ישראל והדרוזים: מבחן "ברית הדמים"

"ברית הדמים" בין ישראל והעדה הדרוזית עומדת כיום בפני מבחן אמיתי • האם זו ברית חד צדדית, שבה רק הדרוזים מוסרים את נפשם על הגנת ישראל, או שזו ברית דו צדדית, שבה המדינה נחלצת לסייע לקרובי משפחתם הנמצאים בימים אלו תחת איום ממשי, מיידי וחסר תקדים? • ד"ר מרדכי קידר קורא לא לעמוד מנגד

מתבוננים בדאגה, מצפים לעזרה; הפגנת תמיכה דרוזית באחיהם שבסוריה. צילום: באסל עווידאת, פלאש90

הם אזרחים שווי זכויות וחובות, המשרתים בצה"ל ובעיקר ביחידות לוחמות. שיעור ההתנדבות של דרוזים ליחידות קרביות גדול משיעור ההתנדבות של צעירים יהודים ליחידות אלה. דממת בתי הקברות הצבאיים בכפרי הדרוזים זועקת את שבועת האמונים שלהם למדינה במסגרת "ברית הדמים" שכרתה העדה הנפלאה הזו עם העם היהודי במדינתו המתחדשת. הם גם אחים, בני דודים ומחותנים של בני עדתם הדרוזים בסוריה, וברגעים אלה ממש הג'יהאד עוטה השחורים, רכוב על גב טיוטה, שועט לעבר קרובי משפחתם ומעמיד אותם בסכנת חיים.

הדרוזים בסוריה מונים כ-700,000 נפש, והם מרוכזים בשלושה ריכוזים עיקריים: בהר הדרוזים בדרום סוריה, סמוך לגבול ירדן, במובלעת ח'דר הנמצאת במורדות הדרום מזרחיים של החרמון וממזרח למג'דל שמס, ובמרחב חלב-אדליב בצפון סוריה, סמוך לגבול התורכי. אף אחד לא מצפה שישראל תגיע לצפון סוריה כדי לסייע לדרוזים החיים שם, אך רבים מאלה הגרים בדרום סוריה – בהר הדרוזים ובמובלעת ח'דר – מצפים שישראל תעשה משהו כדי להבטיח שסכיני דאע"ש לא יגיעו אל צוואריהם.

יש ממה לחשוש

הדרוזים בישראל מצויים בחרדה עמוקה בשל הסכנה המאיימת על אחיהם בסוריה מהשתלטות "מדינת האסלאם" על דרום המדינה. הם יודעים בוודאות שגורל הדרוזים יהיה כגורל היזידים בעיראק: הגברים יישחטו והנשים יימכרו בשוק כשפחות נרצעות. הדרוזים בישראל חוששים שהעולם יביט בשוויון נפש כמעט מוחלט על סבל אחיהם בסוריה, ולא יפעל בנחרצות ובמהירות, בדיוק כפי שלא פעל מול האירועים שכילו כמעט לחלוטין את העדה היזידית בהר סינג'אר בעיראק. המציאות של השנה האחרונה הופכת כל תסריט – איום ונורא ככל שיהיה – לריאלי ואפשרי.

הדרוזים אומרים לעצמם דבר פשוט: "אם תושבי הר הדרוזים היו יהודים, מדינת ישראל הייתה עושה הכול כדי להגן עליהם ולהצילם. אם יש ברית דמים בין היהודים והדרוזים, ברית זו עומדת היום לבחינה בהר הדרוזים ובמובלעת ח'דר". הסיבה פשוטה: "ברית דמים" איננה יכולה להיות חד צדדית, שבה רק דרוזים נלחמים, נפצעים ונהרגים למען מדינת היהודים. המצב בסוריה מחייב כיום את ישראל לנקוט עמדה ואת זו הביע היטב הנשיא ריבלין בקריאה שהפנה למזכ"ל האו"ם להגן על הדרוזים בסוריה. אלא שמילים אינן מה שיכול להציל את הדרוזים בסוריה, אלא מעשים, וככל שמעשים אלה יהיו נחושים יותר כך הם יהיו בעלי השפעה רצינית יותר.

נכון, יש בישראל מי שאומרים: "מה לנו ולדרוזים בסוריה, אחרי שהם היו לאורך השנים בני ברית של אסד, חאפז ובשאר, ואפילו פעלו נגדנו בהזדמנויות רבות? הדרוזים בגולן מעולם לא הפכו לישראלים ולא הסכימו לקבל אזרחות ישראלית". לאלה אני עונה: הדרוזים בגולן חששו כל השנים מאז 1967 שישראל תחזיר אותם יחד עם הגולן לסוריה ביום מן הימים, ואז הם ימצאו את עצמם במרתפי העינויים של אלמוח'אבראת הסוריים, וכדי להגן על עצמם ממרתפים אלה הם נשארו נאמנים לסוריה. מי יכול להאשים אותם?

הגולן הסורי בוער; תמונות מהימים האחרונים. צילום: באסל עווידאת, פלאש90

לחשב מסלול מחדש

נדירות הפעמים שבה אומה חייבת לעשות "חישוב מחדש" של המסלול האסטרטגי שלה. ייתכן שמדינת ישראל מתקרבת לנקודה זו, אם עדיין היא לא הגיעה אליה. לדעתי, הנקודה הזו נמצאת ממש לפנינו, ומי שהביאו את ישראל אל ההכרה בקיומה הם הדרוזים בסוריה.

לדעתי לישראל חובה מוסרית לסייע למיעוט הדרוזי בסוריה לשרוד מול הכוחות האסלאמיסטים הקמים עליו לכלותו, בין אם זה "מדינת האסלאם" (דאע"ש), או אם זה ג'בהת אלנוצרה, שבינתיים ממתינה עם "הפתרון הסופי" לדרוזים. כאשר דאע"ש ישתלטו על ג'בהת אל-נוצרה, כל הבנה שיש לישראל עם ארגון זה תתנדף בדיוק כמו שהתנדפו ההסכמים שחתמה ישראל עם המשטר הסורי. על מדינת ישראל לראות בהר הדרוזים "שטח חיוני" לכל דבר ועניין, כמו שעליה לראות את תושבי ההר כאחים בדם לישראל ולעמה. אחרי המקרים הקודמים, שבהם – למרבה הצער – לא ידעה ישראל לסייע לאלו שסייעו לה (לדוגמה: צד"ל), על ישראל לנקוט כל צעד שיידרש כדי להוכיח שהיא נאמנה לדרוזים לא פחות משהיא נאמנה ליהודים, בארץ ובכל מקום בעולם. זו עמדה מוסרית עם היגיון אזרחי, פוליטי ובטחוני מוצק.

בפני ישראל קיימת קשת של דרכי פעולה אפשריות. ישראל יכולה לנקוט כמה צעדים, כולם או חלקם, בהתאם למצב המתפתח בשטח. אם נלך מהקל אל הכבד, הצעד הבסיסי ביותר הוא הקמת בית חולים שדה בגולן, שיטפל בדרוזים, כדי להפרידם מגורמים עוינים, והעברת סיוע צבאי ואזרחי (נשק, תחמושת, תרופות, מזון וכסף) ללוחמים הדרוזים בהר הדרוזים, על-פי הצורך.

אם המצב יגיע לכדי כך, אפשר גם להכין תכניות להתערבות מהאוויר נגד ריכוזי דאע"ש בסביבת הר הדרוזים. בתסריט קיצוני ניתן להקים יחידה צבאית, אולי על בסיס יחידת המיעוטים, שחייליה יהיו דרוזים, שתישלח לסייע להר הדרוזים אם וכאשר יתעורר הצורך. במקרה של קריסת מערכות שלטונית מוחלטת בסוריה והתפרקות המדינה, ישראל מסוגלת גם לתפוס באופן מיידי את השטח המשיק לגבול סוריה-ירדן כדי ליצור מסדרון יבשתי בין הגולן והר הדרוזים. מסדרון זה יאפשר להעביר את הדרוזים הפליטים לשטח ישראל, ולחלופין כוחות סדירים כדי להגן על הר הדרוזים.

כך או כך, ישראל לא יכולה לעמוד מנגד כאשר הדרוזים בסוריה עומדים בפני כליה והשמדה. זה לא מוסרי, לא אנושי ולא מועיל. את המחיר אנחנו נשלם כשנביט במראה ונחפש שם את בעל המוסר.