטיה אסלאמית שתקדם פחות או יותר את אותם מטרות?

חומייני לא הצליח לעלות לשלטון לבד, הוא נעזר בקומוניסטים של מפלגת הטודה – "אידיוטים שימושיים" כמו שאתה אוהב לומר. שישה חודשים אחרי זה הוא חיסל אותם, אבל הוא עלה לשלטון בזכות העם. יש נופך דתי מאוד עמוק בעם האיראני. אבל התפיסה הזאת של חומייני שצריך להיות אקטיבי היא לא השיעה הקלאסית, זה חידוש שלו. אחרי שהעם ראה מה יצא מהשיעה של האייתולות ושמשמרות המהפכה הפכו למעמד עשיר ורודני ששולט בכל תחום אפשרי – בתעשייה, בחקלאות, בתחבורה, באנרגיה, בתקשורת, יש התנגדות בסיסית.

סביר שנראה את איראן חוזרת להיות שיעית קלאסית עם קצת נאורות מערבית. העם האיראני משכיל בסך הכל. אנחנו רואים את זה בקהילה האיראנית בארה"ב, בעיקר במערב ארה"ב – אנשים משכילים עם הרבה ידע. הם אוהבים שירה בצורה ענקית, ובכל תולדות האיסלאם הם היו משכילים ומובילי ההגות. יש תקווה שזה יחזור, בפרט אם יבינו לאור מה שקורה היום שהניסיון להיות מעצמה גרעינית הביא אותם לאסונות.

קשה מאוד לחזות את מה שעלול לקרות. אנחנו יודעים דבר אחד – אנחנו צריכים לחסל את השלטון הזה, כי אחרת הם יבנו את פרויקט הגרעין מחדש בכל דרך. חייבים לחסל אותו, לא לקבל שום הודנה.

אז מה הדרך הכי יעילה לדעתך להגיע למטרה הזו? איך נכון למשל לכוון את ההפצצות שלנו? האם צריך ללכת דווקא על הכלכלה, הנפט, תשתיות לאומיות, או דווקא ללכת על נכסים של משמרות המהפכה והבסיג'?

קשה להגיד, בפועל צריך לגרום לזה שהאיראנים ירגישו שהם יכולים להפיל את השלטון. אז ברור שצריך לחסל את ח'מאנאי ואת הבן שלו שהוא המועמד מספר אחד להיות יורש וגרוע מאביו ואת המנהיגים של הבסיג' ושל משמרות המהפכה. אני בשלב הראשון לא הייתי פוגע בכלכלה כדי שאחר כך איראן תוכל להשתקם. הדברים צריכים להגיע לזה שהעם יתעורר ויקח את המושכות. הפגיעה בשלטון בטהראן הוא לפי דעתי דבר נכון, כי אם טהראן נופלת השלטון יתקשה מאוד להשתלט אחר כך על המצב, כי זה מדינה גדולה. הבלוצ'ים כבר עשו פיגועים עוד לפני שהתחלנו לתקוף בכלל באיראן. הערבים לא סובלים אותם, ואוצרות הטבע הם באזור של הערבים, אז אם השלטון המרכזי נופל הם יכולים להצטרף למרד.

איראן אינה חמאס

אני סקפטי ביחס לניסיונות להחליף את השלטון או לשנות את החברה של היריב. אם מסתכלים על חמאס למשל, גם שם הייתה לנו ציפייה שאם נפגע בנכסים של חמאס ובמפקדיו שלו, העזתים יתקוממו ויעיפו את חמאס. הייתה לנו ציפייה כזאת גם סביב חלוקת הסיוע החדשה, ואנחנו יודעים שזה לא קורה. התמיכה בחמאס וברעיונות שלו עמוקה מאוד. למה אתה חושב שאיראן זה סיפור אחר?

כשאנחנו מסתכלים על הרצועה – בבחירות ב-2006 חמאס זכה ברוב אדיר. ומאז הוא מלמד את העם את האיסלאם הסוני הקלאסי של האחים המוסלמים שרוצה גם לחסל את מדינת ישראל. וכל האוכלוסייה גדלה כך. לעומת זאת באיראן אפילו שספרי הלימוד אנטישמיים וקשים מאוד נגד יהודים – אצל האזרים או אצל הבלוצ'ים יש תפיסה אחר: אם השלטון מדכא את העם – העם לא שותף איתו. אף אחד לא סיפר לך איפה נמצאים החטופים כי כל העם איתם, לעומת זאת באיראן יש התנגדות רבתי לשלטון. אנחנו רואים ברחובות נשים וצעירים. רואים את הקהילה האיראנית בתפוצות שמתנגדת בחריפות לשלטון. אנחנו רואים בתוך העולם הדתי השיעי בכירים שמתנגדים לתפיסה של ח'מאנאי. מוקתדא א-צדר, המנהיג הרוחני של השיעה בעיראק, אומר: "אין לנו עסק במלחמה הזאת", והוא מתנגד להשתתפות של אנשים עיראקים במלחמה. לעומת זאת בסונה אתה רואה שבאוניברסיטת א-אזהר משבחים את מה שעשה חמאס.

בשיעה יש יסוד שמאפשר למעשה יחסים קורקטיים בין היהודים לבין השיעים. לפני קום המדינה וגם בראשיתה, השיעים שהיו בדרום לבנון היו ביחסים מאוד טובים עם מטולה ועם כל הישובים של הצפון. רק כשנסראללה התחבר למהפכה החומייניסטית זה השתנה. אבל יש יסוד לחיים משותפים, וגם יש את יסוד ההתמערבות של איראן, שנמצא שם כבר מהמאה ה-19. אם תעלה לשלטון תפיסה שיעית מתונה או תפיסה מערבית, הם יפתחו מרצונם את הדלתות של איראן לבקרה על תכנית הגרעין ואנחנו נחסל אחת ולתמיד את הפרויקט הזה.

The post זו שנאה תהומית לישראל וליהודים, אין הסבר אחר appeared first on מידה.