המשבר הכלכלי החמור שפקד את טורקיה בין השנים 2000 ל-2001, והיה הקשה ביותר בהיסטוריה המודרנית של המדינה, דחק מיליוני אזרחים מתחת לקו העוני. בשנה שלאחר מכן, אותם אזרחים נגיעו לקלפי כדי להעניש את קואליציית השלטון שהורכבה בעיקר ממפלגות מרכז, ובחרו לראשות הממשלה את רג'פ טאיפ ארדואן. בפיתול בנאלי של הגורל כמעט שני עשורים לאחר מכן, היריב הגדול ביותר של ארדואן לקראת הבחירות לנשיאות ב-2023 הוא שוב קו העוני.
עשר השנים הראשונות לשלטון ארדואן הביאו שגשוג יחסי לטורקים וחיזקו את הפופולריות של הנשיא. שיעור התמ"ג לנפש עלה בחדות מ-3,688 דולרים ב-2002 ועד לכמעט 12,000 דולרים ב-2012. אך מאז 2013, נפוטיזם חסר בושה, נטיות רודנות גוברות, שחיתות ורשלנות פיננסית האיצו את גידול שיעורי הריבית, האינפלציה והאבטלה, ושיעור התמ"ג צנח שוב לתהומות העבר.
בחודש אוקטובר האחרון, שיעור האינפלציה השנתי בטורקיה עמד על פי המדדים הרשמיים על 19.89 אחוזים. אלא שקבוצת חוקרים עצמאיים אשר בדקה את הנתונים באופן בלתי-תלוי העריכה את שיעור האינפלציה האמיתי כגבוה בעשרות אחוזים. כמעט חצי מהעובדים במדינה משתכרים שכר מינימום, מה שאומר שמיליוני משפחות נאלצות לשרוד על בסיס הכנסה זעומה של 233 דולרים בחודש בלבד.
בשלהי 2017, כאשר הלירה הטורקית נסחרה ביחס של 3.5 לירות לדולר, ארדואן ייעץ לטורקים למכור את יתרות המטבע הזר שברשותם ולהשקיע במקום זאת במטבע מקומי. למרבה הצער, מאז ראשית 2018 הלירה נמצאת במסלול התרסקות בשל מספר גורמים ביניהם המתח הגיאופוליטי מול המערב, גירעונות וחובות גדלים ויתרות מטבע זר מצומקות.
הנשיא ארדואן, שתמך בקיצוץ אגרסיבי של שיעורי הריבית, פיטר בשנתיים וקצת האחרונות שלושה מנציבי הבנק המרכזי. מאז חודש ספטמבר הוא דוחק בבנק המרכזי לבצע עוד ועוד הפחתות בשיעור הריבית, האחרונה שבהן לפני מספר שבועות. יתכן כי ארדואן מקווה שבכך יצליח להחיות את שוק העבודה, להגדיל את הייצוא ולעורר צמיחה – נס כלכלי שאולי יביא לו עוד מצביעים ב-2023.
בזמן כתיבת שורות אלה, הלירה הטורקית התרסקה עוד יותר לשיעור של 13.88 לירות לדולר, הרבה מעבר למה שהוגדר בעבר כ"מחסום פסיכולוגי" של 11 לירות לדולר. בתוך ארבע וחצי שנים מאז שהציע ארדואן להשקיע במטבע המקומי, ערך הדולר מול הלירה זינק מ-3.5 ל-13.88. בשנה הנוכחית בלבד, הלירה איבדה 42 אחוזים מערכה מול הדולר, ונחשבת כיום לאחד המטבעות החלשים בעולם. ב-23 בנובמבר, בעוד השוק כולו נמצא בשיא הסערה, חברת אפל החליטה לעצור את מרבית המכירות שלה בטורקיה.
בזמן שהלירה הטורקית מתרסקת לתהומות היסטוריים, המשכורות במדינה צנחו גם הן מבחינת ערך הכסף. כיום, טורקי המרוויח שכר מינימום חודשי יכול בקושי לרכוש בכספו כמה עשרות בקבוקי בירה. מצב כזה גורם למיליוני בתי-אב לחוסר יציבות בכל הקשור לתכנון התקציב והעתיד. בחודש אוגוסט האחרון, חוב המטבע הזר של הסקטור הפרטי עמד על סכום של 174 מיליארד דולר. מראשית השנה, החוב הזה תפח במונחי הלירה בשיעור של 42%, והוא מעמיד אלפי חברות בסכנת פשיטת רגל.
והטורקים, כולל מי שהיו תומכים נאמנים של ארדואן, כועסים ומבטאים את הכעס. בסוף חודש נובמבר, מפגינים ברחובות איסטנבול ובעיר הבירה אנקרה קראו לשינוי המדיניות הכלכלית שהובילה למשבר המטבע ולשיעורי האינפלציה הנוסקים. בחלקים מאיסטנבול המשטרה אף הקימה מחסומים מול מספר הפגנות זועמות.
כאמור, המשבר הכלכלי מהווה איום קיומי על המשך שלטון ארדואן. מחקרים רבים הצביעו על העובדה כי שאלת הלחם והחמאה היא אחת הסוגיות החשובות ביותר למצביעים במדינה. חברת הסקרים 'אופטימר' מצאה כי 63.8% מהטורקים סבורים כי הבעיות החמורות ביותר העומדות בפניהם הן הכלכלה והאבטלה. באותו הסקר, רק 27.8% מהמשיבים אמרו כי הם סומכים על יכולתו של הנשיא לפתור את המשבר החריף.
ומה יכול ארדואן לעשות? במצב הנוכחי לא נראה כי יש לנשיא אפשרויות פעולה רבות. הוא יכול למשל להפסיק לאתגר את כוחות השוק ולהפוך את מדיניות הריבית, מה שעשוי לעלות לו בעוד מיתון כבד לפני הבחירות. הוא יכול לנסות לבקש סיוע מידידיו העשירים כמו אלה בקטאר, שיכולים להזרים מזומנים והשקעות. זו יכולה להיות הקלה זמנית עבור השוק הטורקי הסובל מחוסר איזון בסיסי.
בתמונה הרחבה יותר, נראה שארדואן נפל קורבן לשגיאותיו הרבות: ניהול מחפיר של הכלכלה והרפתקאות אסטרטגיות הנמצאות הרבה מעבר ליכולתה וכוחה של טורקיה. יתכן כי נפילות אלה יסמנו את תחילת הסוף של עידן הפופוליזם המכוער של ארודאן, האיש ששאיפותיו הניאו-עותמאניות החריבו את הכלכלה של טורקיה והגבירו את בידודה הבינלאומי.
בוראק בקדיל הוא עיתונאי טורקי ועמית במכון .Middle East Forum גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
The post ארדואן רואה את תחילת הסוף appeared first on מידה.