בשבועות שחלפו מאז ועידת בחריין הגבירה ירדן את ניסיונותיה לגוון את קשריה האזוריים. מגמה זו נובעת מהמתחים ההולכים וגוברים עם בעלות הברית ומקורות ההון המסורתיים שלה – סעודיה והאמירויות הערביות המאוחדות – ביחס לתוכנית השלום של ארה”ב, וממבט מוטרד קדימה לשלבים הבאים של התוכנית, שירדן חוששת שיובילו למתח עם בעלת הברית המעצמתית שלה.
דעת הקהל בירדן מתנגדת בחריפות למדיניות האמריקנית בנושא הפלסטיני, וביקורתית כלפי ממשלת ישראל הנוכחית. על רקע אי-שקט כלכלי וחברתי מתמשך בממלכה, המלך אינו יכול להיראות כמי שמתקפל בסוגיות מרכזיות כמו מדינה פלסטינית, ירושלים ויישובם מחדש של הפליטים. בנוסף, עמאן חוששת שהמהלכים האמריקנים יגרמו להתססת הפלסטינים בגדה המערבית, עם השלכות ביטחוניות קשות על הממלכה.
ירדן ממשיכה לנסות להדק גוש התומך בפתרון שתי המדינות, כולל לפני פגישת המלך עם השליח ג’ארד קושנר (31 ביולי), ובהמשך לשיתוף הפעולה המוגבר והצמוד שלה עם הרשות הפלסטינית בשבועות האחרונים. היא גם מבקשת לשפר את קשריה עם שחקנים אזוריים אחרים (קטאר, טורקיה, עיראק ומצרים) כדי להבטיח תמיכה מדינית, גיבוי כלכלי והמשך גישה למקורות אנרגיה, למקרה של משבר ביחסיה עם הממשל האמריקני וסעודיה.
אסטרטגיה ירדנית זו משתלבת בדפוס רחב יותר של מיצוב מחדש של מספר שחקנים ערביים, כל אחד מסיבותיו שלו, אך כולם בשל המדיניות האמריקנית וההשלכות האזוריות שלה, במיוחד נוכח האפשרות המתגברת לעימות צבאי במפרץ הפרסי. מפגש שרי החוץ של מצרים, עיראק וירדן בבגדאד (4 באוגוסט) היה רק אחד הסימנים המובהקים יותר של מגמה זו. שלושת השרים הדגישו את מחויבות מנהיגיהם לשיתוף פעולה ותיאום משולשים; למדינה פלסטינית שבירתה ירושלים; להרגעה ודיאלוג במפרץ, ול”תפקיד ערבי” בסיום המשבר הסורי.
בנייה מחדש של גשרים
ירדן הודיעה לאחרונה (16 ביולי) על חידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים עם קטאר, ושתי המדינות החליפו שגרירים לאחר הפסקה של שנתיים (שבהן יוצגו באמצעות מיופי כוח). ירדן הנמיכה את דרג היחסים הדיפלומטיים ביוני 2017, בלחץ סעודיה ואיחוד האמירויות, לאחר שאלו ניתקו את כל הקשרים עם דוחא והטילו עליה מצור, ושכנעו שמונה מדינות מוסלמיות ואפריקניות אחרות לעשות כן.
ירדן אינה משתתפת באופן מלא באמברגו ושמרה על קשרים אוויריים וסחר עם קטאר, כאשר היקף הסחר הבילטרלי קרוב ל-400 מיליון דולר. בקיץ האחרון, כשירדן התמודדה עם מחאות ציבוריות בגלל המשבר הכלכלי, הושיטה לה קטאר חבילה כלכלית בסך 500 מיליון דולר, ימים מספר לאחר שסעודיה, איחוד האמירויות וכווית הבטיחו לה 2.5 מיליארד דולר. עד כה רק מעט מהסכום האחרון מומש, מלבד הפקדה של מיליארד דולר בבנק המרכזי של ירדן, בעוד שקטאר הגבירה משמעותית את השקעותיה בירדן והנפיקה אלפי היתרי עבודה עבור ירדנים בקטאר.
במאמץ שני של המערכה הדיפלומטית ביקר שר החוץ הטורקי בעמאן (23 ביולי) ושוחח עם מקבילו הירדני על דרכים לשיפור הקשרים הדו-צדדיים בין המדינות, כמו גם על נושאים אזוריים. ראוי לציין כי האורח הטורקי הדגיש את חשיבות תפקידו של המלך עבדאללה השני בהגנה על “האתרים הקדושים האסלאמיים והנוצריים בירושלים” (בניגוד מסוים למאמצים המדווחים של גורמים טורקיים לרכוש השפעה על ההר).
בעוד שהמלך אולי אינו אוהב את מדיניותו של ארדואן, הוא מבקש את תמיכתו בכל הקשור לשימור התפקיד ההאשמי בהר הבית. ירדן ביטלה בשנה שעברה את הסכם הסחר החופשי עם טורקיה, בלחץ בעלות בריתה במפרץ, בשל המאבק שלהן בטורקיה ותמיכתה בקטאר ובאחים המוסלמים, וכן בשל התחרות הגאו-פוליטית על הנהגת העולם הסוני. אך בעקבות פגישותיו בעמאן צייץ השר הטורקי כי “הסכם לשיתוף פעולה כלכלי חדש, שייחתם בקרוב מאוד באנקרה, ירחיב עוד את יחסינו”. מקורות דיפלומטיים מדווחים כי ראש המודיעין, שר הביטחון והרמטכ”ל של טורקיה ניהלו לאחרונה גם הם שיחות עם בכירים ירדניים.
טורקיה וקטאר נתפסות על ידי סעודיה ואיחוד האמירויות כיריבות עיקריות, אפילו אויבות. שתי המדינות העשירות הללו תומכות גם בתוכנית טראמפ, וירדן חושדת בשיתוף פעולה של סעודיה עם הממשל האמריקני לפגוע באינטרסים הפלסטיניים והירדניים (במיוחד מאמצים סעודיים מדוּוחים לפגוע במעמד ירדן במקומות הקדושים בירושלים).
היחסים עם סעודיה עוברים תקופה קשה: ירדן סירבה ליטול חלק בקואליציה בתימן וגילתה התנגדות ללחץ מצד יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן, לגלות פתיחות רבה יותר לתוכנית השלום של טראמפ. המהלכים הירדניים האחרונים בנושא דוחא ואנקרה הם איתות לריאד ולאבו דאבי לא לקחת את עמאן כמובנת מאליה, ואולי אף ניסיון לפתח בסיס כלכלי חלופי, אם עמדות ירדן לגבי תוכנית טראמפ ונושאים אזוריים אחרים יובילו למשבר. טורקיה היא המעצמה האזורית הסונית העיקרית השנייה, ויחסים משופרים עימה עשויים לאזן הסתמכות יתר, והחמרה אפשרית עתידית ביחסים, עם סעודיה.
כאיזון אפשרי לפעילות זו, ואולי כדי לצמצם נזק קשה מדי למערכת היחסים הקיימת עם איחוד האמירויות, ביקר המלך עבדאללה באבו דאבי (27 ביולי). הוא נפגש (כולל בארבע עיניים) עם מחמד בן זייד, יורש העצר והמנהיג בפועל של האיחוד, והשניים אישרו את “היחסים העמוקים והאחווה של המדינות”. [ראוי לציין כי היחסים עם דובאי, המרכיב החזק האחר באיחוד, עשויים להיות עדינים יותר בשל תיק הגירושין המתנהל בין שליט דובאי לאשתו השישית, אחותו למחצה של המלך עבדאללה].
ביקור זה עשוי גם להוות חלק משינוי במדיניות האמירויות: התנתקות חלקית מסעודיה ועמדה מאוזנת יותר כלפי איראן. ניתן לראות זאת בחוסר הרצון של איחוד האמירויות להצטרף לארה”ב, סעודיה וישראל בהאשמה ישירה של איראן בתקיפות על ספנות במפרץ, וקריאותיה למצוא פתרון דיפלומטי למשבר הנוכחי במפרץ. בחודש האחרון נרשמו גם ביקורים שקטים של גורמים מהאמירויות באיראן לשיחות על התפתחויות אזוריות, כמו גם על ביטחון ימי, והסגת מרבית חייליה מתימן. איחוד האמירויות נשאר בדרום תימן להילחם בשלוחת ‘אל-קאעידה’ המקומית, וכנראה כדי להבטיח את האינטרסים הגאו-פוליטיים והמאחזים החדשים שלה בבאב אל-מנדב וים סוף, אך מתנתק מהמלחמה שהובילה סעודיה עם החות’ים.
איחוד האמירויות, ובמיוחד דובאי כנמל מרכזי, חושש מההשפעות הישירות האפשריות של פעולות איבה עם איראן. יחד עם עומאן וכווית הניטרליות, המדינה היא השכנה הקרובה ביותר פיזית לאיראן והפגיעה ביותר מבין מדינות ה-GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ). באיחוד אף חוששים מהשפעה מצננת עקיפה, לרבות באמצעות שיעורי ביטוח ימי גבוהים יותר, על כלכלתה מבוססת היצוא. כל זה אינו מפתיע, בהתחשב בעובדה שלאיחוד האמירויות יש סדרי עדיפויות שונים במקצת מאלה של בעלת הברית הסעודית, והמדינה מוטרדת יותר מאיומים של תנועות עממיות בעולם הערבי, האחים המוסלמים וציר קטאר-טורקיה מאשר מאיראן (עימה עדיין היה לה ב-2018 סחר בילטרלי של 13–19 מיליארד דולר; שותפת המסחר השנייה בגודלה של איראן).
תחזוק והעמקה של מערכות ידידותיות קיימות
ירדן ממשיכה גם להדגיש את יחסיה המשופרים עם עיראק. בגדד מצידה מנסה לגוון ואת קשריה האזוריים, במיוחד עם ירדן ומצרים; במקרה שלה, כדי להתרחק מעט מאיראן ולחזור לרלוונטיות בעולם הערבי. ראש ממשלת ירדן, עמר אל-רזז, נפגש בעמאן (18 ביולי) עם שר הפנים העיראקי, יאסין אל-יסירי, ואמר כי “ירדן תישאר תומכת, ערבה ו’ריאה’ עבור עיראק… ביטחון שתי המדינות אינו ניתן לחלוקה”. מוקדם יותר בחודש שעבר ביקרה שרת האנרגיה הירדנית בבגדאד ודנה בסוגיות שונות, כולל אספקה לירדן של 10,000 חביות נפט גולמי עיראקיות מדי יום מכרכוך דרך מעבר גבול קראמה, והחלטת הקבינט העיראקי (10 ביולי) להחל בבניית צינור לייצוא של מיליון חביות נפט עיראקי ביום משדות רומילה, בסמוך לבצרה, דרך עקבה. פרויקט זה ייקח שנים ליישום, אך ישחרר את עיראק מתלות במעבר דרך טורקיה והמפרץ לייצוא נפט.
כל זה מתרחש בזמן שירדן מהדקת בהתמדה את שיתוף הפעולה הכלכלי והמדיני עם מצרים. המלך ביקר בקהיר (29 ביולי) ונפגש עם הנשיא עבד-אל-פתאח א-סיסי, כדי לאותת על שיפור הקשרים הדו-צדדיים וכן כדי לתאם את תגובות שתי המדינות ליוזמה האמריקנית. שתי המדינות קיימו בראשית החודש שעבר גם ישיבת שרים, כאשר משלחת בראשות ראש ממשלת ירדן, אל-רזז, ביקרה בקהיר.
בתום ביקורו של המלך בקהיר הצהירו שני הצדדים כי “מדינותיהם תשמורנה על התמיכה בעם הפלסטיני עד שישיג מחדש את זכותו הלגיטימית להקים מדינה עצמאית בגבולות יוני 1967, עם ירושלים המזרחית כבירתה, כמפורט ביוזמת השלום הערבית”. בנוסף, מצרים וירדן הגיעו לאחרונה להסכם לפיו מצרים תשפה את ירדן במהלך חמש עשרה השנים הקרובות בכמות הגז הטבעי שלא סופקה לה במסגרת הסכמים קודמים, בגלל ניתוק של שבע שנים בצינור המחבר בין שתי המדינות בעקבות פעולות טרור.
ירדן גם השתתפה, יחד עם לבנון ועיראק, בסבב שיחות השלום הפנים-סוריות שהתקיים לאחרונה במסגרת “תהליך אסטנה”, בהובלת רוסיה, איראן וטורקיה. ניתן לראות בכך מרכיב נוסף של אסטרטגיית האיזונים של ירדן, הכוללת יחסים טובים עם מוסקבה ושיפור קשריה עם טורקיה, כמו גם מתן ביטוי לרצון לעודד את חזרתם של הפליטים הסוריים.
ככל שתוכל ליצור גוש שאינו תומך ביוזמת השלום של טראמפ, במיוחד עם מצרים, ירדן עשויה לחסן את עצמה במידה מסוימת מתגובות חריפות אפשריות מצד תומכיה הגדולים. המלך שואף לגשר על שני צידי השבר הפנים-סוני, מרכיב מרכזי בארכיטקטורה האסטרטגית הנוכחית באזור. ייתכן אולם שהאסטרטגיה המוצגת כאן אינה הפתרון האופטימלי, וייתכן שהיא לא תספק לירדן פיצוי נאות על הניכור מתומכיה. אומנם ניתן לראות בכך מדיניות של “עשה מה שאפשר”, שהיא טובה יותר מלהישאר פסיבי.
הזווית הישראלית
מנקודת מבטה של ישראל, לא נראה שיש הרבה מה לעשות כרגע כדי לסייע לשכנתה ובעלת בריתה. בין ירדן וישראל יש כיום כמה הבדלי מדיניות משמעותיים, והאינטרסים שלהן אינם חופפים בכל הנושאים.
למרות עונת הבחירות הארוכה, ראש הממשלה נתניהו מתנהג בממלכתיות בנושא זה, ונראה שהוא נוקט בראייה הארוכה לגבי יחסי ישראל-ירדן, ואינו שם דגש על היבטים בעייתיים שונים של מדיניות ירדן בחודשים האחרונים – דוגמת הר הבית וביקורת על המדיניות הישראלית במזרח ירושלים, ביטול מעמדם המיוחד של כיסי צופר ונהריים והסתייגויות מעסקת טראמפ-קושנר – זאת אף על פי שחלק גדול מבוחרי מחנהו יקבלו בברכה עמדה קשוחה יותר כלפי ירדן בנושאים אלה.
שיתוף פעולה בין מצרים לירדן, כששתי המדינות מנסות במשותף להעביר את עיראק מעט מחוץ לחיבוק הדוב האיראני ואל עבר הזרם המרכזי בעולם הערבי, תואם ככל הנראה את האינטרסים של ישראל. בנוסף, לישראל אין אינטרס ממשי לקדם עוד יותר את הפיצול הפנים-סוני (המשרת את איראן), והתקרבות ירדנית מתונה אל קטאר וטורקיה אינה מאיימת על אינטרסים ישראליים חשובים.
הקפדה על המשך המעורבות הפעילה של ירדן ב”פורום הגז של מזרח הים התיכון”, המעודדת את “עיגונה” של ירדן מערבה לעבר גוש המזרח התיכון המתהווה, ולא מזרחה, כמו גם העמקת הקשרים האנרגטיים שלה עם ישראל ומצרים, יכולה הן לקדם את האינטרסים של ישראל והן להקל חששות ירדניים מפני בידוד אפשרי.
ממשלת ישראל לא תתמוך באג’נדות הירדניות של התנגדות לתוכנית טראמפ, קידום פתרון שתי המדינות ומאמץ מדיני לשכך את המתיחות במפרץ, שאינן עולות בקנה אחד עם מדיניותה ועם האינטרסים שלה. על שני הצדדים להסכים לא להסכים. עם זאת ישראל צריכה לשקף, במגעים עם סעודיה, איחוד האמירויות ובעיקר עם ממשל טראמפ הבנה לדילמות המורכבות של ירדן.
ד”ר יהושע קרסנה שירת במחלקת מחקר במשרד ראש הממשלה ובשגרירות ישראל בקנדה ובירדן. כיום הוא מרצה באוניברסיטת ניו-יורק ובאוניברסיטת תל-אביב, וחוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS). המאמר התפרסם לראשונה במסגרת סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון.
The post המאמץ הדיפלומטי המחודש של עבדאללה appeared first on מידה.