לשר החוץ האיראני יש מסר עבור הנשיא ג׳ו ביידן: אם תסיר את כל הסנקציות ולא תדבר על התמיכה שטהרו מעניקה לארגוני טרור ועל תכניתה לפיתוח טילים בליסטיים, נרשה לך להחזיר את ארה״ב להסכם הגרעין… אולי.
הדיפלומט הבכיר והקוסמופוליטי (ולעתים גם אנטישמי בגלוי) מוחמד זריף השמיע את הטענה החצופה הזו במאמר שפורסם בכתב העת ‘Foreign Affairs’ בשבוע שעבר, אך אל לנו לטעות ולחשוב כי הדרישות הגבוהות עמן הוא ניגש למשא ומתן הן מוצדקות. כלכלת איראן עדיין מקרטעת תחת הסנקציות שהטיל עליה ממשל טראמפ, עד כדי כך שהמשך הסיוע אותו מעניקה טהרן למיליציות שונות ברחבי המזרח התיכון פוגע ביכולתה למממן תגובה נאותה להתפרצות הקורונה במדינה.
לא ברור לגמרי לאילו עיניים יועד המאמר הזה. אם קהל היעד הוא בכירים בממשל האמריקני, קשה לדמיין כיצד הדרישות המופרזות שהציב זריף ישכנעו את אנשי ביידן שכבר הצהירו בבירור כי בכוונתם להחזיר את ארה״ב להסכם הגרעין. מול הלחץ הנגדי שיפעילו מדינות המפרץ, ישראל והרפובליקנים בקונגרס, קשה באותה מידה כיצד דרישות כמו אלה מצד זריף ישכנעו את אלו בממשל שעדיין חשים ספק לגבי כניעה מוחלטת לתנאים האיראנים:
ממשל ביידן הנכנס עדיין יכול להציל את הסכם הגרעין, אך רק בתנאי שיצליח לגייס בוושינגטון רצון פוליטי שיוכיח כי ארה״ב מוכנה להיות שותפה אמיתית למאמץ המשותף. הממשל צריך להתחיל בכך שיסיר ללא תנאי ובמלואן את כל הסנקציות שהוטלו או הוטלו מחדש מאז שטראמפ נכנס לתפקידו. בתמורה, איראן תיסוג מכל הצעדים המתקנים שנקטה מול החלטת טראמפ לצאת מהסכם הגרעין. השותפות האחרות בהסכם יחליטו אז אם ארה״ב תורשה לקבל מחדש מושב סביב השולחן אותו נטשה ב-2018. אחרי הכל, הסכמים בינלאומיים אינם דלת מסתובבת ואין כל זכות אוטומטית להיכנס אליהם מחדש וליהנות מהפריבילגיות שלהם לאחר שעזבת אותם בשל גחמה”.
תצוגה קיצונית כזו של חוצפה אינה מהווה תחליף לאמת, מושג שכנראה זר לאדון זריף שרק מוקדם יותר החודש צייץ בטוויטר האשמות בלתי-מבוססות כי סוכנים ישראליים מתכננים מתקפה נגד אמריקה. בנוסף לעמדת המשא ומתן השאפתנית הזו, זריף מפזר במאמרו עוד כמה בדיות שמטרתן לחזק את הבסיס הרעוע להאשמותיו, החל ממסרים מגוחכים שנוסחו בידי מכוני מחקר אמריקנים ועד לניסיון לכבס את הרקורד האמיתי של ארצו. כדאי לציין גם כמה מהן.
עוד בטרם הכריז על הדרישה לכניעה אמריקנית ללא תנאי וחזרה לאלתר להסכם הגרעין, זריף טוען כי הנוכחות של ארה״ב במזרח התיכון בעשורים האחרונים “גרמה לזנק בלתי יתואר והשיגה מעט מאוד”. אם נניח רגע בצד את תפקידו של זריף עצמו בתמיכה בשליחים שונים ובמשטר הסורי, יתכן כי אמריקנים רבים יסכימו כי ההתערבות האזורית לאחר ה-11 בספטמבר גרמה לנזק. זו אחת מנקודות החוזק הרטוריות במאמר של זריף, והוא יודע כיצד למכור את המסר לאליטת מקבלי ההחלטות בוושינגטון.
אך שתי טענות אחרות שלו יוצאות דופן בחוסר הכנות שבהן. ראשית, כאשר הוא מתאר את ההשלכות של ההתערבות הצבאית האמריקנית, זריף מציין כי 37 מיליון בני אדם נעקרו מביתם במזרח התיכון. כפי שכתבתי בעבר, המספר הזה – שגם סייע בין השאר לאסד להסיט את ההאשמה מהזוועות שביצע – הוא ניפוח מופרז מאוד של כמות האנשים האמיתית שנעקרה מביתה בשל פעולה אמריקנית. זו הנחה בלתי מבוססת המשמשת הן את אלו באמריקה המתנגדים להתערבות והן את יריביה. שקר קטן אך משמעותי.
זריף ממשיך ומגנה את החלטת הנשיא טראמפ להורות על חיסול בכיר משמרות המהפכה קאסם סולימאני בשנה שעברה. הוא כותב כי “הרצח הסיר מפקד מכיר מן המערכה לדחיקת דאע״ש וקבוצות מיליטנטיות אחרות בסוריה ועיראק, והוסיף פשע בלתי נסלח חדש לרשימה הארוכה של תוקפנות אמריקנית נגד איראן”. גם בדיה זו על סולימאני, שמאמציו בעיראק הובילו למותם של מאות אמריקנים, היא ניצול ציני מצד זריף של הדיון הפוליטי בארה״ב לגבי טראמפ והחיסול.
לאחר המתקפות המכוונות האלה נגד ההתערבות הצבאית האמריקנית, זריף שוטח האשמה נוספת לפיה “הסנקציות שממשל טראמפ הטיל והטיל מחדש הפכו את המאמץ האיראני לייבא מוצרים הדרושים למאבק בקורונה לבלתי אפשרי”. זהו ניסיון נוסף לנצל את המחלוקות בעניין בוושינגטון כדי לקדם את סדר היום של טהרן. פרשנים אמריקנים רבים טענו גם הם כי הסנקציות שהטיל טראמפ על איראן פגעו קשות ביכולתה להגיב להתפרצות הקורונה, ותרמו למעשה לאסון ההומניטרי המתרחש בה. אך גם במקרה הזה, הטענה חסרה כמה עובדות מפתח.
הממשל הקודם הקים מנגנון סנקציות במסגרתו משלוחים של סיוע הומניטרי זכו לפטור. מבקרים שונים, כולל מקורבים לביידן, טענו כי פטורים אלה אינם רחבים מספיק מכיוון שארגוני סיוע באיראן עדיין חוששים מעונשים. הצהרה רשמית שפרסם קמפיין ביידן קראה לממשל טראמפ להרחיב את הפטורים ההומניטריים ולספק הבטחות לארגוני הסיוע כי לא ייענשו. אך כפי שאותו מכתב ממש מציין, ארה״ב הציעה לאיראן סיוע כבר בחודש מרץ ונדחתה בידי המנהיג העליון ח׳אמנאי שטען כי נגיף הקורונה מקורו באמריקה. וממשל טראמפ לא היה היחיד שנדחה. כמה שבועות לאחר מכן, משרד הבריאות של איראן סרב לקביל סיוע מארגוני ׳רופאים ללא גבולות׳ לאחר ששני מטוסים עמוסי ציוד רפואי כבר נחתו בטהרן. הארגון מצדו הגדיר את הצעד האיראני כ”בלתי מובן”.
אך מה שדווקא מובן היטב הוא שהסרבנות האיראנית תואמת לדפוס הסחיטה המוכר: זריף ועמיתיו מבקשים כסף מזומן, לא עזרה הומניטרית. כאשר מבינים את העובדה הזו, המאמר מלא השקרים של שר החוץ האיראני מובן הרבה יותר.
בהתחשב בהתבטאויותיו הקודמות של ג׳ו ביידן שקרא להקלה בסנקציות, ובצו הנשיאותי שפרסם ומורה לבחון מחדש כל סנקציה שעשויה להשפיע על המאבק בקורונה, יתכן מאוד כי מוחמד זריף יזכה לבסוף להשיג לפחות חלק ממבוקשו.
הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו’.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
The post החוצפה של מוחמד זריף appeared first on מידה.