בימים אלו ישנה מוסכמה חברתית המחייבת לשמור מרחק מהנשיא דונלד טראמפ, אם לא להשמיצו. וכפי שכתב העיתונאי דיוויד הורביץ ב׳טיימס אוף ישראל׳: “בן-בריתה של ישראל בבית הלבן הוא דמות שיש להתבייש בה, וכל מי שהתפאר ביחסיו הקרובים עמו נמצא בסכנה שיוכתם בשל כך”.
אולם אני, אינני מתכוון להפנות גב לאדם ולצוות, אשר תקפו את השקרים האנטי-ישראליים העיקשים, ותחת זאת אמרו את האמת הפשוטה, ועל-ידי כך הרימו את מעמדה הבינלאומי של ישראל באורח ניכר.
מדיניות רעה
לפני טראמפ, חיינו בתוך מציאות שבה בת בריתה הגדולה ביותר של ישראל, ארצות הברית, תמכה בשתיקה באויבי ישראל ובמלחמותיהם נגדה באמצעות טרור ובאמצעות יצירת נרטיב שקרי. כאשר התגוררתי במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת בעיר ניו-יורק, ערכתי רשימה של צעדי מדיניות אנטי-ישראליים הננקטים על-ידי ארה״ב.
באותם זמנים, הוצרכנו לשאת את חדלונה של ארה״ב מלהכיר בירושלים כבירת ישראל. בכך שהתכחשו לציון, התכחשה ארה״ב גם לציונות, ובכך סיפקה תחמושת לאלו אשר טיפחו את השקר לפיו ישראל מהווה כובש זר בעיר הקודש.
היינו צריכים גם לסבול את דרישתה הבלתי נפסקת של ארה״ב מישראל הקטנטנה, שתוותר על לבה של ארץ האבות כדי להקים שם מדינת טרור פלסטינית. ראינו כיצד יאסר ערפאת עמד במדשאת הבית הלבן וחתם על ״הסכם שלום״ בחסותו של הנשיא ביל קלינטון, וזמן קצר לאחר מכן הסביר בדרום אפריקה, שבסך הכול מדובר בצעד נוסף לעבר המטרה של השמדת המדינה היהודית. וערפאת אכן קיים: מלחמת טרור נוראית הותירה הרוגים רבים, ישראלים וערבים.
מעבר לכך, אנו זוכרים את התמיכה האמריקנית הבלתי מותנית ברשות הפלסטינית, ובכללה העברת מאות מיליוני דולרים שהוזרמו למימון משפחות מחבלים ורוצחים. בכל אותה העת, הרשות הפלסטינית המשיכה להסית נגד ישראל, תוך קריאה לרצח יהודים על-גבי מסך הטלוויזיה ובתכניות הלימודים בבתי הספר. בו בזמן, הנרטיב הפלסטיני זכה לאחיזה הולכת וגדלה בקמפוסים של האוניברסיטאות בארה״ב, שם החדירו את התעמולה אודות ״הכיבוש הישראלי״ למוחותיהם של אמריקנים צעירים.
אמריקה אף העניקה אמון ויוקרה לארגון האומות המאוחדות, אשר מהווה גוף שאחוז באובססיה של שנאת ישראל. אמנם ארה״ב אכן הטילה וטו על החלטות אנטי-ישראליות במועצת הביטחון, אך היא לא עמדה בחזית המערכה נגד חבילת השקרים שהופצו בידי זרועותיו המרובות של האו״ם.
כמו כן, חזינו בממשלו של הנשיא ברק אובמה אשר היה עוין כלפי ישראל בצורה גלויה. בימיו האחרונים בתפקיד, קידם אובמה ביחד עם סגנו ג׳ו ביידן את החלטה 2334 במועצת הביטחון, אשר קבעה כי לנוכחות היהודית במזרח ירושלים – ובכלל זה בכותל המערבי, הר הבית ובהר הזיתים – וכן ביהודה ושומרון “אין כל הצדקה חוקית והיא מהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי”.
אובמה וביידן אף עמדו בחוד החנית של קידום הסכם הגרעין עם איראן ב-2015, אשר העניקה למשטר האיראני האנטישמי, אשר קורא בגלוי להשמדת העם היהודי, ערימה של מזומנים ויכולת גישה ישירה לפיתוח פצצת אטום.
לסיכום, תמיד ידענו שאמריקה היא מצד אחד בת-בריתה הגדולה ביותר של ישראל, אך בו זמנית היא גם פעלה רבות נגד המדינה היהודית. על מנת להוציא את המיטב ממצב זה, סבלנו מסכת שלמה של שקרים, וכך פשוט התנהל העולם.
אדם בלתי שגרתי, שינויים בלתי אפשריים
ב-2016, הגיע המרוץ לנשיאות בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ. ידענו למה לצפות מקלינטון – ארבע שנים נוספות של מדיניות אנטי-ישראלית בסגנון אובמה. אך מה שאז עוד לא ידענו, היה שדונלד טראמפ והצוות שאיתו יבטלו את אותה רשימה של שקרים אנטי-ישראליים ויפריכו אותם באופן שיטתי.
הדבר הראשון היה ירושלים. ב-1995 קבע הקונגרס, כי “ירושלים תוכר כבירתה של מדינת ישראל”. הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה כולם כאחד המשיכו לחתום שוב ושוב על דחיית ביצוע החוק, ובכך סיכלו את רצונם של אזרחי ארה״ב ומנעו את ביצועה של אותה אמת פשוטה ועתיקה. אך ב-6 בדצמבר 2017, הודיע הנשיא טראמפ על ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל והחל בתכנון העברת השגרירות האמריקנית אליה. סוף סוף, ארה״ב החליטה לא לקדם עוד את השקר המגוחך, ולפיו ירושלים אינה הבירה ואינה הלב של ישראל.
לאחר מכן הגיעה הפרישה מהסכם הגרעין האירני, לרווחתם של הישראלים, ובמיוחד של ראש הממשלה נתניהו, אשר היה מהמובילים בעולם נגד התוקפנות האיראנית. ב-8 במאי 2018, פרשה ארה״ב רשמית מההסכם והחילה סנקציות משתקות נגד אירן. השקר האיראני הוצג לעיני כל, והעולם כולו נוכח לדעת כי כל מהותו של המשטר האיראני מסתכמת בהיותו האמרגן הראשי של הטרור העולמי.
ואז הגיעה ההתקפה החזיתית של משטר טראמפ נגד האנטי-ישראליות המקובעת של האו״ם. אשת המפתח בעניין זה הייתה השגרירה האמריקנית לאו״ם ניקי היילי, אשר אמרה בכינוס של איפא״ק: “לא ייתכן, שבארגון ובו 193 מדינות, משקיע האו״ם מחצית מזמנו בתקיפת מדינה אחת בלבד. אנחנו לא נקבל זאת יותר”. היילי אף קָבלה נגד סוכנות הפליטים של האו״ם, אונר״א, באומרה: “לא יתכן, שרק סוג אחד של פליטים ברחבי העולם ייספר באופן שמספרם הולך וגדל כל הזמן”.
היא גם נזפה בחומרה בזרוע של האו״ם הממונה על אתרי המורשת, אונסק״ו, אשר הכריזה לאחרונה על אחד האתרים המקודשים ביותר ביהדות, מערת המכפלה, כאתר מורשת פלסטיני הנזקק להגנה מפני ישראל. “הגיע הזמן לומר די”, היא אמרה. “עשרה חודשים אחר תחילת הממשל הנוכחי, ארה״ב פרשה מאונסק״ו”. האמת, לפיה האו״ם הפך להיות בסיס לשנאת-ישראל תהומית, הונחה במערומיה לעיני כל.
אבן דרך נוספת הייתה ההכרה בזכויות היהודיות ביהודה ושומרון – ליבה של ישראל, שם חיו אבות ואמהות האומה. אני זוכר היטב כאשר שמעתי את מזכיר המדינה מייק פומפאו מכריז כי “ממשל טראמפ הופך את הגישה של ממשל אובמה כלפי ההתנחלויות הישראליות… הקמתם של יישובים ישראליים אזרחיים בגדה המערבית אינה בהכרח סותרת את החוק הבינלאומי”. פומפאו הכריז כפועל יוצא, שמוצרים המגיעים מיהודה ושומרון, כלומר מ״הגדה המערבית״, יסומנו באופן רשמי כמוצרים המגיעים מישראל. סוף סוף הוצגה עמדה נגדית לשקר, לפיו יהודים הם כובשים זרים בלב מולדתם, ביהודה ושומרון.
אלא שאז הגיע החוק על שם טיילור פורס, אשר קיזז את התמיכה ברשות הפלשתינית בשל הקצבאות השנתיות שלה בסך 303 מיליון דולר, המשולמות למבצעי פעולות טרור, להם הם קוראים ״שהידים״, ולמשפחותיהם. בדומה לכך, סגר ממשל טראמפ בשנת 2018 את משלחת ׳אש״ף׳ בוושינגטון. הגיע הקץ להכלת הרמאות הרצחנית של הרשות הפלסטינית ו׳אש״ף׳.
נבחרת החלומות
המדיניות שעמדה ביסוד ניפוצם של כל אותם שקרים הובילה לידי כינונם של ׳הסכמי אברהם׳, כאשר ממשל טראמפ מתווך בהפשרה ובחימום היחסים בין ישראל לבין מדינות אסלאמיות שונות – איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו. כתוצאה מכך, נופץ המיתוס לפיו ישראל חייבת לוותר על אדמתה ל׳אש״ף׳ בטרם תחל נורמליזציה אזורית רחבה יותר בין ישראל למדינות ערב.
ברגע שהפנימו באזור כי ארה״ב אינה פוסחת עוד על שתי הסעיפים, אלא היא פשוט תומכת במה שנכון, נוצר מערך חדש וחסר תקדים של סדר אזורי. כפי שכתב דיוויד ויינברג ב׳ג׳רוזלם פוסט׳, ׳הסכמי אברהם׳ “ייזכרו ברבות השנים כמורשתה המובהקת של מדיניות ממשל טראמפ”.
מחויבותו של טראמפ למדיניות מבוססת-מציאות באה לידי ביטוי ברור בצוות אותו הקים – החל בסגנו הנאמן מייק פנס, דרך מזכיר המדינה מייק פומפאו ועד לזוג העוצמתי בעלי הראש העסקי אוונקה טראמפ וג׳ארד קושנר – יחד עם עוד אישים רבים התומכים באמריקה ובישראל, אשר מלאו את שורות הממשל. וכמובן, היה גם שגריר ארה״ב בישראל דיוויד פרידמן, אותו הלל נתניהו באומרו כי הוא “תיקן את העוולות הדיפלומטיות שנוצרו במהלך שנים רבות בדיפלומטיה העולמית ביחס לישראל”.
נבחרת החלומות התמסרה למיגור השקרים האנטי-ישראליים ולהפסקת התמיכה האמריקנית בגורמים עוינים. תוך כך, הם הציבו רף חדש ומעורר כבוד של ערכים אמיתיים עבור המדיניות האמריקנית במזרח התיכון.
רמיסת טראמפ ומדיניותו
שינוי המדיניות האמריקנית הניכר לעבר תמיכה בישראל חזקה נשא בחובו יותר מאשר רק ״מתנות דיפלומטיות״. למעשה, טראמפ עזר לישראל לעלות על המסלול להפוך למעצמה אמיתית במזרח התיכון, לשחקנית בזירה העולמית, ולא עוד למדינת חסות אמריקנית; והעולם החל להפנים את התובנה החדשה הזו. מספר מדינות החלו להעביר את שגרירויותיהן לירושלים, ומדינות ערביות רבות החלו לנוע לעבר הסכם שלום. על-מנת להגשים כל זאת היה דרוש אדם מאד לא-רגיל, אשר לא היה מחויב כלל לסדר הישן, ובתוך כך לשקרים הישנים. רק אדם כזה יכול היה לעצב מחדש את התבניות הישנות.
אולם כעת, האווירה בארה״ב היא כזו המבקשת להעמיד את טראמפ לדין, הן בקונגרס והן בדעת הקהל.
לצערנו, הישגי ממשל טראמפ מוקטנים, וההתקפות נגדו נועדו להכשיר את הקרקע על-מנת להפוך לאחור את כל פעולותיו של הממשל, אשר נבעו מאותו שינוי מדיניות. מאד מסתבר, שממשל ביידן ישוב למדיניות הישנה התומכת באיראן, באו״ם ובפלסטינים. דמיינו לעצמכם מה היה קורה לו הילרי קלינטון הייתה נבחרת כנשיאה אחרי שתי הקדנציות של אובמה. ישראל הייתה כעת מותשת אחר 12 שנות הצקה. במקום זאת, לאחר תקופת טראמפ, ישראל מתייצבת מול נשיאות ביידן מתוך עמדה חזקה בהרבה.
לעולם ייזכר כי טראמפ והצוות שתחתיו הובילו עידן של מדיניות אמריקנית במזרח התיכון, התומכת בישראל ומבוססת על המציאות. ישראלים בארץ הקודש ואוהבי ישראל באמריקה יודעים זאת היטב. ואם לא יהיה לישראל ידיד בבית הלבן במשך ארבע השנים הקרובות, אזי עלינו להודות לנשיא טראמפ, אשר העניק לישראל צידה לדרך שלא תסולא בפז – היכולת להיות חזקה לנוכח אויביה הרבים ולשתף פעולה עם בני ברית חדשים, וכן – להיות למגדלור של אמת בתוך עולם של שקרים.
ישי פליישר הוא מנהל קשרי חוץ של היישוב היהודי בחברון.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
The post ישראל של אחרי עידן טראמפ: יותר חזקה, פחות בסיכון appeared first on מידה.