המלחמה הקרה של טורקיה וגרמניה

מתיחות גבוהה: בעוד המהגרים ממשיכים לזרום מטורקיה בדרכם לארץ המובטחת שבגרמניה, דיפלומטים אירופאים מאשימים: "ארדואן מנסה לכופף אותנו כמו שפעם העמים הברברים כופפו את רומא" • מעקב אחר מערכת היחסים המידרדרת בין טורקיה לגרמניה מגלה כי אין זו אלא רק נקודת רתיחה חדשה בשרשרת התנגחויות הדדיות • בדרך למשבר?

מלחמת כיפוף ידיים; ארדואן ומרקל. צילומים: Presidencia de la República Mexicana, European People's Party CC BY 2.0 VIA FLICKR

אחת הנסיעות הראשונות של ארדואן לאחר עלייתו לשלטון הייתה לגרמניה. במהלך הנסיעה, ארדואן ביקר במוסדות חינוך בהם למדו דור שני ושלישי של מהגרים את השפה הגרמנית, כחלק ממדיניות ההכלה של הממשל הגרמני. אך די היה במשפט קצר שנאמר בסוף סיור דיפלומטי שגרתי כדי לעורר מחול שדים במדינה. "הרבה מומחים לשפות טוענים שעליך לשלוט בשפת האם שלך [טורקית] קודם לשליטה בשפה במדינה בה אתה חי" אמר ארדואן. והתגובות לא אחרו לבוא.

גרמניה, אשר כבר שנים ארוכות מצויה בכאוס סביב נושאי זהות והגירה, סערה. דובר מפלגת ה-CDU של הקנצלרית מרקל אמר כי "השפה של המדינה בה אתה הולך לחיות בטווח הארוך היא בעדיפות גבוהה יותר". גם נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ (הגרמני), הגיב לדברים: "מה שארדואן עושה ואומר אין דבר או חצי דבר עם אינטגרציה בגרמניה, אלא הרבה יותר לתעמולה בדיונים הפנים טורקיים".

באותה תקופה הזדמן לי להיות במשרדה של שרת ההגנה אורסולה פון דר ליין, כשהיא עוד הייתה שרת העבודה ונושאים סוציאליים. החדשות על התבטאותו של ארדואן הצליחו להוציא את יושבי החדר מהשלווה הגרמנית הסטנדרטית. הרי "מדובר על חוצפה", של "רודן קטן", אמר אחד מיועציה. בכך התחיל דיון ארוך ולוהט יחסית בנוגע להתנהלות של ארדואן. אין ספק שהוא עורר כעס רב בגרמניה באותו יום; כעס שרק הלך וגדל, כאשר ארדואן דרש זכויות תרבותיות מורחבות לטורקים בגרמניה, הכנסת הטורקית כשפה ראשונה לטורקים ושנייה לגרמנים, ותיקונים לחוקי ענישה עבור טורקים לפי הקוד הטורקי בגרמניה ולא לפי החוק הגרמני.

מאז, עם גידול בהגירה הטורקית לגרמניה והתבצרותו של הסולטן בשלטון, הגיע גם התיאבון. אבל גם אם אפשר לחבוט בגרמנים מספר רב של פעמים, לבסוף הם נושכים חזרה.

ארדואן מפעיל את נשק המהגרים

בימים אלה ניתן לשמוע בכירים אירופאים שטוענים כי הטורקים פשוט "פתחו את שערי אנטליה" ואפשרו למאות אלפי מהגרים בלתי חוקיים – מסוריה, עיראק, איראן, אפגניסטאן ועוד – לעשות את דרכם ללב אירופה. "ארדואן מנסה לכופף אותנו כמו שפעם העמים הברברים כופפו את רומא בגלל ההונים ממזרח", הם אומרים.

אם בוחנים לרגע את ההימור של הסולטן, נראה שהוא צדק. בעיית המהגרים הפכה למגיפה באירופה. יוון ומדינות הבלקן לא יכלו לחסום את הזרם האנושי הבלתי נגמר. הונגריה נאלצה לבסוף להקים מערכת גדרות שנראה כאילו יוצרה כדי לבלום זומבים ופחות לשמירה על ריבונות הונגרית. הזעם במדינות הבלקן ומזרח אירופה עלה לרתיחה כנגד גרמניה וצרפת.

כאמור, זוהי רק נקודה הרתיחה בשורה של התנגחויות דיפלומטיות ומדיניות בין גרמניה לטורקיה. כדי להבין עד היכן הדברים מגיעים יש לחזור אחרונה לשתי החלטות חשובות מן העבר הלא רחוק. הראשונה היא עצירת חילופי יועצים צבאיים ב-2 לפברואר 2014, שרק החמירה את המצב שנוצר לאחר ביטול הסכם ההגנה הדרום-מזרחית עם טורקיה. המשמעות הייתה החזרה של כל סוללות הפטריוט הגרמנים שהוצבו באזור, מספר חודשים לפני הזמן המיועד. וזאת עוד לאחר בקשה טורקית להארכת השהות, לאור הלחץ הרוסי.

הלחץ הגרמני לא נגמר ובמאי שנה שעברה תבע הממשל הגרמני 3 נתינים טורקים באשמת ריגול. אחד מהם הוא עוזר בכיר לשעבר של הנשיא ארדואן, מאחמט גרגרליוגלו. הממשל הטורקי כמובן טען שמדובר בשום דבר חוץ מרדיפה פוליטית. הגרמנים חשבו אחרת והאשימו את הטורקים בניסיון ריגול אחרי פליטים כורדים ומנהיגי מחתרת לשעבר שנמלטו לגרמניה.

הגרמנים אולי חשבו שלימדו את ארדואן לקח, אך עתה מצאו את עצמם עכשיו כיעד מספר אחת של המהגרים מן המזרח התיכון. כך, מוויכוח על זהות ושפה, הידרדר המתח שבין גרמניה לטורקיה למהלכים של פגיעה ישירה בריבונות מדינה אחרת. לגרמנים נותרה אופציה אחת על השולחן – מיקוח: גרמניה עדיין תחזיר הביתה את סוללות הפטריוט כפי שהכריזה, אך תשלח שתי ספינות מלחמה לאזור טרסוּס כדי להבטיח הגנה אווירית על דרום-מזרח טורקיה. בנוסף 150 חיילים גרמנים יגיעו כדי לעזור לטורקים לאבטח את מחנות הפליטים/מהגרים, ולקינוח האיחוד יעביר לטורקיה סכום של 3 מיליארד אירו בכדי לאפשר לטורקים לפעול בצורה יותר דינמית שתבלום את ההגירה הבלתי נגמרת משטחם.

סובלנים, עד גבול מסויים; מפגינים למען מהגרים בברלין. צילום: ekvidi CC BY-NC 2.0

מרקל לא אמרה את המילה האחרונה

העוקבים המושבעים ודאי זוכרים כיצד ראש ממשלת טורקיה אהמט דבוטולו ושר החוץ שלו מבלוט צ'בושולו יצאו מן הפגישה עם חיוך גדול של סיפוק על ההסכם ש"הבטיח את חופש הפעולה המערבי של טורקיה". אם כן, נכון לעכשיו נראה שידה של טורקיה על העליונה. במיוחד כאשר ארדואן של אחרי ההסכם רק מחריף את ההצהרות השערוריות: "יש דוגמאות לכך בעולם [נושא של הגדלת הכוח שיש לנשיא]. אפשר לראות זאת בגרמניה של היטלר", אמר הסולטן לאחר ששב מביקור רשמי בערב הסעודית.

אבל גרמניה לא סיימה. שיחות עם בכירים במערכת הביטחון הגרמנית מגלות יותר ויותר פרויקטים שמבוטלים או נענים בסירוב מצידה של גרמניה כלפי טורקיה. הטורקים ביקשו סיוע גרמני בגבול מול ארמניה – גרמניה השיבה בשלילה. פטרול משותף לגרמניה וטורקיה ליד סינופ בצפון טורקיה – לא התקבל. אימון אווירי משותף לשני הצבאות בוטל גם כן.

יכול מאוד להיות שארדואן קרא לא נכון את ההסכם האירופי-גרמני עם טורקיה. הגרמנים היו זקוקים לפלסטר על האצבע, אבל הם עדיין גודעים לאט לאט את הגידול הטורקי מהרגל. לפחות עד שזו תבחר מנהיג אחר. וכמו שסוכנים טורקים פועלים לאתר מנהיגי מורדים כורדים בגרמניה, כך גרמניה פועלת לחיזוק גורמי האופוזיציה בטורקיה.

המצב בין שתי המדינות מזכיר מאוד תהליך של מלחמה תרבותית קרה, כזו המבוססת על שנאה אישית בין ראשי ממשלות. סולטן המשי שפועל כדי להאדיר את שמו עצמו על חשבון האומה הגרמנית, וקנצלרית הברזל שפועלת לסרס את הסולטן על מנת להגן על גרמניה, ואולי אפילו כדי להציל את טורקיה מעצמה.

מה שבטוח, על-פי המסלול הנוכחי, שני הגושים מתקרבים לנקודת התנגשות, ולא יהיה זה פלא אם בעתיד הלא רחוק נראה איסור כניסה של ארדואן לגרמניה. אחרי הכל, אם האוסטרים כבר העלו דרישה לגרש את השגריר הטורקי ולאסור את כניסת ארדואן, מדוע שהגרמנים, עם כל המשקעים והאינטרסים, לא יקדמו זאת גם כן?

וילהלם רוט הוא מנכ"ל המרכז לקידום יחסי ישראל-אירופה