בשנת 1950 הצליחה ישראל לכונן לראשונה קשרים דיפלומטיים עם שתי מדינות במזרח התיכון. המדינות האלה היו שתיהן בעלות רוב מוסלמי – איראן וטורקיה. היה זה הניצן הראשון באסטרטגיית "ברית הפריפריה" של דוד בן גוריון, שביקשה לעקוף את מעגל האיבה הערבי שכיתר את המדינה הצעירה. האם בקרוב נראה שוב יחסים פורחים כאלה בינינו ובין המדינה הפרסית?
שיתוף הפעולה בין ישראל ואיראן
לאורך ימי שלטון השאה מוחמד רזא פהלווי שיתפו ישראל ואיראן פעולה בכלכלה ובביטחון. . איראן הייתה ספקית הנפט העיקרית של ישראל והמשיכה לספק אותו נפט כאשר מדינות ערב הטילו עליה חרם. ישראל סיפקה לאיראן ידע חקלאי וטכנולוגיות מתקדמות לשיפור התשתיות החקלאיות וחברות ישראליות פעלו על אדמתה תחום הבנייה. ישראל סייעה לאיראן באימון כוחות הביטחון שלה וחברות ישראליות כמו "רפאל" ו"תדיראן" מכרו לה ציוד צבאי במאות מיליוני דולרים. בשנת 1968 חברו יחד חברות הדלק פז, סונול ודלק הישראליות וחברת הנפט הלאומית של איראן לפרויקט גדול במיוחד – קו צינור אילת-אשקלון (קצא״א).
שיתוף הפעולה הזה פסק עם המהפכה האסלאמית של 1979, כאשר האייתוללה חומייני עלה על כס השלטון באיראן והפך את איראן לאויבת מוצהרת של ארה"ב וישראל. מאז ועד היום הייתה איראן מעורבת בשלל פעילויות טרור נגד מוסדות ישראליים ויהודיים ברחבי העולם דרך ארגוני פרוקסי או במישרין.
ההיסטוריה של תכנית הגרעין האיראני
התוכנית הגרעינית של איראן החלה עוד בשנות ה־50, בתמיכת ארצות הברית. הייתה זו חלק מדוקטרינת "אטומים למען שלום" של הנשיא אייזנהאואר, שביקשה לעודד שימושים אזרחיים באנרגיה גרעינית במדינות מתפתחות. ארה"ב סיפקה אז לאיראן כור גרעיני מחקרי בהספק של 5 מגה-וואט יחד עם דלק גרעיני מועשר להפעלתו. כור זה שימש בעיקר למחקר מדעי, לימודי טכנולוגיית גרעין והכשרת מומחים איראנים בתחום. בשנת 1967 קיבלה איראן כור מחקר נוסף בטהרן.
נתמכת אחרת בתכנית "אטומים למען שלום" הייתה לא אחרת מאשר… ישראל. התכנית שיתפה את ישראל במחקרים בינלאומיים על שימוש אזרחי באנרגיה גרעינית ובשנת 1958 עזרו האמריקאים לישראל להקים את הכור הגרעיני המחקרי בנחל שורק.
אחר ניתוק היחסים עם ארה"ב ועם ישראל ב־1979 המשיכה איראן לקדם תוכניות לפיתוח גרעיני ועם השנים התברר שבכוונתה לייצר נשק גרעיני. כבר בסוף 2024 דווח כי לאיראן יש די אורניום להכנת 6-5 פצצות גרעיניות בפחות משבועיים.
תוצאות המתקפה עד כה
כעת, עם התקיפה העצימה של ישראל ספגה תכנית הגרעין האיראנית מכה קשה. לדברי פביאן הינץ, מומחה לתוכנית הגרעין של איראן במכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים בלונדון, היכולת של איראן להרכיב פצצה גרעינית ראשונה בזמן קצר ירדה מן הפרק. להערכתו של דייוויד אולברייט, מומחה אמריקאי לנשק גרעיני, גל ההתקפות הראשוני הצליח לעכב את הניסיון האיראני לפיתוח נשק גרעיני בכשנה. לדבריו, האסטרטגיה של ישראל היא "להשמיד את המוחות" שמאחורי התוכנית ו"כמה שיותר ציוד", גרמה נזק עצום לתוכניתה של איראן. בנוסף להריגת אנשי הצבא ומדעני גרעין הבכירים, פגעה ישראל במפעלי הצנטריפוגות להעשרת האורניום בנתנז ובפורדו והשביתה את אספקת החשמל למתקנים התת-קרקעיים.
בישיבת חירום של מועצת הביטחון של האו"ם סיפר רפאל גרוסי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), כי החלק העל-קרקעי של המתקן בנתנז, שבו הועשר אורניום עד לרמה של 60%, נהרס כולו יחד עם תשתית החשמל, תחנת המשנה, בניין אספקת החשמל הראשי, אספקת החשמל בחירום והגנרטורים לגיבוי. הנזק לצנטריפוגות היה גדול כל כך מפני שרבות מהן כנראה עוד פעלו בזמן הפגיעה – המכונות הללו מסתובבות במהירות גבוהה וקצרי חשמל פתאומיים עשויים לפגוע בהרבה חלקים עדינים.
ישראל צריכה לחתור למיטוט השלטון
עם כל ההצלחה שראינו עד כה עלינו לזכור כי מהזווית של שלטון האייתוללות פרויקט הגרעין, הטילים והכטב"מים אנשי הצבא או המדענים הם רק בגדר אמצעים למימוש תכנית אסטרטגית. אמצעי אחד נהרס? הוא יוחלף באחר. הסימפטום הזה חוזר לא רק נגד איראן, אלא גם נגד חמאס, ואולי במידה פחותה נגד חיזבאללה. במקום לתקוף את אלה שעומדים בראש המערכת הארגונית העוינת המשתמשים בכלי המלחמה שעומדים לרשותם נגדנו, אנחנו מתמקדים בכלים עצמם בלבד. התוצאה: האויב מחליף את הכלים שנשברו בחדשים ומשוכללים יותר, וממשיך להתכונן להזדמנות שתתעורר עבורו בעתיד.
אם היינו נוקטים מול איראן את המדיניות שבה נקטנו במלחמה עם חיזבאללה, דהיינו, חיסול אנשי ההנהגה המדינית והדתית סביר להניח שהיינו רואים תוצאות טובות יותר בזמן קצר יותר. ההתפתחות הטובה ביותר מהמתקפה הישראלית, שגם תביא לסיום המלחמה בצורה מיטבית – היא החלפת המשטר באיראן
בימים ובשעות שלפני פרוץ הלחימה התרחשו סדרות של פיצוצים ושריפות במתקנים הביטחוניים והתשתיות האזרחיות באיראן יחד עם מבצעי חיסול של בכירים במערכות הצבאיות והשלטוניות של המשטר השונות בתוך איראן. סביר להניח כי לפחות חלק מפעולות אלה נבעו משיתוף פעולה ישראלי עם גורמים פנימיים.
כבר טענתי בעבר כי במובנים רבים איראן דומה לברית המועצות טרם התפרקותה. אוכלוסיית איראן איננה הומוגנית מבחינת הרכבה הלאומי. הפרסים – הקבוצה האתנית השלטת – רחוקים מלהיות רוב מכריע במדינה. אחריהם מגיעים האזרים, שהם בין 25% ל40% מכלל האוכלוסייה. אצל המיעוטים הרבים החיים באיראן אפשר למצוא כמה וכמה תנועות מחתרתיות פעילות הנלחמות לעצמאות מלאה משלטון הפרסי – הכורדים, הבאלוצ'ים או הערבים של ח'וזיסטן.
זהו פוטנציאל שעשוי להביא לשינוי של ממש. אם נוסיף לפעולות הצבאיות גם פגיעה בתשתיות הבסיסיות באיראן, למשל מערכת אספקת האנרגיה והחשמל בפרט, שכבר היום מקרטעת ופועלת באופן חלקי בלבד, נוכל להחריף את הקשיים המנהליים, הכלכליים והצבאיים של המשטר ולהקל על מאמציהם של גורמים אופוזיציוניים למשטר האייתוללות ומאבקי הקבוצות הבדלניות.
כפי שאמר ד"ר ז'ק נריה, אל"מ (במיל') וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מכת הפתיחה הישראלית הייתה נקודת מפנה. המשטר האיראני עשוי ליפול "אבל לאו דווקא ממכה חיצונית. אני מעריך שזו תהיה התפרקות פנימית. מספיק ניצוץ אחד – וזה יכול לקרות כמו בסוריה של אסד בתחילת מלחמת האזרחים. הלחץ על הציבור האיראני עצום, והאמון במשטר מתפורר מבפנים".
גורם נוסף שעשוי לסייע במאבק עם משטר האייתוללות הוא אזרבייג'ן, שותפה אסטרטגית בעלת חשיבות רבה לישראל. למדינה זו אינטרסים מובהקים משותפים עם האזרים החיים באיראן. במקרה של התפרקות המשטר דבר זה עשוי להביא להקמתה של מדינה אזרית חזקה מאוד – עם אוכלוסייה בת 30–40 מיליון נפש וכלכלה מבוססת עם מאגרי נפט עצומים, ובעלת ברית של ישראל. מהלך כזה היה מוסיף לשינוי פני האזור ומחזק את אסטרטגיית "ברית המיעוטים" הישראלית שעליה כתבתי בעבר.
מלבד השמדת פרויקט הגרעין, סיום המלחמה עם איראן בצורה נכונה עשוי להביא הישגים מדיניים כבירים למדינת ישראל ולשינוי מהפכני לטובתה במפת המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית בכלל.
The post מעבר להשמדת הגרעין appeared first on מידה.