ארגוני השמאל משחקים באש

במדינת ישראל קיים מתח מובנה בין השאיפה לשמור על אופייה הפתוח, החופשי והתוסס, לבין הצורך לנהוג בקשיחות ולעיתים בסגירות, מול אויביה מחוץ ומבית. ד”ר דן שיפטן, ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, מכנה את האתגר הזה כניסיון הכרחי לשלב בין אתונה וספרטה. “ישראל חייבת להיות קשוחה ונחרצת מול אויביה…” (ספרטה) “תוך שימור אופייה הדמוקרטי כלפי פנים, כדי שלחיים יהיה טעם בעיני בני תרבות.” (אתונה)

ביטוי בולט לקושי הזה, אפשר למצוא בהסבר שהעניק בכיר ארגון הטרור חמאס חסן יוסף, לאבי יששכרוף ועמיתו עמוס הראל בראיון שביצעו עמו לצורך כתיבת ספרם “המלחמה השביעית”. יוסף סיפר להם כי “מי שדחף אותנו, מי שעודד אותנו לבצע את פיגועי ההתאבדות היה מחנה השמאל בישראל… אנחנו ניסינו ליצור קרע בתוך העם הישראלי. שבר. וכדי להרחיב את השבר הזה חיפשנו הוכחות לכך שבאמת יש שבר. ההוכחות היו הקריאות אצלכם לסגת מהשטחים, הקריאות לסגת מההתנחלויות, והקריאות לסרב לשרת בשטחים.”

כאן כבר חשוב להדגיש, העובדה שקולות תבוסתניים נשמעים בחברה חופשית לא אמורה להפריע בדרך כלל. גם אם הם מתפרשים באופן מוטעה בקרב אויביה כאיתותי שבירה. הרי אין סיבה שישראל תשתיק את עצמה בגלל שהדבר משמח את מבקשי רעתה. כל זאת במידה ומדובר בקולות אותנטיים. בתופעות חברתיות אורגניות ולא בהתרחשויות שספק אם היו מתקיימות אילולא גורם מדינתי זר שילם כדי להעצימם.

אויב מבית במימון פלסטיני

עשר שנים לאחר פרסום ספרם של יששכרוף והראל, ישראל יוצאת למבצע “צוק איתן”. במהלך הלחימה מאשרת קרן פלסטינית בשם “מזכירות זכויות האדם והמשפט הבינלאומי” הפועלת במימון ממשלות אירופיות, תקציב מיוחד לשוברים שתיקה כדי שיספק לה עדויות על הפרת החוק הבינלאומי של חיילי צה”ל. אותה קרן ציינה לאחר מכן, כי שילמה לארגון כדי לקבל לפחות עדות שלילית אחת ולטענתה קיבלה 57.

לאחר המבצע הוקמה וועדת שאבס מטעם האו”ם במטרה לחקור האם חיילי צה”ל ביצעו פשעי מלחמה. עם פרסום הדוח גינה חמאס את מסקנותיו בטענה שאינן חריפות מספיק “כי חיילים רבים המזוהים עם הארגון הישראלי ‘שוברים שתיקה’, אישרו שהתקיימו פקודות כאלו”.
אותה קרן אירופית- פלסטינית, העבירה באותה שנה מענקים בסכום של- 3.7 מיליון דולר לאחד עשר ארגונים ישראליים ופלסטיניים כדי שיפעלו גם במזרח ירושלים. הארגונים הישראלים היו בצלם, עדאלה, יש דין, שוברים שתיקה, במקום. בין הארגונים הפלסטיניים היו כאלו המזוהים עם ארגון הטרור “החזית העממית לשחרור פלסטין”- אל חאק, אדאמיר, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם ועוד.

אותה קרן אירופית- פלסטינית, העבירה באותה שנה מענקים בסכום של- 3.7 מיליון דולר לאחד עשר ארגונים ישראליים ופלסטיניים

למי שלא זוכר מדובר בשנתיים שבירת המדינה חיה תחת שגרת טרור יומיומית. החל ממאות מקרים של יידוי אבנים וירי זיקוקים ועד עשרות רבות של אירועי דקירה ופיגועיי דריסה. אותם ארגונים פעלו יחד ולחוד באותה תקופה בתחום המשפט והביקורת הקיצונית ביותר נגד ישראל.
האם ניתן להאשים את אותם ארגוני שמאל קיצוני בהסלמת אותה אינתיפאדה ירושלמית? לא צריך להגזים. האם היו גורמים אנטי ישראליים שראו בהם כלי משמעותי במאבק נגדה? כנראה שכן.

אין חדש תחת השמש

בנוגע לפרעות תשפ”א ומבצע “שומר החומות”, עולות תהיות דומות. אומנם סבבי אלימות בהר הבית ומזרח ירושלים אינם דבר חדש, אבל לשמוע את הארכי מחבל העזתי מוחמד דף מאיים בקולו כי “אם לא תיעצר התוקפנות נגד הפלסטינים בשכונת שייח ג’ראח ישראל תשלם על כך מחיר יקר,” וכן לירות לעברה לאחר מכן טילים, זה כבר אירוע חסר תקדים.

האם מוחמד דף היה מזכיר את שכונת שייח’ ג’ראח בטרם ירה על ירושלים, אילולא השכונה הפכה לסמל? ברור שלא. האם קיים סיכוי סביר שמי שיצר את ההילה הלאומנית סביב השכונה הם ארגוני השמאל הקיצוני? קשה לפסול את ההנחה הזו על הסף.

בוודאי שלא כאשר תקציבי הארגונים העוסקים בירושלים עלה משמעותית בשנים האחרונות. ניקח שתי דוגמאות בולטות לצורך העניין. רוב התקציב הייעודי שמקבל ארגון “שלום עכשיו” ממשלות זרות הוא בדרך כלל על “פרויקט מעקב התנחלויות”. אבל בשנת 2020 קיבל הארגון יותר מרבע מיליון שקל מקרנות ממשל גרמניות לפעילות משפטית וציבורית מיוחדת בירושלים. אם ניקח את עמוד הפייסבוק בעברית של הארגון, בתור מקרה בוחן המשקף את הנושאים העומדים בראש מעייניו, נראה שהשפעת התקציב הייעודי מגרמניה לא איחרה לבוא.

לא יתכן שגורמים מדינתיים זרים, ישלמו לארגוני תעמולה מקומיים כדי שאלו יעצימו סכסוכים

בין ינואר למאי 2021 (החודשים שקדמו למבצע “שומר החומות” והחודש בו התקיים) “שלום עכשיו” פרסמו 203 פוסטים. מתוכם 110 (יותר מחצי) עסקו בירושלים, בעיקר בסוגיות סילוואן ושייח ג’ראח. מתוך אותם פוסטים כ-39 היו הזמנות להפגנות ולסיורים מתוקשרים בשכונה. כדאי להבין את ההבדל. במהלך שנת 2018, עת הועברה שגרירות ארה”ב לירושלים, תוך סערה משמעותית בעזה ובירושלים גם יחד, ותוך מתח עצום ברחבי העיר בין יהודים וערבים, פרסם הארגון אותה שנה רק 17 פוסטים על ירושלים.

בנוסף לשלום עכשיו אפשר לקחת גם את ארגון השמאל הקיצוני “עיר עמים” המתמקד בירושלים דרך קבע. ארגון אשר בחודשים שקדמו למבצע “שומר החומות” העצים באינטנסיביות את סוגיית שייח ג’ראח ברשת ובשטח. תקציב פעילות הארגון היה בשנת 2014- 2.7 מיליון שקל. בשנת 2017 כבר חצה את 3 המיליון. בשנת 2018 מחזור הפעילות הגיע ל-4.1 מיליון שקל. בשנת 2019 4.8 מיליון. הנתונים לשנת 2020 טרם פורסמו. אם ככה זה ריווחי להתסיס בירושלים.

לסיכום. לא יהיה נכון להאשים את ארגוני השמאל הקיצוני בעידוד טרור וגם לא בהבערה יזומה של השטח. רחוק מכך. גם לא צרכים לדרוש להוציאם מן החוק. מה שכן צריך לעשות זה לטפל במממנים שלהם. לא יתכן שגורמים מדינתיים זרים, ישלמו לארגוני תעמולה מקומיים כדי שאלו יעצימו סכסוכים נסבלים וקטנים יחסית, לרמה של סמלים לאומניים העלולים להוביל למשברים אלימים.

שהאירופאים ישחקו באש אצלם בחצר. לא אצלנו בבית.

מתן פלג הוא יו”ר תנועת “אם תרצו”, דב טרכטמן, הוא ראש מחלקת הדיגיטל בתנועת “אם תרצו”.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: