כשלי התמרון המוגבל בעזה ולבנון

ישראל בדרך לתבוסה מפוארת

הקונצנזוס הוא שבאמצע חודש ספטמבר, עם מבצע הביפרים והמבצע האווירי שהשמיד את רוב טילי חיזבאללה, מלחמתה של ישראל עברה תפנית. לצערי, הערכה זאת אינה נכונה. הישגי ישראל היו מפוארים, אך מה שיכריע את המלחמה הוא תוצאות הלחימה הקרקעית, אותה ישראל ממשיכה לנהל באופן אשר, אם תתמיד בו, מוביל לתבוסה.

לא מדובר בתבוסה מהסוג שחמאס וחיזבאללה ביקשו להמיט על ישראל: אלפי הרוגים, רבבות בני ערובה, סכנה ברורה ומיידית להשמדת המדינה. תסריט אימים זה כבר אינו מציאותי. אך מדובר בכישלון בהשגת מטרות המלחמה שישראל קבעה: הסרת איומי חמאס וחיזבאללה לצמיתות והחזרת תושבי גבול הצפון העקורים בבטחה לבתיהם. בדרך שבה המערכות הקרקעיות מצפון ומדרום מנוהלות כיום, לא ברור כיצד מטרות אלו יושגו אי-פעם. הממשל האמריקני העומד לצאת כבר הניח טיוטת הסכם נסיגה שתאפשר לחמאס ולחיזבאללה להחזיר את המצב לקדמותו ביום 06.10.2023, תוך בזבוז כל הדם היקר שנשפך באותו יום ובחודשים שאחריו.

הזירה הצפונית: כשלי התמרון המוגבל

המבצע בלבנון מכונה על ידי צה"ל "תמרון קרקעי". הוא מוגבל מבחינת שטח לקילומטרים בודדים מהגבול הבינלאומי, על אף שכמעט כל העוצמה הצבאית שנותרה לחיזבאללה נמצא צפונה יותר וצה"ל טרם החל להתנגש עמו. המתקנים ואמצעי הלחימה שחיזבאללה הכין לכיבוש הגליל נתפסים או מושמדים, וזו כמובן התפתחות רצויה. איך אין בידי "תמרון" כזה כדי להסיר את האיום שחיזבאללה משקף לצפון; טילי הנ"ט והכטב"מים ימשיכו להיות משוגרים לעבר ערי ויישובי ישראל.

הבעיה היא כפולה. צה"ל אינו באמת מתכוון להביס את חיזבאללה. ואם היה רוצה, ככל הנראה הפיקוד העליון הנוכחי אינו יודע כיצד.

מבחינת צה"ל מטרת הלחימה אינה השמדת חיזבאללה או את הכוח שהאחרון ממשיך לפרוס צפונה מהגבול, וצפונה מהאזור בו צה"ל פועל כעת. המטרה היא לשכנע אותו, או לגרום לממשלת לבנון לשכנע אותו, או למאן דהו אחר לשכנע אותו, שכדאי לו לנטוש את השטח מדרום לנהר הליטאני, למסור את נשקו למי שישמור אותו במשמרת, ולאפשר יישום החלטת מועצת הביטחון 1701. הרעיון שחיזבאללה יסכים לכל זה וגם יבצע אותו מרצונו – מגוחך. חיזבאללה, או ממשלת לבנון, יכולים לחתום על כל מסמך, אך אין דרך לאכוף אותו כפי שלא נאכף החלטת מועצת הביטחון הנזכרת לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006. חיזבאללה אמנם נפגע בחודש האחרון, אך הוא מעולם לא הפסיק לשלוט בממשלת לבנון ובצבא לבנון. האסטרטגיה הנוכחית של צה"ל, המותירה בשליטת חיזבאללה את מרבית כוחותיו ומרבית השטח ממנו הוא תוקף את ישראל, מובילה אותנו בחזרה ל-06 באוקטובר 2023.

הדרך לגרום לחיזבאללה להפסיק לירות על ישראל היא לתפוס את השטח ממנו חיזבאללה יורה – הרוב המכריע הם טילים לטווח של עד כ-60 קילומטר – ולהשמיד פיזית את עיקר כוחות חיזבאללה בשטח, קרי, לקחת בשבי את אלה המוכנים להיכנע ולהרוג את השאר. כוחות אלו פרוסים לא רק מדרום לליטאני אלא גם מצפון לו. להמשיך לחסל את ההנהגה של הארגון, הפוליטית והצבאית, בכל לבנון. להשמיד את יתר התחמושת שנותר לחיזבאללה בכל לבנון, באמצעות מודיעין מדויק, תקיפות חיל האוויר, או פשיטות לעומק לבנון ולא רק קרוב לגבול.

צה"ל לא רק נמנע עד כה להגדיר אלו כמטרות הלחימה; אינו ערוך להשיג את המטרות הקרקעיות שציינו. כעת צה"ל כובש את עמדות חיזבאללה מנהרה מנהרה, בית בית. הוא מפגין עליונות טקטית בשדה הקרב, אך משלם מחיר דמים גבוה. מובן שאינו רוצה לשחזר חוויה זאת בכל המרחב בין הגבול לבין הליטני. התקדמות איטית והדרגתית מהגבול ועד הליטני, כאשר האויב צופה בך מהרכסים ועוקב אחרי כל תנועה, היא דרך לחימה אווילית. צה"ל מכנה את פעולותיו בלבנון "תמרון קרקעי", אך שיטתו אינה עולה לכדי תמרון במובן המקורי, האסטרטגי של המונח.

תמרון אסטרטגי משמעותו אינו לעקוף ולתקוף עמדת אויב בודדת אלא לערער מהשורש את כל מערך האויב ולגרום לקריסתו. בשבועות האחרונים צה"ל הזהיר את אזרחי לבנון בדרום להתפנות צפונה מנהר האוואלי, הנמצא כ-30 ק"מ צפונה מהליטני וכ-60 ק"מ צפונה מהגבול. צה"ל צריך לחתור להגיע לקו המרחב של האוואלי, לכתר את כוחות חיזבאללה בין האוואלי לגבול, ולחסל אותם בתווך. יש כמה דרכים שצה"ל יכול להגיע לשם, ולא כאן המקום להרחיב. לרוקן את השטח מכוחות אויב דורש לרוקן אותו מהאוכלוסייה השיעית האזרחית, העוינת את ישראל ומתוכה צומחים כוחות חיזבאללה.

בעוד הלחימה בצפון מתאפיינת בהססנות ובתמרון מוגבל, גם בדרום ניכרים כשלים דומים בניהול המערכה הקרקעית. השיטה חוזרת על עצמה בשתי הזירות – התקדמות איטית ומוגבלת, ללא יכולת להכריע את האויב.

הזירה הדרומית: חזרה על אותן טעויות

גם בעזה צה"ל אינו מפגין שיטת לחימה יעילה. לקח חודשים עד שצה"ל אזר אומץ לכבוש את ציר פילדלפי ואת ציר נצרים. כיבוש פילדלפי היה אמור לנתק את חמאס מאספקה. אך כידוע הסיוע ההומניטרי מגיע לכל מקום בעזה ומהווה עבור חמאס צינור חמצן. הצעד הנחוץ הוא להפריד בין האוכלוסייה האזרחית לבין החמאס; לסגור את הראשונים בתוך שטח תחום בשליטת צה"ל ולהתייחס לכל יתר הרצועה כזירת לחימה שבה אין אספקה והורסים כל בניין, כל תשתית וכל מנהרה. שליטת צה"ל בשטח צריכה להיות מלאה; לא תתאפשר חזרה של אוכלוסייה אזרחית או מחבלי חמאס לשטח לאחר שטוהר. חוסר הנכונות של צה"ל לרוקן את כל האזורים הבנויים בעזה מאוכלוסייתה גורם לחיילים לכבוש את אותם מבנים, אותן שכונות שוב ושוב ושוב ולשפוך דם על כל כיבוש.

הדרך לניצחון: שינוי תפיסתי נדרש

הכשלים בשתי הזירות מצביעים על בעיה מערכתית עמוקה בתפיסת הלחימה של צה"ל. נדרש שינוי יסודי בשלושה מישורים מרכזיים כדי להביא לניצחון במערכה:

• לכבוש את השטח ממנו האויב פועל נגד ישראל.
• לרוקן אותו שטח מהנוכחות הצבאית והאזרחית של האויב.
• לשנות את דפוסי הלחימה שלו באופן שיאפשר לו לממש מטרות אלו.

השינויים ביעדים האסטרטגיים של המלחמה תלויים גם בדרג המדיני. אך עיצוב מטרות הלחימה תלויה ביכולות של צה"ל ובאופציות שהוא ערוך לממש. מרשימים ככל שההישגים של ישראל בחודש האחרון היו, ישראל אינה יכולה לנצח את האיום המשתקף מכוחות הקרקע הפועלים על גבולותיה, מצפון ומדרום, ללא צבא יבשה היודע להילחם ולהשמיד את האויב. בשנה האחרונה חיילי צה"ל בשטח, מפקדי ההפלוגות, הגדודים, החטיבות והאוגדות הוכיחו יכולות לחימה ותנועה מעולות. הבעיה היא בראש. אם את צמרת צה"ל היה צורך להחליף בשבוע הראשון של המלחמה, מטעמים עקרוניים, עכשיו ברור שהשינוי בצמרת חיונית כדי שישראל לא תפסיד במלחמה.

כבר כעת נשמעים קולות הטוענים כי הסיבה להארכת המלחמה בצפון היא פוליטית. אלה אותן קולות שביקשו לחולל תבוסה מהירה בדרום. צה"ל טרם יצר, והנהגתו הנוכחית אינה מוכנה לייצר, את התנאים שיאפשרו לישראל לסיים את המלחמה בהצלחה.

המפתח לסיום המלחמה בניצחון הוא שינוי הפיקוד העליון ושיטות הלחימה של צה"ל. זאת ההחלטה הפוליטית האמיתי שעומדת לפתח הצמרת המדינית, ואם אינה מוכנה לנקוט בה – הגיע הזמן להחליף אף אותה.

ד"ר יצחק קליין הוא עמית בכיר בפורום קהלת. הדעות במאמר הן של הכותב ואינן משקפות בהכרח את עמדות פורום קהלת.

בניתוח הצבאי שבמאמר המחבר נעזר מעבודתם של עמיתים במכון משגב לביטחון לאומי, במיוחד פרופ' גבי סיבוני וד"ר חנן שי, מעבודתו של ד"ר יאיר אנסבכר, ומספרו של תא"ל (במיל') גיא חזות, "צבא ההיי-טק וצבא הפרשים". השימוש שעשה הכותב בתובנותיהם, וטעויותיו אם יש, הם באחריותו הבלעדית.

The post כשלי התמרון המוגבל בעזה ולבנון appeared first on מידה.