בכל הקשור ללבנון, ארה"ב אינה ידידת ישראל

טוני בדראן הוא חוקר במכון להגנת הדמוקרטיות (FDD) המתמחה בענייני טרור והמזרח התיכון. המאמר התפרסם לראשונה באתר מגזין טאבלט, ואנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו.

***

לאחר דיון שנערך לפני כשבועיים בהשתתפות ראש הממשלה נתניהו ובכירי צה"ל בנוגע לפרובוקציות של חיזבאללה בגבול הצפון, שלל דיווחים בתקשורת טענו כי אגף המודיעין בצבא פרסם לא פחות מארבע אזהרות מפני שחיקה בהרתעה הישראלית. אותם גורמי מודיעין, כך דווח, התריעו בפני נתניהו כי המשבר הפוליטי מבית והקשרים המעורערים עם ארה"ב פוגעים בהרתעת אויבים כמו חיזבאללה.

הדעות חלוקות לגבי האופן בו יש לקרוא הערכות כאלו, העוסקות בהשפעת המשבר הפוליטי בישראל על מעמדה הביטחוני. מצד אחד ניתן לקרוא אותן כניתוח מודיעני כן ורציני; מנגד ניתן לראות בהן מסר פוליטי הנועד לצייר את הרפורמה המשפטית כמזיקה לביטחון ישראל, עוד נקודה בדף המסרים של יריבי נתניהו.

אך על מנת לשקול כראוי את הטענה לפיה המתח ביחסים בין ישראל וארה"ב מחליש את ההרתעה הישראלית בגבול הצפון, ראשית יש לבחון את ההנחה לפיה שתי המדינות חולקות אינטרסים דומים בכל הנוגע ללבנון, ואותה חזית אחידה לכאורה כעת נפגמת בשל הנעשה בזירה הפוליטית הפנימית בישראל. הערכה כזו צריכה להתחיל בהטלת ספק בזהות אינטרסים ישראלית-אמריקנית בלבנון, אשר בפועל אינה קיימת.

בחודש יולי אשתקד, ממשל ביידן מינף בהצלחה את מתקפת הרחפנים שתיכנן חיזבאללה נגד אסדת 'כריש' כדי ללחוץ על ממשלת לפיד הזמנית בדרישה דחופה: לחתום על הסכם הסדרת הגבול הימי עם לבנון בתוך זמן קצר, לפני הבחירות בנובמבר, ובכך להעניק ללבנונים שטח בעל פוטנציאל כלכלי גבוה. בכך ישראל אותתה גם כי היא מוכנה לסגת מול איומים תוקפניים. כפי שהבית הלבן הבהיר בפומבי, סוגיה זו הוצבה בעדיפות עליונה מבחינת הנשיא ביידן, אשר השיג לבסוף את מטרתו.

כחלק מאותו תהליך, ממשל ביידן הציג עמדה אמריקנית חדשה בלבנון: ארה"ב הציבה עצמה בין ישראל לבין חיזבאללה, ולקחה על עצמה את תפקיד מגינת לבנון, הנתפסת בדמיונם של מקבלי ההחלטות בוושינגטון כמדינה עצמאית הזקוקה לתמיכה. כפי שבכיר אמריקני הסביר אשתקד, הסכם הגבול הימי אמור היה לשמש כערובה ביטחונית לא רק עבור ישראל אלא גם עבור לבנון. בתרגום מלשון דיפלומטית, הצהרה כזו מסמלת שינוי ביחס הבית הלבן כלפי לבנון – משטח הנשלט צבאית ופוליטית על ידי איראן וחיזבאללה, למדינה ריבונית הזכאית לכמעט מיליארד דולרים בסיוע שנתי.

בפועל, ובניגוד לטענות השליח האמריקני הוכשטיין ועמיתיו לתיבת התהודה בוושינגטון, ההסכם הימי לא שיפר את ביטחונה של ישראל. במציאות, מעמדה הביטחוני ועמדת ההרתעה שלה נפגעו קשות במספר חזיתות מאז שג'ו ביידן החל לכהן כנשיא. מנגד, ההסכם אכן שיפר את מעמד חיזבאללה והגביר את ביטחונו העצמי בהפעלת לחץ על ישראל.

במהלך החודשים האחרונים ארגון הטרור ביצע בשיתוף עם כוחות צבא לבנון סדרת פעולות התגרות בגבול וחדירות לשטח ישראל, כחלק מקמפיין רחב וממוקד. כפי שהתברר באפיזודת ההסכם הימי, חיזבאללה כעת מתנהל ישירות מול אנשי ביידן, בניסיון לקדם מטרות משותפות ולכפות אותן על ישראל.

בכל פעם בה חיזבאללה מבצע עוד פרובוקציה, ארה"ב מיד מציעה עצמה כמתווכת בין ארגון הטרור לבין ישראל, לכאורה בשם האינטרס של "ייצוב לבנון". מיותר לציין כי התפקיד הישראלי בהצגה הזו מסתכם בביצוע עוד ויתורים במסגרת הסכם בתיווך אמריקני, מתוך חשש להרגיז את הפטרון בבית הלבן. בינתיים, בחיזבאללה יודעים היטב כי המחזה בנוי כך שישראל מנועה מלהגיב, וכך הם יכולים להמשיך בהתגרות ללא כל סיכון, במיוחד בהתחשב בעובדה לפיה "מדינת לבנון" היא יציר הדמיון.

בנאום שנשא לאחרונה לציון יום השנה למלחמת לבנון השנייה, מנהיג הארגון חסן נסראללה הסביר בדיוק כיצד מתנהל הריקוד מול ביידן ושליחיו. גם הוא פתח בהסכם הימי. העובדה לפיה לבנון השיגה את כל דרישותיה הייתה הודות לאיום של חיזבאללה בתקיפת אסדת 'כריש'. זהו הרגע אשר בו, לדבריו, האמריקנים נכנסו לתמונה והביאו איתם הסכמה ישראלית.

לאחר שהבין היטב את התקדים שנוצר בים חיזבאללה החליט שהגיעה העת לנצל את יתרונו גם ביבשה, וגם שם קריאתו את העמדה האמריקנית התבררה כמדויקת. שעות ספורות לפני אותו נאום של נסראללה, השליח האמריקני הוכשטיין (שהוביל את ראש הממשלה הזמני לפיד להיכנע לכל דרישות חיזבאללה בימיו האחרונים בתפקיד) נחת שוב בישראל כדי לדון במתיחות בגבול לבנון.

סדרת הפרובוקציות של חיזבאללה בגבול החלה עוד קודם לכן. ב-21 ביוני, התקשורת הישראלית דיווחה כי פעילי הארגון נכנסו לשטח ישראל בראשית אפריל והקימו מוצב באזור הר דוב. כל זה כמובן התרחש הרבה לפני שממשלת נתניהו העבירה חוק כלשהו הקשור לרפורמה המשפטית.

העובדה כי פעולה זו של חיזבאללה נחשפה בעיתונות בישראל שבועות לאחר שהתרחשה משקפת בחלקה את החשש בירושלים מהפגנת חולשה. בממשלה קיוו כי ניתן יהיה לפתור את הפרשה בשקט בערוצים דיפלומטיים ובאמצעות כוח יוניפי"ל המוצב בדרום לבנון. ישראל הגישה תלונה למועצת הביטחון של האו"ם ואיימה להסיר בכוח את אוהלי חיזבאללה בתאריך יעד מסוים, איום שכיום נראה חלול במיוחד.

התגובה הנרפית של ישראל מול פלישה לשטחה הריבוני מעידה על כך שבירושלים טרם השכילו להבין כי המאהל בהר דב הוא חלק ממהלך רחב ושיטתי של חיזבאללה, כפי שהסביר נסראללה. חוסר ההבנה הזה טמון בסירוב מטריד לא פחות להבין את העמדה האמריקנית המעודכנת כלפי לבנון. התוצאה היא שישראל מגיבה בנקודתיות מול אסטרטגיה כוללת של חיזבאללה המכוונת לכפות עליה ויתורים נוספים, הפעם ביבשה, בעודה מנצלת את ההגבלות שנכפו על ישראל כחלק מהמדיניות האמריקנית, כדי ליצור דינמיקה מבצעית חדשה בגבול.

וכך נוצר המצב המוזר בו גם הישראלים וגם נסראללה פועלים תחת ההנחה לפיה מובטח להם גיבוי אמריקני. אלא שלפחות במקרה הישראלי ההנחה הזו שגויה בחלקה, ובחלקה האחר מהווה מעין העמדת פנים כלפי חוץ שלא ממש משכנעת את האויב מצפון.

מספר שבועות בטרם נחשף בישראל דבר קיומו של המאהל בהר דב, התקשורת בלבנון כבר דיווחה על אירוע מחודש מאי בו פעילי חיזבאללה הקימו מאחז דומה באזור, בשולי הכפר שובא המהווה בעצמו מוקד למתיחות בכל הקשור לחציית לבנונים את הגבול. למרות שנסראללה טען מאוחר יותר כי המאהל השני הוקם בצד הלבנוני של הגבול, העמימות הייתה מכוונת.

פרשת שובא נמשכה בראשית חודש יוני, אז "מקומיים" הפריעו לכוחות צה"ל בעבודות בניית גדר שאמורה למנוע הסתננות ומעבר עדרי צאן משטח לבנון. אדם שהזדהה כחקלאי מקומי אשר חסם דחפור צה"לי בשובא, הופיע בערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה והכריז כי פעולתו הייתה דוגמה לסיסמת ארגון הטרור בדבר "צבא, עם, התנגדות".

מספר ימים לאחר מכן, אנשי צבא לבנון, אשר בפועל מקבלים שכר הודות לסיוע אמריקני נדיב, שוב חצו את הגבול לשטח ישראל. הם תועדו במצלמות הטלוויזיה של חיזבאללה, ותפסו עמדות כאשר הם מכוונים את נשקם לעבר חיילי צה"ל. כפי שנעשה עם חקלאי כפר שובא, הפעולה המתוכננת של צבא לבנון נועדה להדגים את הסינרגיה בין ארגון הטרור, מוסדות הממשלה והאזרחים. היא הדגישה כי חיזבאללה מהווה את חוד החנית של מדיניות הנתמכת בידי ממשלת לבנון והמדינה כולה.

הנקודה האחרונה הודגמה שוב בסיורים שערכו חברי פרלמנט לבנונים בפאתי הכפר, בהם הביעו תמיכה בשחרור "האדמה הלבנונית הכבושה". אנשי צבא לבנון השתתפו בתרגיל נוסף כזה לצד פעילי חיזבאללה באזור מנרה, מערבית לקריית שמונה, שם חצו את הגבול והפריעו לפעילות צה"ל בשטח, לפני שנהדפו בחזרה ללבנון.

בחירת המיקומים לא הייתה מקרית. בשנת 2000 ישראל נסוגה מלבנון לקו הגבול הידוע בשם הקו הכחול שנקבע על ידי האו"ם על בסיס מפות היסטוריות. מלבד חלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר הנחצה בידי הקו וחוות שבעא הסמוכה לשובא ומהווה חלק מרמת הגולן שמעולם לא הוכר כלבנוני, ישנן כמה נקודות אחרות לאורך הגבול הנמצאות במחלוקת. פעלולי היח"צ של חיזבאללה לאורך גדר הביטחון התרחשו בחלק מהן, באזור שבין מטולה ועד זרעית במערב. זהו אותו אזור בו צה"ל חשף ב-2018 את רשת מנהרות הטרור חוצות הגבול של חיזבאללה.

באירוע אחר סמוך למטולה בראשית חודש יולי, פעילי חיזבאללה הסירו מצלמות אבטחה ישראליות שהותקנו על הגדר החכמה. פעולות כאלו של חבלה בציוד מעקב הפכו לשגרה, לעתים קרובות בסיוע צבא לבנון. בנוסף, חיזבאללה משתמש בארגון קש "סביבתי" בשם Green Without Borders כדי לנטוע עצים שיפריעו למצלמות האבטחה, ולהקים מגדלי תצפית מטרים ספורים מהגדר. בשנה האחרונה בלבד, ארגון הטרור הקים 27 מוצבים כאלה לאורך הקו הכחול. הצבא הלבנוני מצדו מסייע בכך שהוא מונע מצה"ל לפנות את אותם עצים, כמו באירוע מ-2010 אז נורה למוות קצין צה"ל שהיה חלק מצוות עקירת עצים מערבית למטולה.

על מנת לחסום תוכניות מבצעיות של חיזבאללה לפלוש לשטח ישראל בעימות עתידי, צה"ל הקים בשנים האחרונות גדר בטון בגבול לבנון ועסק בשדרוג הביצורים לאורכה. הבנייה נערכת כעת באזור הר דב מול הכפר שובא. גורמים ישראלים מעריכים כי המערכה הנוכחית שמנהל חיזבאללה נועדה להפריע לבניית המכשול הזה ולהקמת אמצעי הביטחון של צה"ל בכלל. יש בכך אמת, אך הערכה זו אינה מספקת את התמונה המלאה. נסראללה עצמו הבהיר בגלוי את מטרתו כאשר דיבר על תפקיד חיזבאללה והתפקיד המסייע של ממשלת לבנון בהשגת ויתורים טריטוריאליים מישראל, "כפי שהיה בהסכם הימי".

בחיזבאללה היו גלויים למדי באשר למטרותיהם. הראשונה היא הכפר ע'ג'ר, שהקו הכחול החוצה אותו היה אמור להותיר את חלקו הצפוני בידי לבנון. האו"ם רואה בכפר שטח כבוש ומועצת הביטחון דוחקת בישראל להשלים את הנסיגה מחלקו הצפוני. בתקופה שקדמה לנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000 ומלחמת לבנון השנייה ב-2006, ע'ג'ר והר דב היו מטרות תכופות למתקפות חיזבאללה, הסתננות וניסיונות חטיפה. אחד מהאירועים הבולטים התרחש בנובמבר 2005, אז במבצע משולב הותקפו מוצבי צה"ל בהר דב ובע'ג'ר, שם נערך גם ניסיון חטיפה תוך שימוש באופנועים וטרקטורונים, דומים לאלו שהוצגו במצעד הצבאי של חיזבאללה במאי, ובסרטון שפורסם ביוני והדגים מתקפה חוצת-גבול של כוח רדואן.

פחות משנה לאחר מכן, חיזבאללה הוציא לפועל מבצע חטיפה מוצלח סמוך לזרעית, שלמעשה הצית את המלחמה בקיץ 2006. כיום שוב ברור כי הארגון מאותת על מוכנותו ליצור גרסה מחודשת של המציאות הזו על הגבול.

Hezbollah’s production unit releases its latest video on the anniversary of the 2nd Lebanon War. The video depicts the scenario in which the elite Radwan force "takes over" an Israeli military outpost. Key highlight: A kamikaze drone takes out an IDF tank.pic.twitter.com/xu7O48THDG

— Ariel Oseran (@ariel_oseran) July 16, 2023

ממש לפני חתימת ההסכם הימי אשתקד, המועצה המקומית בע'ג'ר החלה להקים גדר גבוהה הכוללת מצלמות וחיישנים לאורך החלק הצפוני של העיירה. ישראל החלה לאפשר תנועה חופשית ופעילות תיירותית בכפר שהיה בעבר שטח צבאי סגור. לפני הקמת הגדר החדשה לא היה קיים למעשה מכשול ביטחוני וכך הכפר נותר פגיע, בנוסף להפיכתו למוקד של הברחת סמים ונשק מלבנון.

ההחלטה להקים גדר חדשה הפכה להיות מלכודת עבור הממשלה הנוכחית בישראל. לאחר שהמתין כמעט שנה, חיזבאללה החליט לנצל את המצב ושלף שוב את אותו מהלך בו השתמש בהסכם הימי. "כפי שעשינו עם הגז ושרטוט הגבול הימי, גם היום, בשיתוף פעולה בין המדינה וההתנגדות ועם תמיכת העם הלבנוני והכוחות הפוליטיים, אנחנו יכולים לשחרר את אדמתנו הכבושה בעיירה ע'ג'ר", הסביר נסראללה.

ראשית חיזבאללה ירה ב-6 ביולי טיל נ"ט סמוך לכפר. כמה ימים לאחר מכן, הוא פרסם תיעוד של כלי רכב צה"ליים בגדר והכריז על כך כ"סיפוח" החלק הלבנוני של ע'ג'ר. בהמשך הוא דחק בממשלת לבנון להעביר הצעה לאמריקנים: עליכם לכפות על ישראל להוריד את הגדר ולסגת מן החלק הצפוני של הכפר. בתיאום מושלם, האמריקנים שוב פעלו כשליחי חיזבאללה.

חיזבאללה בחר להתמקד בע'ג'ר משום שהוא מהווה נקודת מוצא טובה לדעת הקהל בארה"ב ובאו"ם, שכאמור עוסק מזה תקופה ארוכה במעמד החלק הצפוני בכפר. אם ארה"ב תלחץ על נתניהו לוותר, יהיה מדובר בניצחון קליל לחיזבאללה שהושג ללא שום צורך במשא ומתן. אם ישראל תסרב לסגת מע'ג'ר, אך יחד עם זאת תסכים בעידוד אמריקני שלא להסיר בכוח את אוהלי חיזבאללה, גם תוצאה זו תיחשב כניצחון עבור ארגון הטרור והוכחה לכך שישראל מורתעת. נקודה זו חזרה שוב ושוב בנאום נסראללה: ההססנות הישראלית היא תוצאה ישירה של ההרתעה שחיזבאללה כופה עליה.

בהתבססו על תפיסה זו של הרתעה, מטרה נוספת של חיזבאללה היא התפרסות באזור חוות שבעא בהר דב. במהלך העשור האחרון, חיזבאללה השתמש בגזרה זו כזירה לפעולות תגמול נגד תקיפות ישראליות בסוריה (ולעתים נדירות יותר בלבנון), בהן הארגון ראה הפרה של משוואת ההרתעה. כעת הוא מתכנן להפוך את השטח המזרחי של החווה ואת כפר שובא הסמוך לזירת פעילות מוגברת, בדומה לנקודות הגבול ממערב.

رئيس بلدية #كفرشوبا في جنوب #لبنان: "سنشق طريقاً بمحاذاة بلوكات الاحتلال لتسهيل انتقال المواطنين إلى بركة بعثائيل"#الميادين @mayadeenlebanon @abbas_sabbagh pic.twitter.com/X4sSGf2q9e

— قناة الميادين (@AlMayadeenNews) July 20, 2023

לאחר שבחן את התגובות הישראליות במהלך חודש יוני, ובמיוחד לאחר ביקור הוכשטיין ביולי, חיזבאללה הגביר את קצב הפעילות בשובא. ב-20 ביולי הוא הביא למקום דחפור אשר הסיר מכשולים וגדרות צה"ליות והמשיך ליישר את הקרקע הסמוכה לגבול. אותו חקלאי מקומי נמרץ שכיכב בפרקים הקודמים הסביר שוב בערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה כי התוכנית היא ליצור כביש לאורך הגבול "בנקודה הקרובה ביותר לאויב הציוני".

נסראללה הוסיף פרטים בנאומו. האזור בו חיזבאללה הקים אוהלים הוא שטח לבנון, הסביר, ולכן אין לו כל כוונה להסיר אותם. לדבריו, חיזבאללה חש חופשי להקים כל מבנה שירצה בשטח המדובר. כאשר פירט בצחוק את רשימת המבנים האפשריים הוא כלל בה בין היתר "מגדל". יתכן כי בקרוב יצוצו גם בשובא מגדלי תצפית מטעם ארגון Green Without Borders, כפי שקרה מערבה משם.

כדי להדגיש עוד יותר את הנוכחות הגלויה של חיזבאללה לאורך הגבול כולו, תועדו לפני כשבועיים אנשי חיזבאללה בחגור צבאי מלא מסיירים באור יום ממש על הגדר סמוך למושב דובב בגליל העליון, ומביטים הישר למצלמה.

اعلام العدو ينشر

الرعب صباح اليوم على الحدود مع لبنان
مسلحين على طول الحدود pic.twitter.com/yD7c9X1Hi2

— السيد ابراهيم مهدي (@SayedIbrahimMah) July 25, 2023

פעולות חיזבאללה בגבול הן חלק ממהלך רחב יותר אותו מנהל הארגון נגד ישראל. עוד לפני הקמת האוהלים באפריל, נסראללה הכריז בחודש מרץ על מאמץ "מקומי" ביחד עם כוחות צבא לבנון להפריע ל"התרחבות הישראלית מעבר לקו הכחול", במיוחד סמוך לכפר חולא מערבית למטולה.

באותו חודש חיזבאללה שלח מחבל עמוק לתוך ישראל כדי לבצע את הפיגוע בצומת מגידו, חלק ממאמץ לחבר בין החזית הלבנונית לבין זו הפלסטינית בתמיכת איראן. ב-6 באפריל, חיזבאללה ניצח על ירי 34 רקטות מלבנון. יומיים לאחר מכן, על פי מקורות ישראלים, מתחם האוהלים הוקם בתוך שטח ישראל.

האותות אותם חיזבאללה שולח בפעילותו באיזור שבעא מלמדים על חזרה לסטטוס-קוו אשר שרר באיזור טרם 2006. המלחמה טרפה את כללי המשחק שהיו נהוגים מול חיזבאללה בעשור שקדם לה, ובמיוחד מאז הנסיגה בשנת 2000. כללים אלו אפשרו אז לדרום לבנון להפוך לזירת עימות בעצימות נמוכה מול ישראל, מבלי שחיזבאללה יידרש להשלכות משמעותיות.

מאז ראשית כהונת ביידן, חיזבאללה הגביר בהדרגה את הטמפרטורה בדרום לבנון. החל ממתקפת טילים בקיץ 2021, דרך ניסיון התקיפה של אסדת 'כריש' ביולי 2022 ועד לפיגוע במגידו באפריל 2023 – חיזבאללה הפך את החזית הלבנונית לזירה ממנה ניתן להציק לישראל, אם כי בעוצמה פחותה מזו של התקופה בטרם 2006.

השורה התחתונה היא שכל הרתעה אותה הצליחה ישראל לבסס לאחר המלחמה ב-2006, כעת נשחקת באופן משמעותי. כפי שנסראללה הדגיש בנאומו, חיזבאללה אינו סבור כי ישראל מוכנה להגיב להפרת כללי המשחק במלחמה כוללת, בוודאי לא סביב כמה אוהלים. בנוסף, וכפי שכבר למד בעיקר בהסכם הימי, הוא מבין כי האמריקנים מתנגדים להסלמה בלבנון ופועלים כל העת כדי להגביל את ישראל.

זה בדיוק האופן בו ההסכם הימי היה אמור לפעול. אנשי ביידן הבהירו היטב כיצד הם רואים את ההסכם: הוא הבטיח ללבנון שקט, יציבות ושגשוג, או במילים אחרות – העניק ללבנון (ובכך גם לחיזבאללה) מטריית הגנה, בכך שהוא הגביל בגלוי את פעילות ישראל בשטח.

גם נסראללה חיבר בדבריו בין התפקיד האמריקני בתיווך לבין ההרתעה הישראלית: "הסיטואציה שונה כעת… זו הסיבה בגינה ישראל לא העזה לפעול נגד האוהלים. מדוע?… משום שהישראלים מבינים [שחיזבאללה יבצע פעולת תגמול]. ומשום שהם מבינים, הם פנו לתיווך בעניין". במילים אחרות, נסראללה מזהה היטב כי מטרת התיווך האמריקני היא להגביל את פעילות ישראל בלבנון, במקביל לאפשרות חיזבאללה להכריז על "ניצחון" שאמור לייצב את לבנון ולחזק עוד יותר את הארגון.

בזמן חתימת ההסכם הימי בשנה שעברה, מרבית הפרשנים ביטלו את החשש לפיו חיזבאללה יוכל לנצל את העסקה להשגת ויתורים נוספים ביבשה, אם בכלל הבינו את הקשר בין שתי הסוגיות. אלא שנסראללה עצמו הצביע על קשר נוסף בין פעולות הארגון הנוכחיות בגבול היבשתי לבין העסקה הימית של הוכשטיין. כאשר פירט את הדרישות הטריטוריאליות שלו באזור שמערבית לע'ג'ר, הוא כלל את נקודה 1B בנקורה שעל החוף כנקודת הסיום של הגבול הלבנוני. במהלך הדיונים על ההסכם הימי, הלבנונים התעקשו על נקודה זו כנקודת ההתחלה היבשתית ממנה יוצא הגבול הימי.

במקביל, הממשלה הזמנית בראשות לפיד ותומכיה חגגו את ההסכם הימי כ"ניצחון", בעיקר משום שהוא מעניק לכאורה הכרה ב"קו המצופים" הנמשך לים מראש הנקרה. מקור אנונימי בממשלת לפיד הזין עיתונאים בספין לפיו מדובר בקו ביטחון חשוב שמעולם לא הוכר בידי גורמים זרים, ולכן ההכרה בו בהסכם תאפשר לישראל "להתייחס אליו כקו הגבול הצפוני שלה".

בפועל, שום דבר מזה לא הופיע בהסכם. המצב נותר בדיוק כפי שהיה והשאיר פתח רחב לטענות לבנוניות לשטח שעל פי ההסכם "אינו מוגבל". עוד מציין ההסכם כי "הגבול הימי לכיוון היבשה בנקודה המזרחית ביותר צפוי להיות מוגדר בהקשר או בזמן סביר לאחר שהצדדים יסכימו על גבול יבשתי סופי".

הצמדת הגבול הימי לטענות הגבול ביבשה הייתה דרישה לבנונית מלכתחילה, ולמעשה תנאי להשתתפות בשיחות ההסכם הימי. מחלקת המדינה תחת מייק פומפאו, בשיקול דעת תמוה ביותר, נכנעה לדרישה הזו וכללה בהסכם המסגרת ניסוח לפיו ארה"ב "מצפה" לשיחות נפרדות בנוגע ל"סוגיות בלתי-פתורות הקשורות לקו הכחול". כלומר – המצב הנוכחי בגבול היבשתי כלול בהסכם הימי, וכך גם לבנון מתייחסת אליו.

יום לאחר נאום נסראללה, יו"ר הפרלמנט נַבִיה בֵרִי (שותף של חיזבאללה ובן שיח אמריקני) הדהד את הדברים כאשר כרך יחדיו את כל טענות לבנון ביבשה, ואמר כי הקהילה הבינלאומית "נדרשת לחייב את ישראל… לסגת מהחלק הצפוני של ע'ג'ר, חוות שבעא וגבעות כפר שובא, ונקודה 1B".

בכתבה בעיתון 'אל-אחבר' התומך בחיזבאללה, שפורסמה במקביל לביקור הוכשטיין בישראל וזכתה לתהודה בכלי תקשורת נוספים בלבנון, נטען כי "מדינות במערב הודיעו ללבנון על נכונות ישראל להיכנס לשיחות בנוגע לסימון הגבול ביבשה, למרות שבעבר התנגדה לכך, ולהגביל את הדיונים ל-13 הנקודות במחלוקת לאורך הקו הכחול". עוד נטען בכתבה, בציטוט מקורות דיפלומטיים אלמונים, כי "הממשל האמריקני רואה בהתפתחות הזו הזדמנות להשלים את סימון הגבול היבשתי, דבר אותו הוא שואף להשיג מאז חתימת ההסכם הימי".

האם אלו טענות אמיתיות? אין לדעת. מה שניתן לומר במידה מסוימת של ודאות הוא שמבחינת ממשל ביידן קיימים תמריצים רבים לנסות ולנעול את ישראל בתהליך כזה, כהמשך להסכם הימי ולמדיניות הכללית של "הרגעה" עליה הוא מבוסס.

השורה התחתונה של מסלול כזה תהיה ניצחון עבור חיזבאללה. בכל פעם בה הוא הסלים ישראל נסוגה, האמריקנים התערבו והניאו את ישראל מתגובה כוחנית, ובמקום זאת עודדו אותה להיכנס לעוד תהליך בסופו יתקבלו דרישות חיזבאללה. יתרה מכך, נסראללה מעולם לא אמר מילה אחת על קיפול האוהלים ביוזמת חיזבאללה, אפילו במקרה בו ישראל תיסוג מע'ג'ר.

מן הסתם, דרישות חיזבאללה אינן נעצרות בע'ג'ר וב-13 הנקודות לאורך הקו הכחול, והארגון מנסה להשתמש בקו הכחול כדי להבטיח לעצמו יעדים נוספים ברמת הגולן. "מהו הערך של האוהלים? הוא טמון בכך שהם האירו זרקור על המצב הכולל בגבול", הבהיר נסראללה. "הערך של האוהל הוא בכך שפתח הדיון לרווחה. אנחנו קבוצה בעלת מטרה".

מאז שארה"ב והאו"ם החלו לקדם יוזמות לפתרון המצב בצפון ע'ג'ר, הלבנונים היו גלויים למדי בעמדתם לפיה סוגיית הכפר היא קרש קפיצה לטיפול בסוגיית שבעא וגבעות שובא. לפחות בסוגיה הזו, הטענה הלבנונית לשטח היא פיקציה שהומצאה רק לאחר הנסיגה הישראלית בשנת 2000.

בעיתון 'אל-אחבר' ניסו למסגר את בניית הגדר הישראלית בהר דב כ"ניצול ההכרה האמריקנית במהלך כהונת טראמפ בריבונות הישראלית ברמת הגולן". העמדה האמריקנית הנוכחית אינה מכירה בדרישה הלבנונית לחוות שבעא וגבעות שובא, ורואה בהן חלק מרמת הגולן. עם זאת, חיזבאללה מודע היטב לתמיכת אנשי אובמה בהחלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם והגדרתה את קווי 1967 – מדיניות אותה אימץ בנאמנות ממשל ביידן גם בהקשר ירושלים והשטחים הפלסטיניים.

אנשי ממשל אובמה, אשר רבים מהם משרתים כיום בממשל ביידן, מעולם לא הביעו תמיכה בהכרה בריבונות ישראל בגולן. אם חיזבאללה יצליח לגרום לשינוי קל בעמדתם לגבי שבעא ושובא, הוא יכול לרשום לעצמו עוד ניצחון גדול.

טרם ברור כיצד נתניהו יבחר להמשיך. כשלושה שבועות לאחר ביקור הוכשטיין, וחודשים לאחר המחאה שהביעה ישראל בעניין ופניותיה דרך צד שלישי, היא נותרה שקטה בכל הקשור לפרשת האוהלים. אפילו כאשר הצהיר על מוכנות צבאית לכל תסריט אפשרי, לאחר ישיבת הקבינט לפני שבועיים צה"ל המשיך לשדר כי הוא מעדיף רגיעה והימנעות מעימות עם חיזבאללה, ואת עמדתו לפיה פרשת האוהלים צריכה להיפתר "במקום ובזמן שנבחר".

נכון לעכשיו לא ברור האם נתניהו אכן יממש את איום השימוש בכוח, מתוך הבנה כי עימות בהיקף כלשהו הוא תסריט סביר בכל מקרה, או שמא יחליט ללכת עם יוזמת ביידן המובילה אותו לתהליך מסוכן חדש בו ארה"ב נמצאת בצד של חיזבאללה, בדיוק כפי שהייתה בהסכם הימי.

ישראל חייבת להבין כי ארה"ב אינה נמצאת לצידה בכל הקשור ללבנון. בפועל, המדיניות האמריקנית בלבנון מעצימה את חיזבאללה, לא מרסנת אותו. ישראל אינה יכולה לסמוך על הצהרות חסרות תוחלת הדורשות מצבא לבנון או האו"ם לנקוט פעולה, או בקשות מארה"ב ללחוץ על הממשלה בביירות. כל הסיסמאות האלו מייצגות הבנה מיושנת של המציאות בלבנון וכמו כן של העמדה האמריקנית הנוכחית. הדחף האמריקני הוא לדחוק את ישראל מגבול הצפון כדי לקדם את ביטחונה ושגשוגה של לבנון – בפועל כמדינת חיזבאללה.

בכל נתיב בו ממשלת ישראל תחליט לבסוף לפעול כדי להתמודד עם סוגיית האוהלים – בין אם להסיר אותם בכוח או פשוט להמשיך ולא לעשות דבר – עליה להתרחק מכל יוזמה אמריקנית שרק תחזק את עוד יותר את תקדים ההסכם הימי, זה שהציב את וושינגטון כמתווכת בין חיזבאללה לבין ישראל, ולא כבת-ברית שלה.

***

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

The post בכל הקשור ללבנון, ארה"ב אינה ידידת ישראל appeared first on מידה.