מאז שעלו לשלטון במהפכה של שנת 1979, לאייתוללות באיראן יש סלוגן אחד בו הם גאים במיוחד: “לא מזרח ולא מערב”. המשטר בטהרן נהג תמיד להתפאר בעצמאותו ובאי-תלותו במעצמות ממזרח או ממערב, אך נראה כי כעת, עם ההסכם החשאי שנרקם בין איראן וסין, נראה כי בייג’ינג עומדת לקבל השפעה גדולה מאוד באיראן.
על פי דיווחים שונים, ההסכם בין המדינות מעניק לסין זכויות כלכליות נרחבות על המשאבים הטבעיים של איראן. מידע שהודלף חושף כי אחד התנאים בהסכם קובע השקעה סינית של כמעט 400 מיליארד דולר בתעשיות הנפט, הגז והפטרוכימיה באיראן. בתמורה, סין תזכה לעדיפות בהצעות ומכרזים על כל פרויקט חדש באיראן הקשור לענפים האלה. סין תקבל גם 12 אחוזי הנחה ודחייה בתשלומים של עד שנתיים, אותם תוכל לשלם במטבע לבחירתה. על פי ההערכות, סך כל ההנחות אותם תקבל סין יגיע לכמעט 32 אחוזים.
להסכם הסודי בין המדינות יש גם מרכיב צבאי במסגרתו סין תציב כ-5,000 אנשי צבא וביטחון על אדמת איראן. מדובר בוויתורים חסרי תקדים בתולדות איראן, וניצחון ברור לסינים. 400 המיליארדים יושקעו לתקופה של 25 שנים, כסף קטן יחסית עבור הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. סין תזכה גם לסמכות כמעט מלאה על האיים השייכים לאיראן, תקבל גישה לנפט האיראני בהנחה משמעותית ותגדיל את השפעתה בכל ענפי התעשייה באיראן, כולל ענפי התקשורת, האנרגיה, הנמלים והרכבות והבנקים. צריך לזכור כמובן שסין היא גם יבואנית הנפט הגדולה בעולם.
מדובר בעסקה כל כך שנויה במחלוקת עד שאפילו חלק מהפוליטיקאים וכלי התקשורת הממשלתיים באיראן הביעו עליה ביקורת. כך למשל, כותרת בעיתון ‘ארמן מלי’ זעקה: “איראן אינה סרי לנקה”. כתבה בעיתון ‘חמדלי’ שאלה בכותרת “האם איראן תהפוך למושבה סינית?”, והזהירה:
החיוכים של הסינים והרוסים הרסניים עבור איראן בדיוק כמו הפרצוף הזועף של טראמפ. האמריקנים לפחות מבטאים בפתיחות את דעתם, אך הסינים והרוסים מקדמים את האינטרסים שלהם תחת אצטלה של מחמאות דיפלומטיות. סין, רוסיה, ארה”ב, אירופה וכל המדינות רודפות אחרי אינטרסים לאומיים ביחס לאיראן, וכל ניסיון לצייר את היחסים איתן כרומנטיים הוא חסר משמעות”
מחמוד אחמאדי ביגש, חבר פרלמנט איראני הנחשב לחבר במחנה השמרני, הזהיר בראיון טלוויזיוני מפני “העברת שליטה מלאה באיים האיראנים לסין” כחלק מההסכם. אפילו הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינז’אד הצביע על הסכנות שבעסקה: “זו טעות להיכנס להסכם סודי עם מדינה זרה מבלי לשקול את רצון העם האיראני ואת האינטרסים של המדינה. העם לא יכיר בעסקה כזו”. הוא המשיך ופנה ישירות אל האייתוללות: “האם אתם בעלי המדינה שאתם מרשים לעצמכם להעמיד אותה כך למכירה פומבית? עשינו מהפכה כדי להפסיק את ההסתרה של דברים מהעם, וכדי שאף אחד לא יראה עוד בעצמו כבעל המדינה”.
תגובות הזעם למהלך הדהדו בכל רחבי איראן. חלק מהאיראנים ערכו השוואה בים ההסכם עם סין לבין החוזים הקולוניאליים המשפילים שנערכו בטרם המהפכה האסלאמית. כך למשל, בשנת 1872 שליט פרס נאסר א-דין שאה העניק לבנקאי הבריטי הברון יוליוס רויטר שליטה נרחבת על סלילת הכבישים במדינה, על מפעלים וכריית משאבים, רשת הטלגרף וענפים נוספים, בתמורה לחלק מן הרווחים לתקופה של עשרים שנה. הכניעה לרויטר הייתה כל כך גדולה עד שאפילו אימפריאליסטים ידועים כמו הלורד קרזון תיארו אותה כ”הענקת השליטה השלמה ביותר שנעשתה אי-פעם מצד מדינה כלשהי לאדם זר”.
בנאום שנשא בחודש פברואר השנה בכינוס הוועדה הכלכלית של האו”ם באתיופיה, מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו הזהיר את הקהל כי עליהם להיות “חשדנים כלפי הבטחות ריקות של משטרים טוטליטריים. הם רק מייצרים עוד שחיתות ותלות”. מן הסתם, האייתוללות השולטים באיראן לא שמעו לאזהרתו והם מוכרים את המדינה לסינים בדיוק כפי שעשו מדינות אחרות באפריקה. הסינים מצדם שמחים מאוד לעשות הסכמים עם רודנים, תוך שהם מתעלמים מהפרות זכויות אדם ובוזזים את ארצותיהם כדי לקדם את שאיפות ההגמוניה הגלובלית שלהם.
ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.
The post זעם באיראן על ההסכם עם בייג’ינג: “נהפוך למושבה סינית” appeared first on מידה.