דיווחים בתקשורת ב-18 במרץ חשפו כי איחוד האמירויות השעתה את תכניותיה לקיום פסגת הסכמי אברהם באבו דאבי עם ישראל, ארה״ב ומדינות ערביות נוספות החתומות על הסכמי השלום ההיסטוריים שתיווך ממשל טראמפ. כך דווח כי באמירויות כועסים כביכול על ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו בעקבות השימוש שעשה במנהיג איחוד האמירויות דה-פקטו מוחמד בן-זייד בתור “אביזר בקמפיין הבחירות שלו”.
למעשה, כפי שמבהיר המושג “התערבות בבחירות” (באיחוד האמירויות כלל לא נערכות בחירות), וכפי שהוכח על ידי דיווחים עיתונאיים בישראל, מקור ה״כעס״ אינו באבו דאבי כי אם בוושינגטון. במילים אחרות, ממשל ביידן מתערב בבחירות בישראל על ידי כיפוף ידיהם של איחוד האמירויות במטרה לגנות בפומבי את נתניהו.
השבוע נערכו בישראל הבחירות הרביעיות בקצת יותר משנתיים, כך שלמעשה מצוי נתניהו בקמפיין במשך יותר מ-24 חודשים, כולל באוגוסט האחרון כשחתם עם מוחמד בן-זייד על הסכם השלום. האם באמירויות צריכים היו להתנער מהעסקה עם נתניהו, או עם כל ראש ממשלה ישראלי אחר, בגלל שהוא מציג את הישגיו באופן תמידי בפני בוחריו? ומה בדבר שליחת שגריר לישראל, כפי שעשו בתחילת מרץ? ומה בדבר השקעת 10 מיליארד דולרים, כפי שאמר מוחמד בן-זייד לנתניהו כי הוא מתכוון לבצע? אם כן, כיצד צילום חגיגי של ראש הממשלה עם נסיך אבו דאבי במגרש הביתי שלו הוא חציית גבול?
לאנשי אובמה-ביידן לא באמת אכפת מהתערבות בבחירות בישראל, אחרת מחלקת המדינה של ברק אובמה לא הייתה מזרימה כסף לארגון לא-ממשלתי שניהל קמפיין נגד נתניהו בבחירות 2015. גם לבני המלוכה הערביים היושבים על ממלכות נפט אין איזו סיבה תיאורטית או מעשית לדאוג שלא להיראות כאילו הם תומכים במועמד אחד על פני משנהו. מעצמות קטנות יותר כגון איחוד האמירויות לא כורתות בריתות עם מפלגות, אלא עם מדינות, וכל המפלגות בישראל תומכות בהסכמי אברהם. הדרג האסטרטגי, הפוליטי, הצבאי והמודיעיני של ישראל, וכן האזרחים הישראליים, רואים את היחסים עם החברות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ בתור ברכה אסטרטגית. קשה לדמיין נסיבות כלשהן, מלבד ממלחמה, בהן ראש ממשלה ישראלי יסבור כי יש ערך פוליטי בנטישת הסכם נורמליזציה עם אחת מהמדינות הערביות, ובטח שלא עם יצרנית נפט מרכזית.
“התערבות בבחירות” הוא מושג שמקורו בשיח הפוליטי האמריקני. ליתר דיוק, מדובר ברטוריקה דרכה מקדמת כיום המפלגה הדמוקרטית את מזימותיה, כמו תיאוריית הקונספירציה ׳רוסיה-גייט׳ לפיה רוסיה התערבה בבחירות 2016 שהכניסו את דונלד טראמפ לבית הלבן. הידיעה על ביטול ביקורו של נתניהו הופצה בשקיקה בתקשורת וברשתות החברתיות על ידי איש החוד של אובמה בנושא ישראל, דן שפירו, באמצעות כל הכלים שעמדו לרשותו.
מקצועני השלום
אך יש כאן מהלך רחב יותר מאשר סתם התערבות בפוליטיקה הישראלית על ידי מניעת נתניהו מלהצטלם לפני הבחירות עם שותפי השלום של ישראל במפרץ. מטרתם הרחבה יותר היא להחליש ואפילו לנטרל את הסכמי אברהם, שבכך שהרכיבו קואליציית בריתות שחיברה בין ישראל לבין מדינות המפרץ, התערבו באופן יסודי נגד מטרתו המוצהרת של הממשל הנוכחי – לכוון מחדש את ארה״ב בהתאם לאיראן, וממילא נגד ישראל והמפרץ, על ידי חזרה להסכם הגרעין של אובמה.
אבל רגע, שלום במזרח התיכון הוא החלום הקולקטיבי של ממסד הדרג המדיני, גם בשמאל וגם בימין, לא? גם אם תאהבו אותו וגם אם תשנאו אותו, טראמפ הצליח לגרום לבחריין, מרוקו וסודן, וכן לאיחוד האמירויות, לנרמל את יחסיהן עם ישראל – הסכמי השלום הראשונים עם המדינה היהודית מאז חתמה ירדן על הסכם כזה ב-1994 – וביידן אמר כי הוא מתכנן להמשיך עם הסכמי אברהם. אך אפי שמתברר, למושג ״שלום״ יש כיום משמעות מסוימת מאוד עבור מעצבי המדיניות האמריקניים. המטרה העליונה של אנשי המזרח התיכון בממשל ביידן היא השלמת הפרויקט שיזמו רבים מבוגרי ממשל אובמה כשעוד שרתו תחת הבוס הקודם של ביידן – כיוון מחדש של ארה״ב לעבר איראן.
טראמפ לא רק פרש מהסכם הגרעין עם איראן, צעד שעמד בניגוד מוחלט לאסטרטגיית אובמה ביחס לאיראן, הוא אף עיצב את הסכמי אברהם – ארכיטקטורה אסטרטגית נגד ההשפעה האיראנית. על מנת לחבר בין ישראל לבין מדינות המפרץ הערביות, הבית הלבן של טראמפ נדרש להצליח להוריד מסדר היום את הסוגיה שעד אז שימרה את המרחק שבין בנות הברית האמריקניות הללו – הפלסטינים. צעד זה לבדו זיכה את טראמפ בזעמם של האנשים החכמים בוושינגטון.
במשך עשורים, הזהירו ״מקצועני השלום״ כי לא ניתן לייצר יציבות במזרח התיכון ללא השגת הסדר מקיף בסוגיה הפלסטינית. בכך שהעניקו לפלסטינים כוח וטו בלתי מרוסן, הבטיחו לעצמם אנשי הממסד הבכירים את מקומות עבודתם לטווח ארוך. כל עוד המשיכו הפלסטינים לסרב באופן שיטתי, למקצועני השלום המשיכה להיות עבודה. טראמפ וחתנו ג׳ארד קושנר תהו מדוע על אף שהביאו את השלום, אנשים חכמים רכשו כלפיהם זלזול כה רב. מה שהם לא הבינו הוא כי משמעות הבאת השלום היא פיטורי אותם אנשים חכמים.
הברית בין ישראל לבין מדינות המפרץ היא מכשול בפני חלום איראן בעלת הכוח המחודש ובעלת התחמושת הגרעינית בחסות ארה״ב, שהיה המטרה המרכזית של מדיניות החוץ של אובמה, ועלבון למקצועני השלום המשוכנעים בחשיבותם העצמית נטולת תאריך התפוגה. נראה כי ממשל ביידן מכוון לחיסול ההסכמים על ידי הענשת ישראל ושותפות השלום שלה עבור התקרבותן, ולהחזרת הפלסטינים למרכז הבמה כדי להכין את הקרקע לחזרה להסכם הגרעין עם איראן.
לי סמית׳ הוא מחברו של הספר שפורסם לאחרונה ״ההפיכה התמידית: כיצד אויבים מבית ומחוץ פעלו נגד הנשיא האמריקני״. המאמר התפרסם לראשונה במגזין ׳טאבלט׳, אנחנו מודים להם על הרשות לתרגמו.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
The post פסגת הסכמי אברהם שטורפדה על ידי ביידן appeared first on מידה.