אינספור מילים הוקדשו בשבוע שעבר לציון שנה לטבח השבעה באוקטובר, ובצדק כמובן. מתקפת חמאס באותו היום הייתה יריית הפתיחה למלחמה רב-חזיתית שעדיין נמשכת, אך כאשר היסטוריונים עתידיים יבחנו את הסכסוך הנוכחי, יתכן כי השמונה באוקטובר ייזכר כציון דרך משמעותי עוד יותר.
השמונה באוקטובר 2023 היה היום בו ארגון טרור אחר בתמיכה איראנית, חיזבאללה, החל לירות מלבנון לשטח ישראל. היקף האש אותה ספגה ישראל מאז בצפון מוערך בכ-10,000 טילים, רקטות וכלי טיס. חבלי ארץ שלמים פונו מתושביהם, והערכה כוללת של הנזק טרם התבצעה במלואה.
כאמור, המלחמה עדיין בעיצומה. בימים אלו ישראל מכה קשות בחיזבאללה, שילוב של תקיפות אוויר קטלניות יחד עם תמרון קרקעי מוגבל בדרום לבנון. אך במשך כ-11 חודשים המצב היה שונה מאוד, והאופן בו המלחמה בצפון התפתחה היה לעתים תמוה.
במשך אותה תקופה, גם כאשר ישראל ספגה מכה אחר מכה מצד חיזבאללה, היא הגבילה את תגובותיה באופן יחסי. הריסון יוצא הדופן הזה זכה לעידוד (ואולי אף הוכתב) מצד ממשל ביידן. בכל מצב אחר, ישראל ודאי הייתה תוקפת בעוצמה ברובע הדאחייה, מעוז חיזבאללה בביירות, הרבה קודם לכן. גם מבצע קרקעי להסרת האיום בדרום לבנון ולאורך גבול הצפון היה כנראה יוצא לדרך.
אך ישראל בחרה לפעול אחרת. בבית הלבן חששו מאוד ממלחמה בלבנון וגם ישראל לא רצתה בכך, ומסיבה טובה. חיזבאללה הוא כנראה האויב המסוכן ביותר מולו ישראל עמדה אי פעם. גורמי ביטחון ישראלים סברו כי כוחו של הארגון שווה לכל הפחות לכוחו של צבא מערבי. הערכות של מספר הטילים ברשותו דיברו על מאות אלפים, כולל חימוש מדויק. הוא החזיק בצי של כלי טיס וכלי שיט בלתי מאוישים, ולוחמיו הוכשרו לצד צבאות איראן ורוסיה.
במשך שנים, ישראל ניסתה למנוע העברת נשק איראני מתקדם לידי חיזבאללה בלבנון. "המערכה בין המלחמות" נמשכה כבר כעשור בטרם פרוץ המלחמה הנוכחית, ומטרתה הייתה לעכב את הבלתי-נמנע. אך הזמן אזל בשמונה באוקטובר.
בהתחשב בחומרת האיום ובכך שחיזבאללה הצטרף למלחמה בצפון מיד לאחר הטבח שביצע חמאס בדרום, רבים מבכירי הממסד הביטחוני בישראל נטו לתקוף את חיזבאללה כבר ב-7.10. ג'ו ביידן עצר את זה. הוא הפנה את ישראל למלחמה מול חמאס בעזה, אך בכך רק דחה את הבלתי-נמנע.
בפועל, חמאס הצליח להעסיק את ישראל לתקופת זמן מסוימת וכעת נראה שאיבד את רוב כוחו והשפעתו בעזה. הוא עוד מצליח לשגר מדי פעם טילים ולפגוע בחיילי צה"ל, אך בישראל משוכנעים כי ידרשו לו שנים ארוכות לשקם את כוחו, אם בכלל. לכן תשומת הלב הופנתה צפונה.
המערכה הרחבה נגד חיזבאללה לא נפתחה בתאריך רשמי. אפשר למשל להצביע על חיסול בכיר הארגון פואד שוכר בלב ביירות ב-31 ביולי. יתכן כי הייתה זו מתקפת הביפרים ומכשירי קשר אחרים שהרגה ופגעה במאות אנשי חיזבאללה ב-17 בספטמבר, או פשוט סדרת התקיפות האוויריות ששמו קץ לחייו של חסן נסראללה ב-27 באותו חודש. בשלב הנוכחי זה גם לא באמת משנה. "המלחמה בצפון" ממנה חששו כולם היא כעת עובדה מוגמרת.
יהיה מפתה להכריז שישראל מנצחת בה. היא הצליחה לפגוע בחלק משמעותי מיכולות חיזבאללה (קשה לומר עד כמה בדיוק אך בישראל טוענים ל-50% לפחות), והנהגת ארגון הטרור חוסלה כמעט במלואה. אך הלחימה רחוקה מלהסתיים. למרות הנזק שספג, חיזבאללה עדיין מצליח לשגר טילים וכלי טיס רבים לשטח ישראל, ולמרבה הצער מחזיק כנראה בעוד רבים כאלו.
בשנים שעברו, התסריט אותו ציירו בישראל בנוגע למלחמה בצפון היה תסריט אימים. הוא כלל מספר גדול של אבדות ונזק בלתי נתפס לתשתיות מפתח. עד כה תסריט האימים לא התגשם, אך הוא עדיין אפשרי. הסיכויים להתעצמות הלחימה רק יעלו כאשר ישראל תחליט לתקוף באיראן עצמה, בתגובה למתקפת הטילים האיראנית לפני כשבועיים. במקרה כזה, בטהרן ודאי יורו לשליחיהם בלבנון להסלים את המצב ולהשתמש ביכולות מתקדמות יותר, מה שיוביל לתגובה ישראלית קשה יותר וכן הלאה.
בינתיים בוושינגטון, ביידן ואנשיו ממשיכים לעשות הכל כדי להימנע מהתפשטות המלחמה, אך בשלב הנוכחי נראה כי מדובר במאמץ חסר תועלת. המלחמה שפרצה בשמונה באוקטובר אשתקד נכנסה בבירור לשלב חדש, ולא ניתן עוד להתעלם מעצימותה הגוברת. ישראל מצדה תמשיך לנסות ולהנחית את מכת המחץ בעימות הזה, אך האם זה בכלל אפשרי?
ד"ר ג'ונתן שנצר הוא סגן נשיא 'המכון להגנת הדמוקרטיה'. הטור התפרסם לראשונה באתר קומנטרי.
The post מלחמת השמונה באוקטובר appeared first on מידה.